Review: Hitting the Streets

Hitting the Streets by Raymond Queneau
My rating: 3 of 5 stars

כתב עת אינטרנטי חדש ליצירה פוטנציאלית-אילוצית בעברית בשם "רסן" (https://oulipoh.com/resen/) פרסם לפני כחצי שנה קול קורא ליצירות עבור גיליונו השני המוקדש לנושא "קמעות". זה נשמע לי אתגר מעניין אך לא ידעתי כיצד אוכל לתרום לנושא זה דווקא. אבל אז נזכרתי בספר השירים הזה שזנחתי את קריאתו באמצע הדרך לפני כמה שנים. ודווקא היה לי סיפור הקשור לקריאתו ולקמעות (ובכלל קנו הרי הוא מייסדה של "אוליפו"). אז מיהרתי להעלות אותו על הכתב ועל הדרך גם סיימתי את הקריאה בספר. השבוע טרחו סופסוף להודיע לי כי אין בכוונתם לפרסם את הסיפור. עכשיו נתקעתי עם סיפור ספציפי מידי, שאי אפשר לפרסמו באף הקשר אחר ובלי ביקורת על הספר. מאחר והסיפור כולל, בין השאר (קמעות, שירה, פרודיה על סגנונו של ז'ורז' פרק וכו...), גם ביקורת על הספר אפרסם את הסיפור כאן בתור ביקורת מוזרה. קריאה נעימה למעוניינים:

אצל ז'וז'ו
==========
או אנליזה מתהווה של קריאה בקנו לאורו של המושג "קמע"

הגדרה:
ניתן אולי להגדיר "קמע" כך:
1. חפץ קונקרטי, בד"כ גשמי, בד"כ ניתן לנשיאה (לעיתים באופן כמוס), מאפשר שימוש טקסי. לדוגמא: צלחת, תכשיט, פיסת נייר או קלף.

2. הקמע מהווה נקודת מיקוד תודעתית בשתי מערכות סימבוליות/מושגיות/אסוציאטיביות שונות. לרוב, המערכת האחת גשמית, יומיומית, גלויה (החפץ על שימושיו הרגילים). המערכת השנייה ברובה רוחנית, היסטורית, לעיתים נסתרת, בעלת מרכז כובד סימבולי (לדוגמא: ייחוס מיתי, כתיבה בשפת סוד, סימנים מוטבעים).

3. טווח פעולה: בד"כ מוגבל מרחבית, מקומי, אישי.

4. קירובן של שתי המערכות לכדי מיזוגן בקמע, משרה מתח המאפשר את שגשוגם, ברווח הצר, של קישורים שאינם מסתברים - תוצרים רוחניים ופסיכולוגיים, חברתיים ואישיים. כגון: פחדים, תקוות, אמונות, ריטואלים ופרקטיקות טקסיות אחרות.

המצב 1:
בחוץ הסתובבה המגיפה.
התאוותי לשוטט בחוצות פתח-תקוה.
הסתגרתי בחדר השינה.
חילצתי קומה ממגדל הספרים שעל השידה. ניתן אולי לדמות זאת לשליפתו של מכתב מוכמן מבין דפיו של ספר.

סקירה 1:
ספר בכריכה רכה, מסדרת ספרי השירה של הוצאת Carcanet האנגלית.
כריכה לבנה, מעוטרת בפס שחור, מעט מתחתיו פס דקיק נוסף בצבע אדום.
הכותרת ושם המחבר: Hitting the Streets מאת Raymond Queneau.
תרגמה לאנגלית מן הצרפתית: Rachel Galvin
ISBN: 978-1-84777-157-5
על החזית קטע מסרט צילום.

סקירה 2:
שלושה תצלומים בשחור-לבן. נוף אורבני, כנראה פריזאי.
התצלום שבתווך - כניסה לבית-עסק/בית-קפה/מסעדה. התצלום מחולק לשני מלבנים. המלבן הימני הינו חלק מדלת הכניסה. על הזגוגית בלבן, בכתב מסוגנן, המילים Chez Jojo. המלבן השמאלי הוא חלק מחלון ראווה מחולק אופקית על-ידי מוט וילון. חלקו התחתון ווילון תחרה לבן. החלק העליון אינו ברור, אולי השתקפות של הבניין ממול. על מוט הווילון/מסגרת החלון נחה יונה צחורה.
התצלום העליון - צילום על הצד, התמקדות ביונה. משמאל - ריבועי פסיפס ווילון התחרה. מימין - היונה בפרופיל. ניתן להבחין במקור מעוקל ובעין אפלה.
התצלום התחתון - מחולק לשלושה מלבנים אופקיים. בעליון עמודי לבנים מגודרים, כנראה בניין בשיפוץ. במלבן מתחתיו גדר פח ולפניה שני אנשים החולפים זה על פני זה, פלג גופם התחתון מוסתר על ידי גדר פח נוספת המהווה את המלבן התחתון. המצלמה הקפיאה את שני האנשים רגע לפני שהאחד הסתיר את האחר. הדמויות מתלכדות לכדי צורה סימטרית - הגוף מוכפל, ראשה של הדמות האחורית מתמזג בראשה של הדמות הקדמית.

