אופרה בגרוש

The English Stage Jig - Musical comedies from the 16th and 17th centuries for the Merriment and Delight of Wise Men and the Ignorant - The City Waites - Lucie Skeaping  - Hyperion - CDA67754 - CD

מחזות קומיים אנגליים - קומדיות מוסיקליות מן המאות ה-17 וה-16 לשמחתם והנאתם של בורים ואנשי דעת כאחד - 'דה סיטי ווייטס' ('זמרי ונגני רחובות הכרך') - בהנהלת לוסי סקיפינג

בעבר רכשתי, בעקבות המלצה של רפיא לביא ז"ל בטורו בעיתון 'העיר', דיסק בשם 'שמחות בגרוש', המכיל מבחר שירי רחוב אנגליים מן המאה ה-16. האלבום, בהוצאת 'נקסוס' הזולה, היה מבדר במיוחד והכיל מגוון של שירי רחוב אליזבטנים - טקסטים חכמים למוסיקה פופולארית של התקופה, בביצוע תיאטרלי נפלא של להקת 'דה סיטי ווייטס', עליו אני ממליץ בחום.
לאחרונה החלטתי לדגום עוד מהקלטות האנסמבל הנהדר הזה, בהנהלתה והשתתפותה הפעילה של לוסי סקיפינג. סקיפינג, מגישת תוכניות מוסיקה עתיקה ברדיו 3 של ה-BBC, החלה את דרכה בתחום המשחק והפנטומימה ובנגינה בכינור, ומשנות השבעים מופיעה עם להקתה 'דה סיטי ווייטס' המתמחה בביצוע של בלאדות אנגליות מן התקופה האליזבטנית (היא אף פרסמה ספר בנושא). את זמנה היא מקדישה גם ללהקה אחרת שהקימה, 'הסנה הבוער', המבצעת מוסיקת כליזמר יהודית - ספרדית ומזרח אירופאית ואף למחקר ועריכה מוסיקלית בעבור סרטי קולנוע (ראו למשל 'הפסנתרן' של רומן פולנסקי).
הדיסק שרכשתי יצא לאור בשנת 2008 בהוצאת 'הייפיריון' הבריטית, והוא מכיל מבחר מערכונים מוסיקליים מן המאות ה-16 וה-17 ששוחזרו, לאחר מחקר, בידי סקיפינג ולהקתה, מן הטקסטים המקוריים המעטים ששרדו, כמו גם מתרגומים לגרמנית והולנדית. מדובר במופעי בימה, בעלי אורך משתנה, החל מבלדות ושירים וכלה בהצגות קצרות. מופעים קומיים אלו, בוצעו בדרך כלל בסיומן של מחזות רציניים יותר, בתיאטראות התקופה השייקספיריאנית ולאחריה וזכו לפופולאריות גדולה. מערכונים מחורזים אלו חוברו לנעימות עממיות ופופולאריות ולוו לכל אורכם במוסיקה ובריקודים. תוכנם היה בוטה ואף חתרני. בין השורות ניתן היה לזהות לעג לרשויות בלונדון כמו גם רמזים מיניים וגסויות, בתקופה מסוימת הם אף נאסרו לביצוע בהוראת השלטונות. נודעה להן השפעה על מחזות מוסיקליים מאוחרים יותר בבריטניה ובאירופה.
ניתן למצוא כאן שלל טיפוסים: הטיפש הכפרי, נוכלים וכייסים עירוניים, זונות, פקידי חוק מושחתים, רעיות בוגדניות, רוכלים נודדים, מוכרות דגים גסות ועוד... העלילות, שאינן בדיוק "פוליטקלי קורקט" במונחים של ימינו, כוללות מעשי נוכלות ורמייה, התעמרות של "אנשי חוק" באזרחים (למשל נסיונות אונס של בנות זוגם), נשים נואפות ורמאיות, זונה הנוטשת את תינוקה,  קרב "חתולות" (בין סקיפינג והזמרת הוותיקה קת'רין בוט) וכיו"ב. כל זה מטובל בגסויות, בדיחות ואף נפיחות.

