שעת הצוענים

Formatia Valea Mare - Departe de Casa - MA Recordings - M060A - CD

להקת ואלאה מארה - רחוק מהבית - תזמורת כלי נשיפה ממתכת צוענית-רומנית

בעבר סקרתי כאן בבלוג אלבום שנגע במוסיקה צוענית מכיוונה של המוסיקה הקלאסית הפופולארית. הדיסק הנוכחי שונה. מוצגת כאן מוסיקה רומנית-צוענית, עממית במובן בסיסי ביותר. המפיק טוד גרפינקל אסף בשנת 2001 ממחילות המטרו בפריס חבורה של נגנים צוענים, מהגרים חסרי רישיון עבודה שנאלצו לנגן תמורת נדבות, ושכנע אותם להקליט אלבום של מוסיקה צוענית כפי שהיו רגילים לנגן במחוזותיהם. מטבע הדברים היה הרכבה של הלהקה אקראי משהו (מי שמעוניין בסיפור המעשה יכול לקרוא אותו בחוברת המצורפת לדיסק או בדף המוקדש לאלבום באתר האינטרנט של החברה). מובילים אותו נגני קלרנית ואליהם מצטרפים מלווים במבחר כלי נשיפה ממתכת ולעיתים גם באקורדיון. המוסיקה, כך נראה לי, מבוססת על נעימות עממיות ומאולתרת ברובה הגדול - מן סוג של ג'אז מזרח אירופאי אם תרצו.
הרצועה הראשונה באלבום פותחת בקולותיהם של הנגנים ה"נכנסים" לקצב משותף, ומיד לאחר מכן בוקעת המוסיקה, מהירה, מצווחת, מקוטעת משהו, לפעמים נשמעת יותר כסקיצה. מזכירה במשהו מוסיקת קלייזמרים, אבל מחוספסת יותר, גמישה פחות. לא יבבות הבוקעות מהנשמה ומתנחשלות לכדי היתוליות קטיפתית, אלא קרקסיות מופרזת משהו. תמצאו כאן מגוון של קולות: קינות עלובות, תרועות אוהדי ספורט שקבוצתם נדונה להפסיד לעד, צפירות של צפצפות מוקיונים, המולת יריד, ריקודי שיכורים בחתונות מזרח אירופאיות ונעימות נוסטלגיות בגרוש - כולן מסתחררות במהירות מטורפת. מעבר לעליצות הנשמעת לאוזן אני מוצא כאן הסוואה של מרירות חיי היום יום ומן אמירה בדבר האבסורדיות שבקיום. נסו לשמוע את הדיסק בזמן נסיעה בתוך התנועה הישראלית המטורפת והמתישה או באוזניות תוך שיטוט ברחובות הערים העלובות שלנו ותגלו כי מראות היום יום הופכים, על רקע המוסיקה, סוריאליסטיים ביותר.

58:02 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן: 8 (קריטריון לא ממש רלוונטי במקרה זה)
טיב הביצוע: 9
איכות ההקלטה: 10

Read more...

כמו צועני

Gipsy Way - Pavel Šporcl - Romano Stilo
Supraphon - SU 3951-2 131 - CD

באופן צועני - פאוול שפורצל (כינור) ולהקת רומאנו סטילו

אלבומי Crossover או Fusion המפגישים סגנונות מוסיקליים שונים נפוצים מאוד בימינו גם בתחום המוסיקה הקלאסית. המפגש בין המוסיקה הקלאסית לסגנונות מוסיקאליים אחרים (או של נגנים של מוסיקה קלאסית עם נגנים מתחומים אחרים) יכול להביא לתוצאות נהדרות (שמעו למשל השילוב של מוסיקה ספרדית עתיקה עם בלאדות ארגנטינאיות ב- 'Tonos y Tonadas', אחד הדיסקים הטובים שאני מכיר בתחום) כמו גם לאכזבות (למשל, לטעמי, הדיסק 'מוצארט במצריים').

בדיסק הנסקר כאן חובר הכנר פאוול שפורצל, שביצועיו בתחום הקלאסי זכו לתשבחות, ללהקת מוסיקאים ממוצא רומני המתמחים במוסיקה צוענית למטרת ביצוע מוסיקה בסגנון זה. מדובר כאן במוסיקה בסגנון כלייזמרי-רומנטי-ג'אזי ולא בהמולת קרנבל של תזמורת רחוב צוענית (לא נעשה כאן שימוש בכלי נשיפה). לגבי התוצאה המתקבלת יש לי מספר הסתייגויות.

ראשית יש לציין כי שפורצל מנגן היטב ונגינתו מלוטשת ווירטואוזית. הצליל שהוא מפיק באלגנטיות מן הכינור נהדר. שאר הנגנים מלווים אותו ואינם מקלקלים. ניכר כי הם מנגנים בתיאום אך בכך מתמצא כל שיתוף הפעולה. לי חסרה כאן ההפריה ההדדית, שלדעתי, מאפיינת מפגשים מוזיקליים המתעלים לרמות גבוהות. שפורצל הוא הכוכב של הדיסק וככוכב הוא נותן הטון והדיסק תפור למידותיו.

ההסתייגות השנייה שיש לי היא לגבי היצירות שבחרו שפורצל וחבריו לבצע. באופן כללי ניתן לתאר את הרפרטואר בדיסק כלקוח ממה שמכונה מוסיקה קלסית "קלה" (ולדעתי מוטב לכנות - קליטה, מוכרת או מלודית) או מתחום המוסיקה העממית, למשל פרלוד של באך, מחול הונגרי של ברהמס, יצירות לכינור של גאורג בולנג'ר וכו... שפורצל וחבריו מצליחים לעיתים להעניק גם ליצירות חבוטות אלו גוון רענן (למשל, לטעמי, ב'מחול החרבות' של חצ'טוריאן, בהורה רומנית או בפנטסיה על שירי עם רוסיים), אך לפעמים נמצאים גם על סף גלישה למחוזות הקיטש. מה שמפריע לי במיוחד היא העובדה ששפורצל וחבריו בחרו לבצע יצירות קלאסיות שמעצם אופיין כבר מזמינות ביצוע בסגנון צועני (ובחלקם הולחנו מתוך התבססות על מוסיקה עממית). אין בכך רע כמובן, אך לדעתי ביצוע של יצירות מתבקשות פחות מסוג כזה של מוסיקה, היה יוצר עניין רב יותר אצל המאזין ומעמיד בפני המבצעים אתגרים רבים יותר שאם היו עומדים בהם היו יוצרים משהו שונה, חדש.

בקיצור דיסק המתאים בעיקר לחובבי מוסיקה קלאסית "קלה" או לאוהבי הכינור הווירטואוזי.

ההקלטה היא של מופע חי במועדון 'לה פאבריקה' בפראג וכוללת התפרצויות ספונטניות של הקהל, דבר המגביר את האינטימיות מחד גיסא, ומאידך גיסא עלול גם לייגע (בעיקר כשמדובר בסיומם של קטעי הנגינה). איכות ההקלטה טובה. באופן המשקף את אופי הדיסק, צליל הכינור (הכחול!) של שפורצל זוכה כאן להבלטה מסוימת על פני שאר הכלים.

71:27 דקות (כולל רעשי קהל כגון: מחיאות כפיים, תשואות וכיו"ב)

ההערכה שלי -
רמת התוכן: 7
טיב הביצוע: 8
איכות ההקלטה: 9

Read more...