Review: הכוורת

הכוורת by Camilo José Cela
My rating: 5 of 5 stars

סלה (זוכה הנובל) מעיד בהקדמה כי "הרומאן הזה אינו שואף להיות יותר – ואף לא פחות, בודאי מנתח של חיים, המסופר צעד צעד, בלי התחמקויות, בלי טרגדיות יוצאות מגדר הרגיל, בלי חסד, כמהלכם של החיים, ממש כמהלכם של החיים". למרות שהוא מסתייג מהגדרתו כריאליסטי או נטורליסטי, אין ספק שניתן לשייך מבחינת התוכן את הרומן לזרמים אלו. תמצאו כאן תיאור של יומיים וקצת במדריד של 1942, בחייהם של בני המעמד הנמוך, הנאבקים לשרוד בעיר מוכת דלות בשולי המלחמה המשתוללת באירופה. עיר שעודנה מלקקת את פצעיה שלה, תוצאת מלחמת האזרחים והדיקטטורה. העיר היא כוורת שלא ניתן לחרוג מגבולותיה ושכל שינוי בה הוא שינוי בסדר הפנימי – "הבוקר עולה, ... מכה, כמעט בחיבה, על המבטים שעתה זה הקיצו, מבטים אלו שלעולם אינם מגלים אופקים חדשים, נופים חדשים, תפאורות חדשות. הבוקר, בוקר זה החוזר לנצח, פועל אף-על-פי-כן במקצת לשינוי פני העיר, אותו קבר, אותה קוקוניה (עמוד חלקלק לא ניתן לטיפוס, המוצב בירידים), אותה כוורת ..." (עמוד 254)

צודק גם סלה. הרומאן הוא "נתח של חיים" – מכאן שאין כאן עלילה של התחלה, אמצע וסוף, למרות שקו עלילתי מבצבץ פה ושם, לא ברור במיוחד, מבין אינספור תמונות חיים וסיפורונים הגודשים את הרומאן. המלכה הלא מוכתרת של הכוורת היא כנראה בעלת בית הקפה הקשוחה – דוניה רוסה – שמילותיה פותחות את הספר: "שלא תאבד לנו הפרספקטיבה, אני עייפה מלחזור ולומר; זה הדבר היחיד החשוב." מילים אירוניות. הספר הבנוי מאות סיפורונים, קטעי תמונות ומאות דמויות, אינו מפסיק מלסחרר אותנו הלוך ושוב ברחובותיה ובתיה של מדריד. אנו זוכים לעשרות פרספקטיבות שונות. אלה מאיתנו שאינם רושמים מפתח דמויות במהלך הקריאה מוצאים עצמם מדפדפים בספר בלא הפסקה בניסיון להיזכר מי הדובר ומתי נתקלנו בו לאחרונה.

הסיפורונים עצמם קצרים – בין מספר שורות לשלושה עמודים – והם מגלים בכל פעם רק חלק קטן מן התמונה הכללית. בכל זאת הם מלוטשים וגם אינם בדיוק הקלטות של דברים – המספר הוא כל יודע וחודר בדייקנות לנפשן של הדמויות. זהו רומן שוטטות (כמו פרק השוטטות ב"יוליסס" של ג'וייס שנופח לכדי ספר שלם). הדמויות משוטטות ודרכיהן מצטלבות ללא הרף וגם מבטו של המספר משוטט ללא הפסקה. לאט לאט מתהווה קומדיה או טרגדיה של טעויות, לאט לאט אנו מופתעים לגלות מי קשור במי ומי בוגד במי. שוקעים בסחרור הכללי, במדמנה הכללית.

כיום לאחר אינספור ספרים דומים, מודרניים ופוסט-מודרניים, מבנה כזה כבר אינו בגדר חידוש, אבל הספר יפה ותענוג לקרוא ולהשתקע בו (למרות הצורך בזיכרון גמיש). התרגום מצוין.


View all my reviews

Read more...