הן המשחק  (תיאטרלי ומלא חיים), הן השירה והן הביצוע המוסיקלי, (בכלים שהיו נפוצים בלהקות נודדות באותה תקופה: חלליות, כינורות, חמתי-חלילים ולאוטה) מעולים. התוכן מסקרן ומהווה הצצה לחיים של אותה תקופה, ואף מהנה לעיתים, בעיקר משעומדים על הדקויות וההלצות (הטקסט מצורף בחוברת הנלווית לדיסק). באופן אישי אני ממליץ יותר על הדיסק הראשון שהזכרתי, המכיל מוסיקה דומה ושירים מתוחכמים יותר.

78:17 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    8
טיב הביצוע:    10
איכות ההקלטה:    10

Read more...

עֲנָנִים

בְּמוֹרָד כְּחוֹל הַלֵיל נִדְחָקִים טוּרֵי אֵינְסוֹף בַּסָּךְ
בַּהֲמֻלַּת אֵין-קוֹל, נִשְׁבָּרִים וּמִתְפַּתְּלִים וְזוֹרְמִים,
דּוֹרְכִים עַתָּה בִּקְצֵה-דָּרוֹם, אוֹ מַטְּחֵי-שֶׁלֶג מֵרִימִים
מַעְלָה עַד יְפִי לֹבֶן הַסַּהַר הַסָּמוּי מְמֻסָּךְ.
יֵשׁ הָעוֹמְדִים מִשִּׁטּוּטָם חָמוּר הַסֵּבֶר אֵין-אָח,
וּפוֹנִים בְּמֶחֱוָה עֲמֻקָּה אִטִּיִּים וַעֲמוּמִים,
כַּיוֹדְעִים, עֵת טוֹב בַּעֲבוּר הָעוֹלָם לְבַקֵּשׁ הֵם קָמִים,
כִּי רֵיקָה בִּרְכָתָם עוֹד כַּאֲשֶׁר בְּפִיהֶם יְבֹרָךְ.

יֵשׁ הָאוֹמְרִים כִּי לֹא מָוֶת לַמֵּתִים, אַף יִוָּתְרוּ עוֹד
בְּקִרְבַת יוֹרְשֵׁי הוֹן יְגוֹנָם וְשִׂמְחָתָם.
דּוֹמַנִי, בְּרוּם שָׁמַיִם שָׁלֵו, כְּשֶׁל אֵלֶּה, מְקוֹמָם
בְּשַׁיָּרָה מֶלַנְכּוֹלִית נְבוֹנָה נוֹרָאַת הוֹד,
צוֹפִים בַּסַּהַר, וּבַיַּמִּים הַסּוֹעֲרִים-דּוּמָם,
וּבִבְנֵי-אָדָם עַל הָאָרֶץ בְּבוֹאָם וּבְלֶכְתָּם.

מאת רוּפֵּרְט בְּרוּק (1887-1915), נכתב באוקטובר 1913

(תרגום שלי מאנגלית)

הערות
רום השמיים: במקור Mid-heaven - מונח באסטרולוגיה (Medium Coeli) המציין את הנקודה הקבועה הגבוהה ביותר בה נראית קבוצת כוכבים מעל האופק.

המקור:

Clouds

Down the blue night the unending columns press
In noiseless tumult, break and wave and flow,
Now tread the far South, or lift rounds of snow
Up to the white moon's hidden loveliness.
Some pause in their grave wandering comradeless,
And turn with profound gesture vague and slow,
As who would pray good for the world, but know
Their benediction empty as they bless.

They say that the Dead die not, but remain
Near to the rich heirs of their grief and mirth.
I think they ride the calm mid-heaven, as these,
In wise majestic melancholy train,
And watch the moon, and the still-raging seas,
And men, coming and going on the earth.

By Rupert Brooke (1887-1915)

Read more...