טיול קצר

לאחר שהקטנה מיצתה את העניין שהיה לה בסיבוב הסחרחרות, בתנועת המטוטלת של הנדנדות, ובעליה ובירידה בסולמות ובחבלים, הצעתי כי נצא לטיול קצר. אחזתי בידה ויחד עזבנו את המולת חלקת מתקני השעשועים שבגן הציבורי ופסענו לאיטנו בשביל המתפתל בדשא בינות לעצי הדולב.

שביל קצר זה נסלל בפינתו הזנוחה יחסית של הגן. את עיני הוא משך בירק שסביבו ואת ליבי דווקא בגלל שהיה שקט ועזוב. בעבור הקטנה היה כאן אולי מסתורין, רצון לחקור מקומות רחוקים וזרים. סיבת קיומו של השביל לא הייתה ברורה. אולי משום היעדר תכנון, אולי בגלל ביצוע קצר מחשבה ואולי בשל שינוי בתוכניות לאחר שכבר קם והיה, הסתיים השביל, לא בפתח או בשער כשאר שבילי הגן, אלא בגדר מתכת גבוהה שחסמה את דרכנו לאחר דקות ספורות של הליכה. העזובה ניכרה במקום, כנראה שגם הגננים הזניחו פינה חסרת מוצא זו של הגן. בערוגה הסמוכה לקצהו של השביל התפשטו שיחים, ארוכי עלים כעשבים והחניקו פרחים נמוכים שבצבצו בקושי ביניהם ככוכבים בשעת דמדומים. עלים יבשים למכביר נערמו בשוליה.

הקטנה כרעה, תפסה באצבעותיה עלה אחד ובחנה אותו. אחר, הרימה בידה השנייה עלה נוסף, הזדקפה והניפה את ידיה מציגה את שללה לעומתי. יבשים וחומים היו העלים השסועים, מעוקלים ומעוותים. נדמה היה לי כאילו צימחה הקטנה כפות ידיים גדולות, נגועות בדלקות פרקים, אשר הזיקנה צרבה אותן והפכה את עורן לצלופן דקיק שדבק בורידים שחורים.

 
פתח-תקווה, 22.7.2011