Review: טירת הגורלות המצטלבים

טירת הגורלות המצטלבים by Italo Calvino
My rating: 2 of 5 stars

מגזין "הפנקס" לספרות ילדים ערך בעבר מספר אתגרי כתיבה בשם "איור תחילה". הרעיון הוא לכתוב סיפור קצר בעקבות תמונה של מאייר – להפוך את הסדר הרגיל של הדברים בו האיור מאויר כתגובה לסיפור. (גם אני נטלתי חלק באתגר – יש משהו שמאוד מושך אותי דווקא בתהליך כזה של כתיבה. אולי בגלל שבילדותי אהבתי לצייר, אולי בגלל הקטע בסרט "מרי פופינס", שנחרט בזכרוני, בו ברט, המצייר על המדרכה, מתאר את ציורו תוך שהוא מספר מה נמצא נסתר מאחורי הגבעה המצוירת)

איטלו קאלווינו (נאמן לרוח OLIPO) מבצע בספר הזה משהו דומה, גם אם מורכב יותר. בתור איורים הוא משתמש בשתי חפיסות של קלפי טארוט (הספר מחולק לשני חלקים שנכתבו ופורסמו בנפרד במקור – חלק לכל חפיסה): חפיסה מימי הביניים וחפיסה נפוצה יותר מימי הרנסנס. כל סיפור שנכתב מהווה פרשנות לרצף של קלפים. האתגר הוא שהרצפים יכסו במעין מטריצה את כל הקלפים בחבילה כך שהרצפים והסיפורים יצטלבו (ומכאן שם הספר). בחלק הראשון קאלווינו עמד במשימה ובחלק השני רק בחלקה (בטרם נמאס עליו האתגר).

שני צדדים למטבע (מסתבר ששלפתי את קלף "זוג המטבעות"). מצד אחד, יש בכל העניין משהו מרתק – עלילת המעשיות מרובה בתפניות ולולינויות פרשניות המוכתבות בשל הרצפים. מטבע הדברים יש בהן משהו גולמי שניתן למצוא באגדות עממיות. וקאלווינו חכם מספיק בשביל להציג גם סיפורים ודמויות מוכרות ולהתאימם, לעיתים בשינויים מפתיעים, לרצפי הקלפים. מצד שני – העסק לא מספיק מהוקצע. הרעיונות הפילוסופיים המרתקים מאבדים מכוחם בשל הקצרנות והלוליינות הסיפורית. לעיתים כל העסק מאולץ ועם התמשכות הקריאה הספר קצת נמאס. בקיצור הרעיון מרתק, לספר אופי משלו, והוא בתחילה מעניין, אבל גם מייגע מאוד לקראת סופו. אז הציון התחלק בשניים - כשניים וחצי כוכבים (כפי שיעיד רז "הכוכבים" – תחת השמים המכוכבים בתולת הסיפורים שואבת כד אחד ומרוקנת שני).



View all my reviews

Read more...

Review: Blood Dark

Blood Dark by Louis Guilloux
My rating: 4 of 5 stars

הספר הזה של לואי גויו הוא מופת של ספרות מודרניסטית. כל כולו כציר עליו חגים שינויי תפיסה, סגנון וערכים, מערכי המאה ה-19 אל ערכי המאה ה-20. הספר פורסם ב-1935 וניתן למצוא בו ניצנים לתפיסות שהטרימו תפיסות הומניסטיות וביקורתיות שפותחו ב"בחילה" לסארטר ובכתביו של קאמי. הוא גם מהווה כעין המשך או תגובה ל"מסע אל קצה הלילה" של סאלין.

זמנה של העלילה הוא נקודת מפנה מדויקת, זמנה של מלחמת העולם הראשונה (1917), מלחמה שהחריבה אימפריות ואתן את התפיסות החברתיות והפסיכולוגיות של המאה ה-19. אך הספר שפורסם כמעט עשרים שנה מאוחר יותר, אינו תיעוד של המלחמה אלא הסתכלות ביקורתית מרוחקת יותר. אין כאן רק ביטוי של הלכי הרוח של התקופה אלא ייצוג קומי/טראגי של התקופה מתוך הסתכלות ביקורתית שצמחה מאוחר יותר. גם המיקום של ההתרחשות, בעיירה קרתנית קטנה בעורף, מאפשר מבט חיצוני, מרוחק מזה של החייל בשדה בקרב (כמו שמוצג למשל בפתיחה המהממת של "מסע אל קצה הלילה") או משל מהומת הפיאסטה שבבירה פאריז – זירה המאפשרת להציג בבהירות מגוון של טיפוסים ומגוון של דעות ואת ההתנגשות שביניהם.