סוגיה 1: האם ניתן להתייחס אל תצלומי הכריכה כאל קמע?
אולי. ניתן למצוא כאן שילוב בין ניגודים, בין האורבני/מופשט/קונקרטי לאנושי/פיגורטיבי/סימבולי. שתי הדמויות המתמזגות עשויות לסמל את המגע שבין שתי מערכות תודעה שונות בקמע. התצלום מפריח אווירה וניצני משמעות, הממסגרים את השירים שבקובץ.

המצב 2:
פתחתי את הספר. התחלתי לקרוא. ניתן לומר כי נכנסתי לספר ויצאתי לרחוב.

סקירה 3:
שם הספר במקור הוא Courir le Rues – להתרוצץ ברחובות, להריץ את הרחובות, כנראה במשמעות של שוטטות ברחובות.
ההקדמה אינפורמטיבית: על אודות קנו, על השירים, על כתיבתו לעיתון, על השוטטות ברחובות פריז. ישנה גם התייחסות לקשיי התרגום לאנגלית, המגייסת את הדקונסטרוקציה ואת בורחס כתירוץ לבעיותיו של התרגום, בטענה כי אין בנמצא טקסט מקורי דפיניטיבי.
לו היו מתרגמים יותר מיצירותיו של קנו לעברית לא הייתי נאלץ לקרוא תרגומים קלוקלים לאנגלית. את פתרונות המתרגמת למשחקי המילים של קנו קשה לי להעריך.
בהמשך שירי הקובץ.
בעמודים השמאליים המקור הצרפתי (שפה שאיני מבין כמעט), על גבי העמודים הימניים תרגום צולע לאנגלית בריטית שאינו מתיימר לשמור בהכרח על משקל או על חריזה, אף אם הם נוכחים במקור. בנוסף אציין כי המתרגמת לא טרחה להוסיף הערות או ביאורים.

המצב 3:
קריאתי התקדמה בתווך. אם תרצו, נתמך בשתי ידי בקירות. יד שמאל מגששת לשווא אחר אחיזה על גבי קיר חלקלק, יד ימין נסמכת על קיר רעוע.
רמון קנו מתפייט ברחובות על אודות הרחובות.

סוגיה 2: האם עולה מתוך כתיבתו של קנו כי רחובות פריז הם קמעות?
ראשית עלי לתקן מעט את הסעיף הראשון בהגדרתי למושג "קמע". אחליף אותו בסעיף 1*.
1*. חפץ קונקרטי, בד"כ גשמי, ניתן לנשיאה או כזה שנישאים בו (לעיתים באופן כמוס או אנונימי), מאפשר שימוש טקסי. לדוגמא: רחוב, צלחת, תכשיט, פיסת נייר או קלף.
כעת נבחן, לאור הגדרת "קמע", את תחבולתו הספרותית של קנו בקובץ שירים זה.
לרחובות פן גשמי, יומיומי ורגעי - ניתן למצוא בהם בתים נבנים, רבעים נמחים, אנשים הנדחפים באוטובוס, לשלשת יונים, ריח של בגט טרי. ניתן לשוטט בתוכם. הם היוו זירת התרחשות לפעילותו היומיומית של קנו וליצירתו התרבותית (שוטטות, כתיבת חידות שפורסמו בעיתון על אודות הרחובות). ומנגד הם מעוטרים כקמעות, בשמות שרירותיים, בפסלי אנשי שם, במוסדות ציבוריים, בשלטים ובמודעות - כולם יצירי תרבות והיסטוריה שלעיתים אינם קשורים כלל למרחב הגיאוגרפי, הטמפורלי או החומרי ומצייתים לרוב להיגיון אסוציאטיבי שונה. קנו קשוב לשני צדדיו אלו של הרחוב הפריזאי ושיריו משקפים את הפשטות הקיומית לצד המחקר התרבותי-היסטורי. מתוך הפער שביניהם מלבלבים בשיריו של קנו: תוגה שבהשלמה עם היות הדברים בני-חלוף, אירוניה תיאטרלית, הומור מלומד, פליאה שאינה כנה ופה ושם הזיות סוריאליסטיות.

תת-סוגיה:
לו הייתה נהוגה בפריז השיטה האמריקאית של מספור רחובות ושדרות, האם היה משתנה אופי שיריו של קנו? האם הייתה הופכת שירת הרחובות שלו אוליפו-אלגברית יותר?

