Review: Blood Knots: Of Fathers, Friendship and Fishing

Blood Knots: Of Fathers, Friendship and Fishing by Luke Jennings
My rating: 5 of 5 stars

למרות שספר אחד שלהם מחכה לי כבר שנתיים בערימת הספרים לקריאה, לא עמדתי בפיתוי ההנחה ורכשתי עוד שני ספרים מהוצאת slightly foxed האנגלית. ביניהם ספרו זה של לוק ג’נינגס. אינני יכול לעמוד בפני איכותם הפיזית של ספרי ההוצאה. עצם החזקתם ביד והדפדוף בהם מסבים לי הנאה. הם ללא ספר האיכותיים בספרים שנתקלתי בהם, אפילו ביחס להוצאות המתמחות בספרים בעלי איכות פיזית: ספרי כיס, מודפסים בהקפדה על נייר משובח - דק וחלק, בכריכת קנבס קשה - לא כריכה קשה אמריקאית, המודבקת על פייפרבקס שדפיהם מודבקים בדבק (הנוחים לקריאה פחות מספרים בעלי כריכה גמישה), אלא כאלו הכרוכים בקשירה. אין צורך להתאמץ להשאירם פתוחים, הם נפרשים לרווחה בכל עמוד שתבחר. הם טובים אפילו מספרי נעורי העבריים שהיו כרוכים כך. המדפיסה המעולה מיורקשייר מקנה לדפיהם מן כיפוף מוקפד סמוך לשדרתם המאפשר להם להיפרש בלי שום עיוותים. פשוט עבודת אמנות (והם אפילו אינם יקרים במיוחד, בטח ביחס לאיכות וליופי).

חבל רק שההוצאה מגבילה את עצמה בעיקר לז'אנר אחד - הממואר (מלבד כמה סדרות ספרי נוער). לא שיש משהו רע בממוארים. מדי פעם אני אפילו קורא ממוארים. אומרים כי (אולי בהשפעת הריאליטי והבינה המלאכותית) זהו אחד הז'אנרים המובילים בשנים האחרונות. אבל אני נמשך בעיקר לפיקשן. כל כך הרבה סיפורי חיים יש בעולם, מחיי מופת ועד לחיים עלובים. כל אחד יוצק את סיפור חייו, לטוב או לרע, בתבניות המיתוס הקדמוניות. אבל מדוע להעדיף לקרוא דווקא סיפור חיים אחד על משנהו? והאם יש ברובם גם ערך ספרותי (תהא משמעות המושג אשר תהא)?

הנה, קטעי הילדות והנעורים בספרו זה של ג’נינגס אינם דווקא יוצאי דופן במיוחד (למרות ייחודם האישי). בכל זאת, לאחר קריאה, אני יכול לומר כי ג’נינגס הוא מספר נהדר וגם סופר מצויין וידען, המיטיב לבנות את סיפוריו תוך שמירה על מתח דק ויצירת הקשרים תרבותיים, עכשוויים וקלאסיים, ופילוסופיים. מי שהתפרסם כסופר של ספרי מתח, שגם עובדו לסדרת טלוויזיה מצליחה (אותם לא קראתי ובה לא צפיתי), מיטיב לכתוב גם על זכרונות אישיים.

אז מדוע בחרתי דווקא בספר הזה? בגלל אמונה טפלה. נדמה לי שכל הספרים שקראתי העוסקים בדיג גרמו לי הנאה שיש בה משהו הנוסף על הנאת הקריאה. לאחרונה היו אלו "הזקן והים", "קרקעית הנמל" ו-"צלופחי הזהב" הבלתי נשכח.אבל מדוע? מה אני בכלל יודע על דיג? מעולם לא דגתי והדבר כלל אינו מושך אותי. כנראה שאני תופס את הדיג כמשהו המתאים לאופי שלי, המשלב יוזמה עם אפטיות מסוימת - התמקצעות במספר מצומצם של פעולות ואז קיפאון סבלני עד שהמזל יתערב וינגוס בפיתיון. הכנסה של מסתורין מסויים לכל העסק. התאמה פסיכולוגית שנוספים עליה תיאורי נוף רוויי מים ובדידות.

