Review: Animal Sketching

Animal Sketching by Alexander Calder
My rating: 5 of 5 stars

כילד אהבתי לציייר חיות. אם לא ידעתי מה לצייר או אם הייתה חסרה לי השראה הייתה המורה יערה שולפת ממדף הספרים של החוג לציור ספרון קטן ובו רישומים של בעלי חיים שנעשו בדיו ומכחול. היה בספר משהו שמאוד הרשים אותי. ברישומים המהירים: הלא גמורים והמושלמים, הריאליסטיים וה"אומנותיים", המדויקים והסכמטיים בעת ובעונה אחת. התרגשות ראשונית כאשר אתה מגלה משהו חדש באומנות שאינו ברור לך לחלוטין.

בחלוף השנים נשאתי עמדי את זכר הספרון. כאשר התפתח האינטרנט והפך למעין זיכרון עצום - כזה שכאשר מתעקשים ניתן לאתר בו דברים שחשבת שכבר אבדו והפכו לזכרונות עמומים ולהפוך אותם לרגע שוב לברורים (ובכך להסתכן ולאבד את הקסם שדבק בהם עם השכחה והטשטשות); הייתי מחפש בו מדי פעם בפעם את הספרון האהוב. אבל כיצד לאתר ספרון זניח שכזה? כל שזכרתי היה שהיו בו רישומי בעלי חיים, שכריכתו היתה אדומה כהה או אדומה חומה, שמן הכריכה ניבט אלי פרצוף של חיה, שהמהדורה יצאה לאור כנראה בשנות השבעים. מצאתי יותר מידי ספרים על רישום בעלי חיים, כלומר לא מצאתי דבר.

לפני כחודשיים החלטתי מתוך שעמום לנסות שוב לאתר את הספרון באמצעות מחוללי השפה, שהתחילו לשלב יכולות חיפוש סבירות. כפעמים רבות בעבר ה"בינה" המלאכותית לא גילתה לי אלא את מה שכבר ידעתי בעצמי: על סמך הפרטים הזכורים לי כמעט בלתי אפשרי לאתר את הספר. בסוף השיחה, הציע המחולל לחפש ספרי רישום חיות באתר הספרים המשומשים abe books, ממנו כבר הזמנתי בעבר. עד עכשיו חיפשתי רק במנועי חיפוש ובאמזון. הסיכוי לא נראה לי גדול, בכל זאת חיפשתי באתר. להפתעתי, שניה ברשימת תוצאות החיפוש הופיעה כריכתו האדומה של הספרון וממנה נעצה בי את מבטה הלביאה.

ובכן, מסתבר שלא מדובר בספרון זניח אלא בספר ידוע למדי, מלפני מאה שנים, של האמן האמריקאי המפורסם אלכסנדר קלדר (שהכרתי כילד מיצירות המובייל שלו במוזיאונים בארץ, כמו גם בבאזל בה נהגתי לבקר בבגרותי). הספרון יצא לאורך השנים במהדורות רבות, כולל מהדורות מהודרות לאספנים. ניתן גם למוצאו און-ליין. המהדורה בעלת הכריכה האדומה יצאה ב"דובר פרס" המתמחה בספרים שזכויות היוצרים שלהם פגו. הוא עלה רק כעשרים שקלים. לזכר ימים עברו הזמנתי אותו.

מאז לא עובר יום שאיני מעיין בו. כמובן שהנוסטלגיה משחקת כאן תפקיד. אבל כמו בכל אמנות טובה, גם בפשוטים ובמוכרים שברישומים אני מגלה בכל פעם משהו חדש. סוג של מדיטציה. הפעם קראתי גם את הסבריו הקצרצרים של קלדר. הם מיועדים לקהל צעיר (או צעיר ברוחו). אין בהם תחכום רב. בכל זאת אפשר ללמוד מהם משהו.

