רשומות
יום רביעי, 29 באפריל 2026
Review: הדייגים
הדייגים by Chigozie Obioma
My rating: 5 of 5 stars
ניתוח רציני של "הדייגים" מצריך יותר מאשר ביקורת קצרה מאחר והוא ספר מורכב למדי. יצירת הביכורים המרשימה הזאת בנויה באופן מעורר השתאות. המורכבות היא רבת פנים. יש בה הרבה רבדים הבאים לידי ביטוי – רובד מיתי, רובד פסיכולוגי, ביקורת חברתית ואלגוריה מדינית. ויש כאן מורכבות של דרכי הסיפר וסוגי החומרים מהם שואב אוביומה, כמו גם כתיבה צפופה עתירת פרטים ועושר לשוני. כל זה טובע בצבעוניות של עיר נחשלת בניגריה של שנות התשעים, של פולקלור אפריקני ושל סימבוליקה נוצרית-תנ"כית ומוטיבים של טרגדיה קלאסית.
הכותב מתאר מציאות מקומית מאוד אך ניכר שהוא איש ספר (בדומה לאחת הדמויות שבסיפור) וכתיבתו מלאה אלוזיות לספרות ניגרית ומערבית כאחד. תיארתי את כתיבתו כ"צפופה" מאחר והיא עתירה בסימבוליקה. נדמה כי כל פרט, דמות ותיאור באים לסמל או להתרים משהו בעלילה. זהו ללא ספק ספר שיש לשוב ולקרוא בו שנית בשביל להבחין בחשיבותם של אינספור פרטים החומקים מן הקורא בקריאה ראשונה מאחר והם נדמים כסתמיים ומשמעותם מתבררת רק מאוחר יותר (כך לפחות היה הדבר לגבי – שבתי וקראתי קטעים, במיוחד רגעי השיא בעלילה, וגיליתי כי הרבה מפעולותיהן של הדמויות מקורן בזרעים שטמן המחבר בשלבים מוקדמים יותר בעלילה, זרעים שחשיבותם אינה בולטת לעין בתחילה.)
תמצאו כאן את סיפור התבגרותו של המספר, אח רביעי, במשפחה בת שמונה נפשות ואת סיפור "נפילתה" הטראגית של אותה משפחה. נפילה – מאחר ובפתיחת הסיפור מצבה של המשפחה טוב לכאורה ואפילו טוב מאוד מבחינת המעמד הכלכלי הבורגני משהו יחסית למעמדם של שכניה. בפתיחת הסיפור נאלץ אבי המשפחה לעקור לצרכי פרנסה לעיר אחרת בצפונה של ניגריה, שהמצב הביטחוני הבעייתי בה לא מאפשר לו להעביר אליה את משפחתו. שליטתו ושליטת האם בילדיהם מתרופפת עקב העלמות זו של האב וחסרונו. מפגש של הילדים עם אחד ה"משוגעים" של העיר ונבואה שהוא מתנבא באוזניהם מערערים את נפשו של האח הבכור ובמהרה סוחפת התערערות זו את שאר אחיו ואת ההורים אל עבר אירועים טרגיים קשים.
אך שורשיה של אותה נפילה אינם נעוצים רק בנבואה המגשימה את עצמה. כתיבתו הלא לגמרי ליניארית של אוביומה חושפת בעצם בהדרגה אירועים מעברה של המשפחה ומתברר כי מתחת לפני השטח של אותה משפחה נורמאלית מסתתרים אירועים לא פשוטים, החל בעבר רחוק של רצח עם, דרך נקודות חיכוך כואבות של בני המשפחה עם המצב הפוליטי הקשה במדינה מושחתת ונחשלת וכלה בחיכוכים תוך משפחתיים הנובעים גם מאלימות פטריאכלית.
תפקיד מרכזי מיוחד כאן לשימוש בשפה. בני המשפחה שייכים לשבט האיגבו שהוא מיעוט נוצרי שעבר בשנות השישים רצח עם מידי השבטים האחרים המרכיבים את ניגריה. בתוך המשפחה נעשה שימוש בשפת האיגבו המתוארת כשפה אינטימית, עשירה בפתגמים ומשלים. שפתם של רוב האוכלוסייה בקרבה הם חיים כמו גם שפת המדינה ותוכניות הטלביזיה היא שפתו של שבט אחר – שפת היורובה. הילדים חווים סוג מסוים של בידוד חברתי ואפילו לעג לשמותיהם בבית הספר כתוצאה מכך. שפת היורובה משמשת בעיקר בשיחה עם אנשים שאינם מבני המשפחה או השבט. בנוסף נוכחת כאן גם השפה האנגלית, ירושת הקולוניאליזם, שפה עשירה יותר במילים מודרניות אך קרה ורשמית. כאשר עוברים להשתמש בה הדבר מסמל בעיקר רגעים של השלטת סמכות אלימה.
כתוצאה מריבוי השפות הללו ומפאת גילו הצעיר נדרש המספר, האח הרביעי במספר, לתרגום מתמיד של המציאות ולתיווכם של אחיו הבוגרים, ספרים, ודימויים מתחום הזואולוגיה (החביבה עליו) בכדי להבין ולהסביר לעצמו את המתרחש. מהותו של הספר היא הפרשנות. המשוגע, ה"אורקל" שדבריו גוררים את המשפחה אל פי-פחת, דמות שהיא גם אפריקאית לעילא וגם מערבית בתפקידה, מדבר בצורה סתומה ועצם הפרשנות הניתנת לדבריו היא זו המביאה את האסון. אב המשפחה מטיל את סמכותו באלימות תוך שימוש בדימויים פשטניים והאם מבטאת את העירוב הפאגני-נוצרי-פסיכולוגי תוך שימוש בפתגמים ומשלים. כל אחת מן הדמויות מתוארת על ידי המספר כבעל חיים או צמח. ובעצם הסיפור מוסבר באמצעות דימויים זואולוגיים אלו. כאן טמון בסיס חוזקו של הספר, היניקה הן מתרבות המערב והן מהתרבות האפריקאית. יש במטמורפוזות האלו שהמספר מעביר את בני המשפחה אלוזיה לאובידיוס כמו גם לשאמאניזם ולפולקלור האפריקאי העשיר בשינויי צורה חייתיים כאלו (עד כמה שאני מכיר אותו).
הסיפור אינו קל. אך הכתיבה יפה ורגישה, מגוונת מאוד ובעלת עומק. קריאה מומלצת.
View all my reviews
