Review: Divorcing

Divorcing by Susan Taubes
My rating: 5 of 5 stars

ספר יפה. קריאתו התמשכה בעיקר בשל המלחמה, שגם פינתה זמן לקריאה אך גם גזלה את מירב תשומת הלב. בכל זאת נהניתי לקרוא בו בין אזעקה לאזעקה ודי בעובדה הזאת בכדי להעיד על טיבו. ספר קודם שקראתי עסק בחוויות של עקירה וגלות מתוך כתיבה פוסטמודרנית. הספר הזה גם הוא עוסק בכך, אך כתיבתה של סוזאן טאובס היא מודרניסטית לגמרי – כתיבה של סופרת נבונה שניכר שספגה את כל ההשפעות האינטלקטואליות "הנכונות" באקדמיה האמריקאית בשנות השישים של המאה העשרים, שיותר משהיא מחדשת בסגנונה היא בעלת מלאכה מצוינת המנצלת את כל טכסיסי הסופרים המודרניסטים של המחצית הראשונה של המאה העשרים.

זהו סיפורה של סופי לנדסמן (אישה נבונה, בעלת מקום, שנדונה לאבד את מקומה וארצה ולהפוך לגולה ולנוודת) ההופכת לאחר נישואיה לעזרא בלינד לסוג של עיוורת, או למגששת ומחפשת נצחית. במקור נקרא הספר "לאמריקה, ובחזרה בארון מתים" אך הוא שונה כנראה בלחץ המו"ל האמריקאי ל"התגרשות" (אני דווקא חושב שמדובר בשינוי מבורך). ההתגרשות כאן אינה רק ניסיונה של סופי להשיג גט מבעלה (אלוהים ישמור אותנו מ"עזרה" שכזה) אלא היא גם מצב נפשי מתמשך של אישה בעלת נפש שבורה, שאינה מצליחה למצוא את מקומה – שאינה יכולה לאחות את הפער שנפער בינה לבין העולם. מצב פרדוקסלי של אישה שאינה מרגישה בבית שום מקום אך גם אינה מצליחה ל"התגרש" מאינסוף הקשרים הכובלים אותה לעברה. בנוסף סיפורה של סופי מהדהד גם את סיפור יחסיהם המעורערים של הוריה והגרושים שלהם בעולם מסורתי שהפך מודרני בהונגריה שבין שתי מלחמות העולם.

סופי היא נצר לשושלת רבנים ידועה בהונגריה, נכדתו של רבה הראשי של בודפשט, בת לאב שזנח את הדת המסורתית, לאחר מלחמת העולם הראשונה ועבר להאמין במדע החדש, הלוא הוא הפסיכואנליזה, דרכה הוא מפרש את העולם (ובכלל זאת את אשתו ובתו). והיא גם בתה של יהודייה מסוג אחר – אישה לא מוסרית – כלומר כזו הזונחת את בית בעלה ואת בתה ומתרועעת לעיני כל עם מאהביה השונים. האם היא דגם אחר המשפיע על רצונותיה המתנגשים של סופי. מצד אחד דמות אם חסרה ומזניחה, המעוררת בה כמיהה למגבלות העולם המסורתי הישן, לקביעות, ומצד שני מודל להתנהגות מינית חופשית ונהנתנית, שאינה מתחשבת בנורמות חברתיות. עם עליית האנטישמיות בהונגריה ובפרט לאחר סיפוח אוסטריה, הופכת סופי לזרה במולדתה. החיים נשברים. אביה ואמה מתגרשים וסופי ואביה עוזבים את הונגריה ברגע האחרון האפשרי ומהגרים אל ארצות הברית, שם הם משתקעים בניו-יורק ולאחר מכן בעיירה קטנה.

למרות שהיא משלימה את חוק לימודיה בארה"ב ואף את לימודיה האקדמיים, סופי אינה מצליחה להתאקלם בתרבות האמריקאית. היא נישאת במהירות, שבוע לאחר שפגשה בו, לאינטלקטואל יהודי מבריק בשם עזרא בלינד. כאן הופכים חייה לחיי נדודים. תחילה בעקבות בעלה המשוטט לו בין אוניברסיטאות ברחבי העולם ועם התפוררות היחסים ביניהם במסלול עצמאי משלה. מערכת היחסים בין עזרה לסופי היא בעלת מאפיינים מזוכיסטיים (ומצדו שילוב של מזוכיזם וסאדיזם). למרות שהם מנהלים מערכת יחסים פתוחה, ולכל אחד מהם מאהבים רבים, הם אינם נפרדים. בשלב מסוים גובר אצל סופי הרצון להפרד מעזרא אך הוא מסרב לתת לה גט. הוא אינו מתנגד לכך שיתגוררו בנפרד, הקשר שלו עם ילדיו כמעט אינו קיים ואין לו בעיה אם מאהביה של אשתו, אך התלותיות הילדותית שלו המשולבת בסאדיזם ובסוג של התעקשות דתית, אינה מאפשרת לו לשאת את המחשבה שיאבד את סופי. סופי עוברת לגור עם ילדיה בפריז וממשיכה במאמציה לשכנע את עזרא להתגרש. אך מה שהיא באמת רוצה הוא להתנתק מעברה, מגידול הילדים שאינו עולה אצלה יפה וממאהביה השונים. היא מנהלת רומן מכתבים עם מאהב צעיר בניו-יורק (עמו נפגשה לפני שהשתקעה בפריז) ושואפת להתאחד עמו שוב בעתיד. היא טסה לפגישה בארה"ב ואולי אף נפגשת עמו אך כנראה נהרגת בתאונת דרכים.

