Review: The Invisible Frontier

The Invisible Frontier by François Schuiten
My rating: 4 of 5 stars

קיץ 24. מזה כמה חודשים אני קורא בעיקר בקובץ אימתני, של אלף עמודים, סיפורים קצרים "ריאליסטים" וכואבים. גם ככה קצת קשה לי לקרוא בגלל אלף סיבות. לפעמים אני עושה הפסקה וקורא דברים קצרים ופשוטים יותר. מתחשק לי לברוח – אבל אין באמת לאן. נזכרתי בטיול לאיטליה לפני שנה, שהיה בעיקר בשביל הילדים והיה גיהינום של חום לוהט וארץ מתויירת לעייפה בלי טיפה אוטנטיות. בכלל, טיולים תמיד מאכזבים אותי במידה מסוימת. התחשק לי לקרוא משהו בסגנון עירוני-פנטסטי, משהו כמו "הערים הסמויות מהעין" של קאלווינו, או אפילו סיפור ריאליסטי, אבל כזה שיש בו חופשה בעיר זרה – וגם הזמנתי ספר כזה, שכבר מזמן שמתי עליו עין, שהתמהמה בדואר.

בינתיים הייתי צריך להוסיף משהו להזמנה מאמזון בכדי לקבל משלוח חינם. החשק לספרות עירונית פנטסטית לא בא עדין על סיפוקו. ואז נזכרתי בביקורת שקראתי לפני 25 שנה, באתר שכבר אינו קיים, על סדרת ספרי קומיקס בלגית הידוע בשם "הערים המסתוריות". רק חלק מספרי הסדרה תורגמו לאנגלית, ורובם גם אזלו ונמכרים במחירים יקרים להחריד. בחרתי לי שניים מהספרים שעוד במלאי (שניים שכבר כמעט אזלו גם הם). את רוב האחרים, אם יתחשק לי, אצטרך לקרוא בגרמנית או לתרגם עם גוגל מצרפתית.

הסדרה התחילה לצאת לאור בתחילת שנות השמונים. מסתבר שהספר האחרון והחגיגי בסדרה ("שובו של הקפיטן נמו") יצא לאור בדצמבר 23. היא נכתבה על-ידי Benoît Peeters ואוירה על-ידי François Schuiten. שהושפעו מרעיונות פילוסופיים פוסט-מודרניים כמו גם מבורחס ומספריו של ז'ול וורן. (שוייטן גם עיצב פסל של וורן שעתיד להיות מוצב בעיירת מגוריו של הסופר). כמו בכל קומיקס השילוב בין הכתיבה לאיור הוא חלק מהותי במדיום המשמש להעברת הסיפור. בספר הזה – "הגבול הנעלם" – העלילה היא סוריאליסטית ופנטסטית, מעשייה מוזרה, פילוסופית דיסטופית, שבמרכזה מושג הגבול על שלל היבטיו.

מצד אחד נמשכתי לקרוא את הספרים ומצד שני היו לי גם חששות. בשנים האחרונות איני מרבה לקרוא קומיקס. לא ידעתי אם אצליח להיות סבלני מספיק בכדי להתעכב על האיורים ואם היצירה (הקצרה, והמינימליסטית מבחינת הכתיבה) תצליח לשאוב אותי לתוכה. לפחות מן הבחינה הזאת נחה דעתי. הקומיקס הוא פשוט מדיום אחר. ציוריו המרהיבים של שוייטן (אף שכיום הקולנוע כבר מרהיב עד זרא) עדין מרשימים גם בעידן המחשב וה-AI, וכתיבתו של פיטרס מצליחה באמצעות סצנות מתומצתות ומשפטים בודדים להעביר את הסיפור בצורה מצוינת. העלילה קיימת אך אינה העיקר כאן, יש כאן בעיקר שימוש ברעיונות פילוסופיים שונים הנזרקים לתוך הסיפור בצורה תמציתית ומשאירים לקורא מקום לתהייה ומחשבה – כלומר נוצר מסתורין מעורר חשיבה.

הקומיקס הוא בסגנון סטימפאנק סוריאליסטי. הסיפור מתרחש (איך לא) בעולם מקביל לזה שלנו. כל ספר עומד בפני עצמו (אך ישנם קשרים מרומזים בין הספרים) ומרחש בעיר אחרת . דווקא הספר הזה אינו מתרחש בעיר ממש אלא בקומפלקס ענקי ומוזר. העלילה – קרטוגרף מתלמד במדינה טוטליטרית נשלח לעבוד במרכז לקרטוגרפיה הממוקם באמצע שומקום. שם הוא מאמץ כלב שהיה שייך לעובד שנפטר לפני הגעתו ובבית בושת במקום הוא נתקל בנערה שעל גופה כתם מסתורי בצורת מפה ישנה של המדינה. עד שהוא מסתגל לעבודה במקום המוזר והמיושן, מגלה פתאום השלטון המרכזי עניין במרכז הקרטוגרפי ודברים מתחילים להשתנות. עד מהרה נאלצים הקרטוגרף הצעיר, הכלב והנערה לנוס על נפשם.

העלילה מעלה רעיונות רבים – עד כמה מפה מייצגת את המציאות ועד כמה היא פרשנות שלה? האם נכון לראות דברים בראייה כללית שאיכשהו מחמיצה את הפרטים? האם מפות הן פרופגנדה? האם ציור של גבולות מייצג את המציאות או בונה אותה? וגם יש עיסוק בתמות כלליות וידועות – ישן מפני חדש, התנגדות לטוטליטריות ולמיליטריזם, יכולת אנושית מול מחשוב ואוטומציה. ובעיקר עיסוק בשאלת השליטה והבעלות ועד כמה הרצון (הארוטי) לשליטה, עוצמה ובעלות מוביל בעצם להרס הדברים היקרים לנו עליהם אנו רוצים להשתלט.

נהניתי מן הקריאה, למרות שהתברר כי הסיפור קודר ורלוונטי גם לנעשה במדינתנו האמתית בימים אלו ממש. יש ברשותי עוד ספר בסדרה וקיימים עוד שניים שניתן לרכוש. אך כיצד אשיג את האחרים (אולי אמצא עותקים דיגיטליים פיראטים). בקיצור עם האוכל בא התיאבון. בעיה.

View all my reviews