המצב 4:
עם התמשכות הקריאה טרדה אותי לעיתים תחושה של אי-חדירות, של חוסר יכולת לרדת לעומקם של דברים. תופעה שכיחה כאשר עוסקים בבחינת קמעות, מאחר, ועל-פי ההגדרה, אחת ממערכות המשמעות היא נסתרת, מובנת בד"כ ליודעי ח"ן בלבד (למשל ליוצר הקמע, או לחוקר מנוסה). לגבי יצירתו של קנו ניתן אפילו לומר שבחלק מן השירים שתי מערכות המשמעות היו זרות לי, הן הגשמית והן התרבותית: מכיוון שהייתי כלוא בחדרי; מפני שאיני מכיר את פריז ואת רחובותיה; בגלל שבקיעותי בתרבותה של צרפת, על שלל אישיה ויצירותיהם, חסרה (אצטדק ואומר כי גם קנו נהג לבלות שעות בספרייה במטרה לברר פרטים ביוגרפים על האישים שבפסליהם פגש בשיטוטיו ובכדי לדלות מידע על ההיסטוריה של המבנים בהם נתקל במהלך נדודיו מקצה העיר אל קצהה); כי רחובות פריז (כמו כל רחוב) השתנו מאז שנות השישים; באשמת משחקי המילים של המחבר והתרגום המאכזב.
כתוצאה מכך נאלצתי להיעזר ללא הרף במנועי חיפוש, בתמונות רחוב מתוך מערכות מידע גיאוגרפיות, במפות ואנציקלופדיות מקוונות, במילון ובתוכנות תרגום. כל זאת בהצלחה שאינה שלימה.

המצב 5 (פואמה היוצאת מן הלב לאחר השתקעות בקריאת שירה):
הו קנו, קנו! מורה הדרך,
כמה נלאיתי מלדדות,
בנתיב שהתווית
ברחובות הזרים בזו הכרך.
מעגה בריטית לצרפתית פרטית,
דילגתי בזה הכרך.
ובכדי לעמוד על פשרו של תרגום,
סחרחר פניתי למקור הסתום.

המצב 6:
סגרתי את הספר. נשכבתי על גבי. הנחתי את הספר על חזי. עצמתי את עיני.
לאחר זמן חזרתי ופקחתי אותן. נטלתי את הספר ובחנתי בשנית את התצלומים שעל חזיתו.
סוגיה 3: האם יכול ספר לשמש כקמע?
ראשית, אציין כי אין מניעה (על פי שתי ההגדרות שסיפקתי) כי ספר יהפוך לקמע. שנית, אדגיש כי מקרה הספר הוא מקרה שעשוי לבלבל ולכן מחייב שימת לב. הספר (אם אינו "הספר", האידאי, המופשט, הטהור) הרי הוא עצם גשמי (דיגיטלי או עשוי נייר), אך משולב בו מעצם טיבו גם תוכן. אסור לבלבל תוכן זה עם המערכת הרוחנית, ההיסטורית, הנסתרת, בעלת מרכז הכובד הסימבולי, המופיעה בסעיף 2 להגדרות ה"קמע" לעיל. מכאן שמכשף, רב-מג, מקובל או יד המקרה אם ירצו להפוך ספר לקמע יצטרכו להוסיף עליו (בכתיבה, בציור, בעיצוב או בייחוס משמעות) מערכת תוכן שונה מבחינת משמעותה והסימבוליות שבה מזו הכתובה בו כבר (שהיא חלק מן הספר עצמו בבחינת עצם קונקרטי).

סקירה וסוגיה 4: האם היה בעבורי ספרו זה של קנו קמע?
כאשר בחנתי שוב את התצלומים שעל גבי כריכת הספר, הבחנתי בפרט שחמק מעיני קודם לכן. דבר ששעשע והפליא אותי (ומן הסתם היה גם חביב על רמון קנו עצמו לו היה נמצא במקומי ואם היה מסוגל להבינו). הוא תלש אותי מרחובות פריז, משנות השישים של המאה העשרים והחזיר אותי דרך קסם לרחובות פתח-תקוה, מטיח אותי באספלט המחוספס של ההווה וההוויה הישראלית. בעבורי ואולי אף באופן אובייקטיבי, הפך הספר הזה לקמע של ממש. ספר שנכתב בצרפתית בידי משורר צרפתי ותורגם לאנגלית, עוצב על-ידי מו"ל אנגלי באמצעות תצלום נבחר שנראה לו מתאים לרוחו ותוכנו של הספר וזכה בתוך כך בתוספת בלתי צפויה בעליל ממרחב משמעות זר לחלוטין.
שם, דבוק לזגוגית דלתו של אותו ז'וז'ו אלמוני, מעט מעל לכיתוב המסוגנן, קטן יותר ובולט פחות, גיליתי תוך עיון מדוקדק בתצלום - סטיקר. ועליו רשום באותיות שפת הקודש לחש צדיקים אמתי!

פואנטה (אוליפו-מאגית)
נ נח נחמ נחמן מאומן
 

View all my reviews