Review: Blood Dark

Blood Dark by Louis Guilloux
My rating: 4 of 5 stars

הספר הזה של לואי גויו הוא מופת של ספרות מודרניסטית. כל כולו כציר עליו חגים שינויי תפיסה, סגנון וערכים, מערכי המאה ה-19 אל ערכי המאה ה-20. הספר פורסם ב-1935 וניתן למצוא בו ניצנים לתפיסות שהטרימו תפיסות הומניסטיות וביקורתיות שפותחו ב"בחילה" לסארטר ובכתביו של קאמי. הוא גם מהווה כעין המשך או תגובה ל"מסע אל קצה הלילה" של סאלין.

זמנה של העלילה הוא נקודת מפנה מדויקת, זמנה של מלחמת העולם הראשונה (1917), מלחמה שהחריבה אימפריות ואתן את התפיסות החברתיות והפסיכולוגיות של המאה ה-19. אך הספר שפורסם כמעט עשרים שנה מאוחר יותר, אינו תיעוד של המלחמה אלא הסתכלות ביקורתית מרוחקת יותר. אין כאן רק ביטוי של הלכי הרוח של התקופה אלא ייצוג קומי/טראגי של התקופה מתוך הסתכלות ביקורתית שצמחה מאוחר יותר. גם המיקום של ההתרחשות, בעיירה קרתנית קטנה בעורף, מאפשר מבט חיצוני, מרוחק מזה של החייל בשדה בקרב (כמו שמוצג למשל בפתיחה המהממת של "מסע אל קצה הלילה") או משל מהומת הפיאסטה שבבירה פאריז – זירה המאפשרת להציג בבהירות מגוון של טיפוסים ומגוון של דעות ואת ההתנגשות שביניהם.

המלחמה הבלתי נגמרת שאינה מצליחה להגיע להכרעה, מתחילה להיתפס אצל הדור הלוחם לא כמלחמת הצלה פטריוטית, אלא כאיוולת חסרת תכלית המבקשת להשמידם. נוצר פער תודעתי בינם לבין דור ההורים שעדין מחזיק בתפיסות פטריוטיות, בורגניות וערכיות בנות המאה הקודמת, פער המוביל לחיכוך ולחוסר הבנה כמו גם להתמרדויות של חיילים המסרבים לחזור לחזית מחופשותיהם. בתווך לכוד גיבור הסיפור – מורה מזדקן לפילוסופיה בשם מרלין – המכונה בלעג בפי תלמידיו קריפור (קיצור שמה של יצירתו האימתנית של קאנט critique of pure reason, ביקורת התבונה הטהורה, cri-pure). קריפור מגלם בגופו סתירות רבות. מצד אחד הוא זקן ונכה, מורה השנוא על תלמידיו הצעירים ועל מרבית עמיתיו הפטריוטיים. מצד שני הוא נחשב לפילוסוף נערץ בעיני מעטים, המבקשים לראות בו מודל מוסרי בזמנים קשים. קריפור הוא פילוסוף ניטשאני, כזה הבז לבורגנות ומצליח לראות מעבר לתפיסות החברתיות המקובלות אך הוא גם אדם כושל כזה שאינו מצליח לממש הן בחיי הרגש והן בחיי המעשה את הפילוסופיה לה הוא מטיף. בעוד שהוא אמור לשמש מגדלור מוסרי הרי חיי הרגש שלו מסובכים ברגשות אשמה וכשלון – על אישתו שבגדה ונטשה אותו, על הדוקטורט שלא אושר, על עוניו, זקנתו, נכותו והלעג שלו הוא זוכה. כפי שמכנה אותו בפתיחת הרומן תלמיד העומד בפני גיוס לצבא ובא להיוועץ בו –קריפור הוא מתחזה מזויף.

קריפור מזכיר מעט את דמותו של טרוֹפימוֹביץ' האב מ"שדים" של דוסטוייבסקי. אינטלקטואל נערץ, שאין לו כל הישגים אקדמיים ממשיים, וילדותי מאוד בחייו האישיים עד כדי חוסר יכולת תפקוד. רמיזות לספרות הרוסית של המאה ה-19 ניתן למצוא כאן למכביר – הדו קרב בו מסתבך קריפור, שיחה שהוא מנהל עם עצמו בזמן שכרות המרמזת לדיאלוג עם השטן ב"אחים קרמזוב" ומקהלה של שירים רוסיים המרבה להופיע ברומן ועולה ממחנה של מתנדבים רוסיים השוכן בסמוך לביתו של קריפור. אבל גם רוסיה של התקופה ההיא אבדה במהפכה המתחוללת.

אך על אף אי היכולת שלו לתפקד, קריפור גם מבין את הזיוף בחייו, דבר המוביל לסופו הטראגי שנסיבותיו מעורפלות במקצת. חייו (וגם חייהן של דמויות משנה שהרומן משופע בהן) מתנהלים כבמיתוך ניגוד לרומנטיקה של המאה ה-19 המגולמת בדמותו של הוגה דעות סגפן בן אותה עיירה, שהתאבד בעקבות אהבה שלא התממשה ושעליו נסבה עבודת הדוקטורט הכושלת של קריפור. הפילוסופיה משתנה וערכי העולם הקודם מתגלים כמטופשים ונלעגים. דמויות רבות בסיפור מנסות להימלט מן העיירה והמלחמה כאשר אי יכולת להימלט גוררת כליה.

הדבר מוצא ביטוי חזק במיוחד בדמותו של מנהל בית הספר התיכון, שאינו מקבל במשך זמן רב ידיעות מבנו שבחזית ושדואג שאולי מצא את מותו. בשיאו של הרומן מתברר כי הבן לא יצר קשר מפני שמרד והוא עומד להיות מוצא להורג. עולמו של המנהל שעמד בתואם לערכי הפטריוטיות והחברה הבורגנית, משתנה כבמטה קסם ומתחוור לו כי החברה שהיה חלק ממנה מבקשת כעת לחסל את בנו בשל איוולת ואין ביכולתו לעשות דבר בנידון.

הרומן הוא חכם ושובה לב כמו רומנים מודרניים רבים אחרים. יחד עם זאת הסוגיות בהן הוא עוסק נדונו כבר רבות בספרות המאה העשרים כך שהוא איבד משהו מהחדשנות שהייתה מנת חלקו לפני תשעים שנה.

View all my reviews