המלחמה הבלתי נגמרת שאינה מצליחה להגיע להכרעה, מתחילה להיתפס אצל הדור הלוחם לא כמלחמת הצלה פטריוטית, אלא כאיוולת חסרת תכלית המבקשת להשמידם. נוצר פער תודעתי בינם לבין דור ההורים שעדין מחזיק בתפיסות פטריוטיות, בורגניות וערכיות בנות המאה הקודמת, פער המוביל לחיכוך ולחוסר הבנה כמו גם להתמרדויות של חיילים המסרבים לחזור לחזית מחופשותיהם. בתווך לכוד גיבור הסיפור – מורה מזדקן לפילוסופיה בשם מרלין – המכונה בלעג בפי תלמידיו קריפור (קיצור שמה של יצירתו האימתנית של קאנט critique of pure reason, ביקורת התבונה הטהורה, cri-pure). קריפור מגלם בגופו סתירות רבות. מצד אחד הוא זקן ונכה, מורה השנוא על תלמידיו הצעירים ועל מרבית עמיתיו הפטריוטיים. מצד שני הוא נחשב לפילוסוף נערץ בעיני מעטים, המבקשים לראות בו מודל מוסרי בזמנים קשים. קריפור הוא פילוסוף ניטשאני, כזה הבז לבורגנות ומצליח לראות מעבר לתפיסות החברתיות המקובלות אך הוא גם אדם כושל כזה שאינו מצליח לממש הן בחיי הרגש והן בחיי המעשה את הפילוסופיה לה הוא מטיף. בעוד שהוא אמור לשמש מגדלור מוסרי הרי חיי הרגש שלו מסובכים ברגשות אשמה וכשלון – על אישתו שבגדה ונטשה אותו, על הדוקטורט שלא אושר, על עוניו, זקנתו, נכותו והלעג שלו הוא זוכה. כפי שמכנה אותו בפתיחת הרומן תלמיד העומד בפני גיוס לצבא ובא להיוועץ בו –קריפור הוא מתחזה מזויף.

קריפור מזכיר מעט את דמותו של טרוֹפימוֹביץ' האב מ"שדים" של דוסטוייבסקי. אינטלקטואל נערץ, שאין לו כל הישגים אקדמיים ממשיים, וילדותי מאוד בחייו האישיים עד כדי חוסר יכולת תפקוד. רמיזות לספרות הרוסית של המאה ה-19 ניתן למצוא כאן למכביר – הדו קרב בו מסתבך קריפור, שיחה שהוא מנהל עם עצמו בזמן שכרות המרמזת לדיאלוג עם השטן ב"אחים קרמזוב" ומקהלה של שירים רוסיים המרבה להופיע ברומן ועולה ממחנה של מתנדבים רוסיים השוכן בסמוך לביתו של קריפור. אבל גם רוסיה של התקופה ההיא אבדה במהפכה המתחוללת.

אך על אף אי היכולת שלו לתפקד, קריפור גם מבין את הזיוף בחייו, דבר המוביל לסופו הטראגי שנסיבותיו מעורפלות במקצת. חייו (וגם חייהן של דמויות משנה שהרומן משופע בהן) מתנהלים כבמיתוך ניגוד לרומנטיקה של המאה ה-19 המגולמת בדמותו של הוגה דעות סגפן בן אותה עיירה, שהתאבד בעקבות אהבה שלא התממשה ושעליו נסבה עבודת הדוקטורט הכושלת של קריפור. הפילוסופיה משתנה וערכי העולם הקודם מתגלים כמטופשים ונלעגים. דמויות רבות בסיפור מנסות להימלט מן העיירה והמלחמה כאשר אי יכולת להימלט גוררת כליה.

הדבר מוצא ביטוי חזק במיוחד בדמותו של מנהל בית הספר התיכון, שאינו מקבל במשך זמן רב ידיעות מבנו שבחזית ושדואג שאולי מצא את מותו. בשיאו של הרומן מתברר כי הבן לא יצר קשר מפני שמרד והוא עומד להיות מוצא להורג. עולמו של המנהל שעמד בתואם לערכי הפטריוטיות והחברה הבורגנית, משתנה כבמטה קסם ומתחוור לו כי החברה שהיה חלק ממנה מבקשת כעת לחסל את בנו בשל איוולת ואין ביכולתו לעשות דבר בנידון.

הרומן הוא חכם ושובה לב כמו רומנים מודרניים רבים אחרים. יחד עם זאת הסוגיות בהן הוא עוסק נדונו כבר רבות בספרות המאה העשרים כך שהוא איבד משהו מהחדשנות שהייתה מנת חלקו לפני תשעים שנה.

View all my reviews

Read more...