קלדר כתב את הספר יחסית בראשית דרכו האומנותית, לפני שעזב את ארה"ב לפריז הבוהמיינית. שם החל ליצור בנוסף על המוביילים הידועים שלו גם פסלים עשויים חוטי ברזל מכופפים - דמויות אנשים ובעלי חיים שהתגלגלו למיצב אתו היה נודד, שנודע בשם "הקרקס של קלדר". מבלוג האיור (המצוין בפני עצמו) של דני קרמן למדתי שעם שובו לארה"ב הפך קלדר את פסלי התיל לשיטת רישום ייחודית - "רישום בקו אחד". כיום היא תרגיל מקובל לתלמידי רישום, ומככבת בחוגים לילדים ובפסלי תיל קיטשיים. בכל זאת היתה אהובה מאוד על פיקאסו (מומלץ לחפש באינטרנט את יצירותיו בסגנון זה של פיקאסו וגם את איוריו ופסלי התיל של קלדר). דמויותיו של קלדר הפכו קריקטוריות, מופשטות וסוריאליסטיות יותר.

האיורים בספר הזה דומים מעט לאיורים המאוחרים, כלומר ניתן ללמוד מהם גם על התפתחותו האומנותית והרעיונית של קלדר עצמו, אבל הם גם שונים מאוד. לא מדובר על רישום בקו אחד, אף כי פה ושם ישנם חלקים הרשומים בקו אחד. יש כאן מינימליזם, אבל כזה שאינו מדגיש דווקא קונטורים סגורים אלא אי שלמות, בררנות מקובלת ברישום.

רצה המקרה ומעט לפני הקריאה שמעתי ביוטיוב את הרצאתו של ד"ר יגאל בן-נון על ציורי המערות של האדם הקדמון. הציורים בוצעו כפרוייקט מעורר השתאות. במקומות קשים לגישה, בפינות עמוקות וחשוכות לחלוטין על קירות עקומים ומפותלים. למעשה בן-נון מקביל אותם למיצגי אומנות עכשווית יותר מאשר לציורים. האש המרצדת של הלפידים על פיתולי קירות המערה, הציורים החוזרים ומשתנים ברצף כתמונות על סרט קולנוע, יצרו טקס של דימויים חיים ובעיקר תנועה.

ממש בפתיחת הספר מזכיר קלדר במשפט את מקורותיו העתיקים של ציור בעלי החיים - ציור המערות. אם בתחילה מצאתי ברישומיו השפעות מהפרקטיקה של אומנות הרישום מהמזרח הרחוק, בכסות סגנון מערבית, הרי שעכשיו אני נוטה יותר לראות בהם התכתבות (לא מודעת בחלקה) עם ציורי המערות, עם קדמוניות מסוימת, סוג של אטביזם.
ואכן הדבר הבולט ביותר בהסבריו של קלדר הוא האובססיביות שלו לתנועה שלוותה אותו לאורך כל דרכו האמנותית. כמו במוביילים ובמיצב הקרקס, גם ברישומים המוקדמים קלדר שם את הדגש על ביטוי התנועה הבלתי פוסקת של בעלי החיים. הצייר צריך לחזור שוב ושוב על רישומים פשוטים ולא מושלמים, בזוויות משתנות, כדי ללכוד את התנועה - אפילו אם בעלי החיים ישנים או פסיביים באופן יחסי או כאשר מציירים בעלי חיים אקזוטיים מתצלומים (תמיד יש להשתמש בתצלומים רבים וזוויות שונות). הפרדוקס - ביטוי התנועה ברישום קבוע הוא לב הסיפור. ומכאן כנראה גם היכולת לגלות כל פעם דבר חדש ברישומים הפשוטים כביכול. עבור קלדר בעלי החיים, בניגוד לאדם, מתאפיינים בתנועה האינסטינקטיבית, הלא מדועת לעצמה, תנועה המתגלמת בגופה של החיה ובדמותה.

אני ממליץ מאוד על הספרון לתלמידי ציור, כמו גם לכל המתעניינים בציור. מי יודע אולי גם אני אאזור קצת אומץ ואחזור לצייר

View all my reviews

Read more...