כמיטב המסורת המודרניסטית הספר כתוב בצורה אקלקטית למדי. הוא פותח בזרם תודעה – רצף של חלומות – התעוררות מחלום לחלום. הוא ממשיך בדילוגים וקפיצות בין סצנות שונות מחיי הנישואין של סופי ועזרא, מניסיונות ההשתקעות של סופי בפריז ומפגישותיה בניו-יורק עם מאהבה. הוא הופך לפנטסמגוריה של סצנות סוריאליסטיות המתרחשות כנראה ברוחה של סופי המתה, המשופעת באלוזיות ספרותיות. בדומה לגיבורו של קפקא, סופי עומדת למשפט במהלכו היא נפגשת עם רבות מהדמויות בחייה – אמה, אביה, בעלה, מאהבה, ילדיה, דודים ודודות שונים כמו גם רבנים אורתודוכסים . היא מובאת לבית המשפט בארון מתים ומנסה ללא הרף וללא הצלחה לברר מה השתבש. (אחד השופטים במשפטה מכונה "בלום" – כגיבורו של ג'וייס שהיה כזכור גם הוא יהודי ממוצא הונגרי). לאחר הפנטסמגוריה אנו עוברים לקטע של חקירה עצמית, תוך ביקור של סופי אצל אביה הפסיאנליטקאי (הנויירוטי) המזדקן. ובו מתברר השבר שנפער אצל הגיבורה עם המעבר לאמריקה. לאחר מכן מגיע אוסף של זיכרונות ילדותה של סופי מהונגריה שלפני המלחמה. הם מתוארים מנקודת המבט של הילדה שהייתה, מה שמקנה להם אופי קומי וסרקסטי. בסופו חוזר הספר אל זרם תודעה הזייתי.

כל המוזרות הזאת, אף שאינה מחדשת הרבה מבחינה סגנונית, כתובה היטב ואף מהנה לקריאה. הקטעים החזקים במיוחד לדעתי הם אלו המתארים את סצנות העימותים האובססיביים בין עזרא לסופי. קשה שלא להתפתות ולראות בסיפור הבדיוני סוג של אוטוביוגרפיה של סוזאן טאובס עצמה. כרגיל במקרים כאלו רצוי לעשות זאת עם מידה של הסתייגות – לא רצוי לרדד יצירה ספרותית על-ידי רדוקציה לביוגרפיה של מחברה. מצד שני, יותר מכל, הספר הזה מיטיב לצייר (כתוצאה מהשימוש בטכניקות המגוונות והדמיות השונות – אב פסיכואנליטיקאי, גיבורה אינטלקטואלית) דמות שלמה של נפש אישה חסרת מנוח. מקורבים לבני הזוג טאובס מעידים על הדמיון הבולט בין עזרא לבעלה הידוע של טאובס – הרב וחוקר הדתות יעקב טאובס. אפשר לקרוא אודותיו באינטרנט – אינטלקטואל מבריק, שלא כתב הרבה, לימד בארה"ב וגרמניה. היה תלמיד של הרב סולובייצ'יק. למד באוניברסיטה העברית והיה עוזר מחקר של גרשום שלום, עד ש" ב-1951 פרץ בין השניים משבר על רקע אישי ואקדמי, שהוביל להחרמתו של טאובס בכל המוסדות האקדמאיים בישראל" (וויקיפדיה) והוא עבר לגרמניה, שם ייסד מכוני מחקר.

במיוחד ניתן להתפתות לראות ברומאן סוג של אוטוביוגרפיה, מאחר ושבועיים לאחר פרסומו התאבדה סוזאן טאובס. כווירג'יניה וולף וסילביה פלאת' התאבדותה העניקה עוד ממד טראגי ורומנטי ליצירתה. בניגוד אליהן היא נשכחה קצת אבל ב-2020 הוצא ספרה מחדש ב-NYRB ועומד לצאת אצלם ספר נוסף שלה שלא יצא לאור בחייה. אני קראתי קודם סיפור קצר שלה שפורסם באינטרנט (אולי קטע מהרומאן השני), התרשמתי מאיכות הכתיבה והסתקרנתי לקרוא בספר הזה.


View all my reviews