Review: אם המנזר

אם המנזר by Stendhal
My rating: 3 of 5 stars

בספר נכללים ארבעה סיפורים מתוך "הרשומות האיטלקיות" של סטנדל. כולם עוסקים בפרשיות אהבה, תככים ורציחות באיטליה של המאה ה-16. התרגום בעברית יפה של פעם, אך בצוותא עם ניסוחיו המפותלים והמרומזים של סטנדל בעיקר בפתיחת הסיפורים מצריכה עבודת פענוח מסוימת. אפשר להתנחם מצד שני בכמה משפטים נהדרים.

הסיפור הארוך ביותר (יותר ממחצית הספר) "אם המנזר" הוא סיפור יפה לפרקים, לפרקים מסופר בכישרון (סצנת הפריצה למנזר) אך רחוק מלהלהיב (כשלושה כוכבים). שלושת הסיפורים האחרים, קצרים יותר ולטעמי מוצלחים יותר. גם כאן תמצאו אפיפיורים ושאר בעלי שררה מושחתים, אהבות ובגידות ומיתות משונות. מעין "משחקי הכס" ללא דרקונים ורחמים (כארבעה כוכבים). אז בסך הכל ***1/2.


View all my reviews

Read more...

Review: מתיא פסקל המנוח

מתיא פסקל המנוח by Luigi Pirandello
My rating: 5 of 5 stars

מזמן סימנתי לי לקריאה את "מתיא פסקל המנוח". מאחר וניתן להשיגו בעברית רק בחנויות הספרים המשומשים שמחתי כשנתקלתי בעותק שנזרק אל מדף הספרים למסירה שבספריה השכונתית. ההפסד של הספרייה והרווח שלי, מאחר ומדובר בספר נהדר.

זהו רומן מן הסוג הישן (1904) רומן שבמרכזו בחינה של רעיון באמצעות עלילה יוצאת דופן. הנושא הוא אפשרות קיומו של סובייקט אנושי במנותק מן הקשרים וההקשרים החברתיים. פירנדלו בוחן את הנושא באמצעות יצירה של מצבים קיצוניים מלאכותיים, דאוס-אקס-מכינה, שהגיבור בניסיונותיו לפתור ולהתמודד איתם טווה סביבם רשת עלילתית מחוכמת.

מתיא פסקל הוא אדם ממוצע. בחלקו הראשון של הסיפור מתואר פרק אחד בחייו ההולכים ומתדרדרים בהדרגה. הוא אינו טיפוס קיצוני ומסוגל לגלות בכל צרה שני פנים אבל מזגו ההוגן, הפייסני והתמים, הנמנע מעימותים עומד לו לרועץ. על כל מכשול הוא מצליח להתגבר בתחכום, אך כל פעולה שלו רק הולכת ומסבכת אותו בצרות חדשות. הוא מגיע לנקודת שפל בחייו הפשוטים - סוג של סיוט בורגני, שגרה מאמללת שאין ביכולתו להתרומם ולהיחלץ ממנה.

לאחר שסיבך אותו המחבר בחיים שכאלה, מפתיע פירנדלו ובאמצעות שני אירועים דרמתיים ובלתי מסתברים, הוא מחלץ את מתיא פסקל האומלל בדרך נס מכל צרותיו. כעת ניצב מתיא בר המזל בפני ברירה, לחזור לחייו הרגילים או לפתוח בחיים חדשים, לקבל הזדמנות שנייה. הוא בוחר באופציה האחרונה ומחליט לנסות ולחיות חיים חופשיים מדאגות, לנסות ולא ליפול הפעם בשום בור. אך האם חיים כאלו הם מן האפשר?

כך הוא מהרהר בעמוד 81: "ומה הייתי אני אם לא אדם בדוי מלב? בדיה נודדת שביקשה אף נאלצה להתקיים, אולם בתחומה של המציאות. בהיותי חי בצד חייהם של אחרים ומתבונן אליהם בתשומת-לב, ראיתי את הכבלים הרבים לאין שיעור, וכן ראיתי בו בזמן רבים מחוטי-חיי המנותקים. האם יכולתי עתה לשוב ולשזרם, את החוטים לקשור במציאות? מי יודע לאן ימשכוני;"

לא אגלה כיצד מתפתחים הדברים בכדי לא להרוס לכם את הקריאה העתידית. מדובר בספר הומאני ופילוסופי, אך גם רב תהפוכות ותפניות ומהנה מאוד לקריאה.


View all my reviews

Read more...