Read more...

מסתרי הכלוב

כאשר יצאתי את חדר הטיפולים כבר הייתה החתולה חבויה במעמקי כלוב הנשיאה שהנחתי בזהירות על כסא בחדר ההמתנה; ציפורניה מקופלות בכפותיה וכפותיה אסופות תחת גחונה ועיניה מצומצמות לכדי סדק והיא צפונה אי-שם, מכווצת בתוך פרוותה השחורה הפורעת קלות את אפלולית הכלוב. עזבתי אותה ונגשתי אל הדלפק לשלם בעבור הטיפול ולהזמין בעבורה מזון, ממתין שתתפנה פקידת הקבלה שהיתה טרודה בשיחת טלפון. 

דלת המרפאה נפתחה ונכנס גבר צעיר, נמוך קומה, פניו עטויות זקן שחור, מכתפו משתלשל תיק נשים רחב ומהודר – שחור בעל רצועה מוזהבת – ובידו הדקה הוא נושא כלוב מכוסה מגבת פרחונית. הוקרתי את מה שנדמה לי כביטוי להתחשבות ולרגישות יתרה, את הקפדתו לספק סביבה אפלה ומרגיעה בעבור החיה המפוחדת.  נדמה היה לי כי אני מבחין בתנועה קלה תחת למגבת, באיזו המייה, אך יתכן והיו אלו רק טלטוליו הקלים של הכלוב. הוא הניח אותו על כסא בסמוך לכלובה של חתולתי ועמד ממתין דומם לידו. הכלובים היו שווים כמעט בגודלם. זה שלו היה גבוה משלי ורבוע יותר. שרוך קצר היה קשור בלולאה אל ידית הנשיאה הקטנה. לא כלוב חתולים סטנדרטי, כך שיערתי. 

פקידת הקבלה הניחה את הטלפון, עקפה אותי במבטה ומיקדה עיניים שואלות בבחור. הוא לא אמר דבר. כעבור רגע נמלטה מפיה אנחה קלה של הבנה, עיניה נתרחבו במקצת והיא השיבה לעצמה בשאלה - "באת לאסוף את היונה?"

Read more...

יַלְדֵי פּוֹלֵשׁ

עַל צַלְעוֹת גֶּבַע לֹא נוֹשֵׁם
מִשְׂחָק, כִּכְתָמִים בֵּן וּבַת,
בָּדָד, אַךְ גַּם בֵּית כֶּתֶם שָׁם.
עֵין הַחַמָּה תַּבִּיט;
עֵת תְּמַצְמֵץ, צוֹלְחִים הֵם אָז
גַּלֵּי עֲנָק שֶׁל צֵל וּפָז.
רִצּוּד צָהֹב, גּוּר כְּלָבִים,
נִגָּשׁ, נֶעֱרָמוֹת עָבִים;

סְעָרִים גַּב בֵּיתָם עוֹמְסִים.
בְּמִשְׂחָקָם בּוֹר נֶחְצָב.
קַרְקַע קָשָׁה; הֵם מְנַסִּים
אֶחָד מִכְלֵי הָאָב,
שְׁבוּר קַת מִן הַמַּכּוֹשִׁים.
לְהָנִיפוֹ הֵם מִתְקַשִּׁים.
נוֹפֵל פּוֹעֵם. כָּךְ בִּצְחוֹקָם
זִיו בְּרָאשֵׁי הָרַעַם קָם,

הֶבְזֵק קָלוּשׁ שֶׁל חֲקִירָה
יָשִׁיר הוּא כִּנְבִיחַת הַגּוּר.
לְתֵבָתָם הַמְּסִיסָה,
שֶׁאֵין לָהּ כֹּל אִשּׁוּר,
הַגֶּשֶׁם, כִּתְשׁוּבָה אוּלַי,
נִדְמֶה כְּאֶכּוֹלַלְיָה.
קוֹל אִמָּא בָּהּ, כְּחֵטְא כָּעוּר,
שָׁב וְקוֹרֵא אֵלָיו לָסוּר.

