Review: הנעדר

הנעדר by Franz Kafka
My rating: 4 of 5 stars

על יצירותיו של קפקא נכתבו כבר תילי תלים של פרשנויות והערות, אז מה יכול אני הקטן לתרום כאן? לא הרבה. כרגיל אינני מוצא טעם לכתוב ביקורת על קלאסיקות אמיתיות. ובכל זאת משהו על קצה המזלג. מבין שלושת הרומנים של קפקא (השניים האחרים הם כמובן "המשפט" ו"הטירה") "הנעדר" הוא הצנום ביותר וככל הרומנים הקפקאיים גם הוא אינו גמור (ולפי תכתובות של המחבר כנראה גם לא נועד להסתיים אי פעם), מה שהותיר אותי רעב להמשך הסיפור. קפקא לא ביקר באמריקה וארה"ב שלו הן מדומיינות, בנויות על ספרות, פנטזיות חוסר הבנה ושיבושים. כל זה הופך את העולם החדש לדומה לא דומה למציאות (מעניין לציין שפסל החירות אצל קפקא אוחז בידו חרב ולא לפיד). הוסיפו לכך את המצאותיו התעשייתיות של קפקא, בהן אהב לתבל את סיפוריו, ותקבלו עולם מוזר עוד יותר.

מביו הפרקים המעטים שקפקא כן סיים שניים הם קצת חלשים לטעמי ("הצעידה לרעמסס" ושהותו אצל הדוד) ומהווים רק פרקי מעבר בסיפור. שאר הפרקים (הפרק הראשון, "המסיק", פורסם בחייו) דווקא יפים וניכרת בהן טביעת האצבע הגאונית שלו ומורכבות הסטים שהוא מעמיד.

גיבור הרומן, הנער קרל רוסמן, מתואר בפתיחה כיצור פאסיבי לחלוטין ונוח להשפעה. הוא ממש מצליח להכניס משרתת להיריון, כמעט מבלי להבין מה אירע. הוא נשלח/מגורש מבית הוריו באירופה ומוצא עצמו נע ונד בעולם אחר. דווקא לאחר הפתיחה הוא נדמה כבעל מרץ ונפש טובה ואינו מצטייר כטיפש או עצלן כלל. אבל מזלו הרע (מחויב המציאות כשמדובר בקפקא) והעולם עצמו כמו דוחקים ומדרדרים אותו הלאה והלאה ומטה מטה ומשבשים כל תכנית שלו. לא חסרים כאן גם רעים לא מהימנים ואף צמד נוכלים שמביאים על הפינוקיו הזה צרות בצרורות. אבל למעשה תיאור זה הוא חלקי בלבד. כל המציאות בה שרוי קרל היא מציאות חלומית וכל כתיבתו של קפקא מושתת על יסודות התנועה של החלום. לא סתם התכונה הבולטת ביותר אצל קרל היא העייפות, עייפות שהוא אינו מצליח לפוגג אף פעם. העלילה והכתיבה זורמות כמו בחלום – התמונה הכללית מתגלה אך מיד מתמקד המבט בפרט שולי המסיח את הדעת. העלילה והמשמעות משנות כיוון כמעט מידי משפט. רגע אחד אנו (וגם הגיבור) נוטים להאמין בדבר ומיד מוצג לנו היפוכו – נערה נחמדה, המבקשת לגאול את הגיבור משעמום, הופכת מיד לטרדה מעייפת, עבודה בזויה בתור משרת לנוכל, מוצגת דווקא בידי מי ששונא אותו כאופציה הטובה ביותר וכו'... כל זה מותיר אותנו הקוראים ואת הגיבור מבולבלים במכוון ולכודים ללא מוצא.

אי אפשר להתעלם מההשפעה של קפקא על הספרות המודרנית. מעניינת כאן דמותו של רובינסון האירי, הנווד המפוזר, שכמו התגלגלה באינספור דמויות בספרים וסרטים אחרים. (נווד אירי – מישהו אמר בקט? קראו ותבינו מניין שאב בקט השראתו). חבל חבל שלא הספיק לכתוב יותר.


View all my reviews