Review: אנשים נורמלים

אנשים נורמלים by Sally Rooney
My rating: 3 of 5 stars

הספר הזה היה לי קשה לעיכול- קשה לעיכול הן מבחינה הבנתית, הן מבחינה רגשית והן מבחינה ספרותית. קשה לנתח דבר שלא הבנת עד הסוף. לא ברור אם האשמה בבחירות סגנוניות מודעות של המחברת או בפער הדורי/תרבותי שביני לבין הגיבורים. ועוד יותר קשה לקבוע אם חוסר ההבנה הזה הוא פגם, ההופך את הספר ליצירה בינונית או דווקא בדיוק מה שהמחברת ניסתה להמחיש ולכן יצירה הקולעת למטרה.

בקווים כלליים מדובר בתיאור היחסים שבין שני צעירים אירים – קונל ומריאן, בשנות לימודיהם בתיכון ובאוניברסיטה. מספר קונפליקטים מניעים את העלילה. בין מריאן לקונל קיים פער מעמדי. מריאן– היא בת למשפחה עשירה, אימו של קונל היא עוזרת הבית שלהם. בנוסף מתברר כי מריאן עברה ועוברת התעללות מתמשכת מצד בני משפחתה. עוד משחק כאן גם יחס החברה אליהם ובפרט חוסר היכולת שלהם להתמודד עם דחיה חברתית. בבית הספר התיכון מריאן היא דמות דחויה שאינה מצליחה להשתלב ואילו קונל דווקא מקובל בחברה. עם המעבר ללימודים אקדמיים בדבלין משתנה לכאורה התמונה – קונל אינו מצליח להשתלב ולהשתחרר מהפרובינציאליות שבו ואילו מריאן נדמית כפורחת.

עד כאן מה שניתן לכנות בשם עלילה. והיכן הקושי? בגב הספר הוא מתואר כאחד הספרים הראשונים המצליחים לבטא את תחושותיו של דור ה-Z, ילידי העשור הראשון של המאה ה-21. אינני מומחה לדורות ולא לאותיות לועזיות. עדין לא הצלחתי להבין בדיוק את ההבדלים שבין הדורות הקודמים, X, Y וכו... (בעצמי אף פעם לא הרגשתי שייך במיוחד לדור מסויים). את הספר קראתי במסגרת קבוצת "השגרירים של כתר ומודן". מנהל הקבוצה, שמוליק היקר, הפנה את תשומת ליבנו למאמר שהתפרסם במקרה בידיעות אחרונות ותיאר את חייהם של בני הדור הזה (בעיקר את חיי המין שלהם). ואכן ישנו דמיון בין המתואר בכתבה למתואר בספר. אך האם אני יכול להבין אותם? הם נולדו לעולם שבו כל המידע נגיש – אך היכן העניין? הם מתנסים במין מגיל צעיר ודבר אינו מזעזע אותם אך הרבה ממנו מתנהל באופן ווירטואלי והם אינם מצליחים לגבש מערכות יחסים משמעותיות.

ובחזרה לספר. האם מריאן וקונל הם באמת מייצגים של דור חדש או פשוט סובלים מטראומה שהיתה משפיעה בצורה דומה גם על חייהם של בני נוער בני דורות קודמים? לי קשה להשיב. המחברת בחרה בסיגנון של כתיבה רזה. כמובן שכבר קראתי ספרים בסגנון כזה. כשהוא טוב הוא טוב. לפעמים נדמה שהוא פשוט מסווה יכולת ספרותית מוגבלת. גם כאן היה לי קשה לקבוע עמדה. בכל מקרה קצת רזה מידי לטעמי. הרזון מתבטא לא רק מבחינה סגנונית אלא גם מבחינה עלילתית. המחברת מתמקדת בתיאור היחסים שבין מריאן וקונל. התיאור סדרתי למדי ומתקדם בדילוגים בטווח של מספר ימים למספר חודשים קדימה. העדשה קולטת רק את הגיבורים ומעט מהמעגל הסובב אותם. דמויות אחרות נעלמות ברגע שהן יוצאות מטווח המעגל המידי של הגיבורים. זו בחירה מעניינת ואפקטיבית של הסופרת ואני מניח שהיא באה לבטא משהו מראיית העולם של בני דור ה-Z. אך יש כאן גם חיסרון. כמעט ואיננו יודעים דבר על הגיבורים מלבד היחסים ביניהם. מה תחומי העניין שלהם, מה מרגש אותם ומה עוד ממלא את חייהם? הם משתתפים בארועים חברתיים, מקיימים יחסי מין עם שותפים שונים, לומדים הרבה באוניברסיטה, בעלי דעות פוליטיות, עוברים משברים וטיפולים פסיכולוגיים אך הכל נדמה כרדוד, על פני השטח, חסר עניין. אולי כאלה בדיוק חייהם של בני דור ה-Z. אבל לקורא מוצגת בעיקר שורה של משברים נפשיים, פתרונות רומנטיים (מבחינה ספרותית) כמעט ילדותיים – קונל ומריאן מצילים אחד את השניה – ואז פרידה בלתי מובנת ושקיעה בחוסר סיפוק. התבנית הזאת חוזרת שוב ושוב. אפשר לתרץ זאת בטראומה הנפשית או במנהגי דור ה-Z, אך מבחינת הסיפור זה יכול לייגע.

ולא שהספר אינו אפקטיבי. עבורי הוא היה לעיתים אפקטיבי מידי. קראתי אותו בנסיעה (טיסה ארוכה ואחר כך בנסיעות ברכבת בהונג-קונג בבקרים ובערבים) והוא ממש הכניס אותי לדיכאון לפעמים. העניין פה פשוט. מריאן וקונל אוהבים אחד את השניה. טוב להם ביחד. הם גם מבינים זאת ואומרים זאת במפורש. אך הם אינם מסוגלים למרות הנחמה הנפשית שהם מוצאים באהבתם, לצקת או למצוא תוכן לאהבתם. וכך נמשכת ההדרדרות הנפשית שלהם למרות אהבתם. מדוע אינם מצליחים לצקת תוכן באהבה? מדוע אינם מצליחים להבין שהאהבה היא בדיוק המאמץ הבלתי נעים הזה? האם זה בדיוק מה שמאפיין את דור ה-Z? או שההתעללות שעברה מריאן מונעת ממנה לקיים קשר ממש כפי שהיתה פוגעת בבני כל הדורות? אני לא הצלחתי להבין זאת עד הסוף. ואולי זה בדיוק העניין?
כ 3.5 כוכבים.









View all my reviews