מִפְתָּן הַסּוּפָה, יְלָדִים,
שָׁט תַּחַת בֹּץ נַעֲלֵיכֶם;
עוֹטִים מִקְסָם וּמַיִם בֵּין
דִּירוֹת לִבְחִירַתְכֶם –
בִּנְיָן שֶׁמִּבֵּיתְכֶם כַּבִּיר,
חֹק תָּקְפּוֹ שָׁרִיר.
בִּשְׁטַר מֵימָיו לָכֶם יֻעַד 
קִנְיָן בְּחַדְרֵי גֶּשֶׁם רָד.

מאת אֱלִיזָבֵּת' בִּישׁוֹפּ (1911-1979), מתוך הקובץ 'סוגיות במסע' (1965)

(תרגום שלי מאנגלית)

הערות המתרגם

ש' 1 – גבע – השיר הופיע בקובץ 'סוגיות במסע' המאוגדים בו שירים שנכתבו בזמן שהותה של בישופ בברזיל. הוא מתאר כנראה את המורדות עליהן בנויות (בניה שאינה חוקית) הפאבלות - משכנות העוני של ריו.

ש' 16 – thunderheads – 'ראשי רעם' - הכינוי באנגלית לעננים מסוג קומולונימבוס (עננים ערמתיים האופייניים לסופות רעמים). בעברית מכונה ענן מסוג זה 'עב חשרה' או בפשטות 'ענן סופת רעמים'.

ש' 22- echolalia – הידדוּת  - חזרה על דברי אחרים ללא הגיון, מטרה או שינוי סיגנוני. 

המקור: 

Squatter's Children

On the unbreathing sides of hills
they play, a specklike girl and boy,
alone, but near a specklike house.
The Sun's suspended eye
blinks casually, and then they wade
gigantic waves of light and shade.
A dancing yellow spot, a pup,
attends them. Clouds are piling up;

a storm piles up behind the house.
The children play at digging holes.
The ground is hard; they try to use
one of their father's tools,
a mattock with a broken haft
the two of them can scarcely lift.
It drops and clangs. Their laughter spreads
effulgence in the thunderheads,

Weak flashes of inquiry
direct as is the puppy's bark.
But to their little, soluble,
unwarrantable ark,
apparently the rain's reply
consists of echolalia,
and Mother's voice, ugly as sin,
keeps calling to them to come in.

Children, the threshold of the storm
has slid beneath your muddy shoes;
wet and beguiled, you stand among
the mansions you may choose
out of a bigger house than yours,
whose lawfulness endures.
It's soggy documents retain
your rights in rooms of falling rain.

By Elizabeth Bishop (1911-1979) 

Read more...

טוֹב עִוָּרוֹן, עֵינַי

טוֹב עִוָּרוֹן, עֵינַי, רְאוּת תַּרְמִית,
דֹּמִי לָשׁוֹן, מֵרוּחַ חֲנֵפִים,
לֵב הִבָּקַע, דַּמֵּם, כִּי אֵין תָּכְנִית,
תַּכְרִית הֲפַכְפָּכוּת מֵאֲנָשִׁים.

וְאִם אָזְנֵי כָּזָב, רָצֵי לִבְּךָ,
בִּשְּׂרוּ הֵן לְרֹאשְׁךָ הֶשֵּׂג תִּקְוָה,
חֵרֵשׁ, הַשֵּׁמַע עֵד, חָרָשׁ שָׂמְךָ,
כֵּנוּת אֵין בַּחֲרֹשֶׁת אַהֲבָה,

קֵרֵחַ רַק מִי שֶׁגָּלוּי מֹחוֹ
חִבָּה יֵדַע אַךְ מִי שֶׁבַּמֵתִים
גְּמוּל אוֹהֵב, עָמָל כְּרֹב טָרְחוֹ,
אַשְׁפַּת אָהוּב זָהָב; חִצָּיו סִיגִים.

נִדְהַם צוֹפֶה, גּוּפִי לִי מְסָרֵב,
אֱמֶת הוּא חֲלוֹמִי, אַךְ עוֹד אוהֵב.

מאת ג'ון דאולנד (1563-1626), מתוך ספר השירים השני (1600)

(תרגום שלי מאנגלית)

הערות המתרגם

ש' 2- Be dumb … winds – לצורך שמירה על המשקל נאלצתי לקצר. התרגום המלא הנו: דֹּמִי לָשׁוֹן (שחצנית), (מילים/דיבור הן רק) רוּחַ חֲנֵפִים

ש' 7,8 – בשתי השורות ניתן למצוא כפל משמעות. המילה "art" משמעותה, בין השאר, "אֻמנות", "מיומנות" או "ידע נרכש" אך גם "נכלוליות", "ערמומיות" ו"דברי רמיה". המילה "plain" משמעותה "פשטות" אך גם "כנות" ו"דיבור ישר ומובן". הדובר מכריז כי הוא חרש, חרשות שנרכשה באופן מלאכותי ולא טבעי – שנגרמה בידי אֻמנות. לאחר מכן מוסיף הדובר ומבאר, כבדרך אגב, כי האהבה הינה אֻמנות חסרת פשטות ובכך רומז כי הוא חרש בשל חוסר הכנות שבדברי אהבה.

שתי המשמעויות הן אם כך: א. חרשות שנגרמה באופן מלאכותי, אהבה שהיא אֻמנות שאין בה פשטות. ב. חרשות שהיא לקח נלמד ממעשה רמיה ערמומי, דהיינו האהבה, שהיא ערמומיות חסרת כנות.

בנוסף יש בשורה הראשונה כפל צליל – המילה "art" מופיעה פעמיים. פעם אחת במובן של אֻמנות וקודם לכן בשימושה כפועל "היות" לגוף שני הווה, "הנך" (באנגלית מודרנית משתמשים ב- "are").

אני בחרתי לתרגם "art" תוך שימוש בשורש ח.ר.ש במובן של: חָרָשׁ, חֲרֹשֶׁת. מלבד הסיוע בחריזה, שמרתי בכך על כפל הצליל בשל הדמיון למילה "חֵרֵשׁ". וגם רמזתי לשימוש אחר של השורש: חָרַשׁ מְזִמּוֹת, ובכך אולי שימרתי משהו מכפל המשמעות המקורי.

ש' 9 – brains – באנגלית אליזבטאנית משמעותו, אם באופן ליטראלי ואם מטאפורי, "מוח", בהתיחסות לאיבר עצמו. המשמעות של "שכל", "חוכמה" או "שימוש בחשיבה בצורה חכמה" הוא מאוחר יותר.

ש' 11 - labors for his pains – גם כאן יש כפל משמעות. המילה "pains" משמעותה "טירחה" אך גם "כאבים"; המילה "labors" משמעותה "לעמול" אך גם "לידה". מכאן המשמעות יכולה להיות: א. שכר הטרחה הוא עמל נוסף ומכאן חוסר התוחלת שבאהבה ב. כאבי האהבה מביאים לידי כאב נוסף, כאב הלידה.

המקור:

Praise blindness' eyes

Praise blindness' eyes, for seeing is deceit,
Be dumb vain tongue, words are but flatt'ring winds,
Break heart and bleed for there is no receipt,
To purge inconstancy from most men's minds.

And if thine ears, false Heralds to thy heart,
Convey unto thy head hopes to obtain,
Then tell thy hearing thou art deaf by art,
Now love is art that wanted to be plain,

Now none is bald except they see his brains
Affection is not known till one be dead
Reward for love are labors for his pains,
Love's quiver made of gold, his shafts of lead.

And so I watched amazed and could not move,
I know my dream was true, and yet I love.

By John Dowland (1563-1626) 

Read more...