הקסם הזה קיים במידה מסוימת גם בספר הזה. אבל זה רק חלק מן הסיפור. הספר הזה עוסק בדיג. דיג באמצעות חכות ופתיונות בנהרות ומקווי מים מתוקים (לא בים) אנגליים בעיקר. הספר פועל בשני מישורים מקבילים: הביוגרפיה והדיג. "קשר דם" הוא מושג בעל כפל משמעות. הוא מעיד גם על קשרים משפחתיים, ביוגרפיים וחבריים מתהווים והוא גם סוג של קשר פופולרי בדיג (למדתי אותו מסרטונים ביוטיוב). ג’נינגס מספר את סיפור ילדותו ונעוריו באמצעות דיג חכות - אומנות אנגלית מסורתית. או מנקודת מבט אחרת, מספר את סיפור אומנות הדיג מתוך רומן חניכותו שלו. מסתבר שהדיג הוא הרבה מעבר לסתם השלכת פיתיון והמתנה (כפי שלוק הצעיר מאמין בהתחלה בעודו קורא אודותיו בספרי הדרכה). הדיג הוא מיומנות נרכשת, הוא מגוון, קשה ומצריך שליטה בטכניקות שונות בתנאים לא נוחים ומסובכים - הוא פעילות של אדם בודד בחיק הטבע ומסתבר שהוא יותר ציד פעיל מסתם המתנה (גם אם בסופו של התהליך, אם הדייג אינו מתכוון לאכול את שללו, הוא מתרשם מן ההישג ומיופיו של הדג ומשחרר אותו חזרה לבית גידולו). כל זה גם הופך את הדיג לספורט "ג’נטלמני" בחיק הטבע האנגלי, לחלק מתרבות (זהו בהחלט ספר לאנגלופיליים).

השאלה העיקרית, שכל פרק ילדות בביוגרפיה הזאת וכל דיון במחלוקות בקשר לשיטות דיג וכל הסבר טכני וכל תיאור טבע מנסים לברר את התשובה לה, היא שאלת משמעות הדיג, "מהו דיג?". אין תשובה אחת לשאלה. זוהי שאלת חיים וכל שלב בחיים, כל דיון תרבותי, כל הסבר טכני, כל הצלחה וכל כישלון נותנים לה תשובה אחרת המוסיפה על משמעות המושג, משמעות אישית וכללית. הדיג הוא האובססיה של הסופר והוא הפריזמה דרכה הוא מפרש את חייו וחייו הם ההשתקפויות דרכן הוא מפרש את הדיג. הדיג הוא משל למגבלותיו ולבחירותיו, לקשריו ולבדידותו.

ג’ננינגס, הוא אנגלי קתולי, בחברה אנגליקנית פרוטסטנטית, בן המעמד הבינוני המתחנך במסגרות עילית של החברה הקתולית האנגלית. המתחים המעמדיים (בין הזוכים לחינוך עילי ולבין המוכשרים באמת הזוכים להישגים בכוחות עצמם), המתחים הדתיים בין הקתוליות לפרוטסטנטיות, המובילים לתוצאות טרגיות (גם אישיות) בזמן שפיכות הדמים בצפון אירלנד, המתחים בין החינוך הסגפני למהפכת התרבות בשנות השישים (ילדותו ונעוריו של ג'נינגס עוברים עליו בעשורים שלאחר מלחמת העולם השניה) והמתחים בזמן ההתבגרות המינית במסגרות המיועדות לבנים בלבד, שנלווה אליהם אולי גוון לא מודע של הומוסקסואליות הם הרשת עליה נפרש הסיפור. ג’נינגס הוא בן לווטראן שנפצע קשה במלחמת העולם השניה. שריונר, בן דמותו של אמנון אברמוביץ, שפניו שרופים ושאצבעותיו שלפתו את הפלדה הבוערת נותרו קשויות עד סוף ימיו. בעל מגבלה, מעוטר, המציבה בפני בנו אתגר מופתי אך גם כזו המונעת ממנו לאחוז בחכה או לקשור חוטים ופתיונות ובכך הופכת את הדיג למשהו שהוא מחוץ לתחומו של האב - התחום בו הנער מוצא את דרכו שלו. מראה האב השרוף באש יצר אצל הבן תשוקה לחפש את דרכו שלו בעולם המימי. תחליף אב הוא מוצא ברוברט נייראק נער קתולי מבוגר ממנו המשמש לו מופת ומדריך לחיים@ עד למותו הטראגי השנוי במחלוקת בצפון אירלנד.

הדיג הוא מטאפורה מורכבת שלה משמעויות רבות. בראש ובראשונה הוא המסתורין שבחיים. הדייג מתבצע במקווי מים שמעמקיהם אפלוליים וטחובים, מגודלי עשבים, שקרקעיתם שופעת ריקבון וגרוטאות. הם פתח לעולם אחר, עולם כפרי הקרוב לטבע, אך גם עולם שלמוות ולהתפוררות יש בו חלק גדול. הם נראים רק למחצה, ממש כזולת שחלק מעברו נותר תמיד שקוע ונסתר מעינינו. הדיג הוא גם חזרה לילדות, בה דברים מופלאים היו עדין אפשריים, אך מקומותיו הם גם רמז לסוף הדרך. הדיג הוא חזרה, מתוך עולם הבגרות העירוני המשוסע, אל רצף טבעי ומיתוסים הסטוריים ארתוריאנים. הוא ניגוד לחינוך הקתולי המנותק מן הטבע - מקום משכנם של אלים פגאנים, ויצורי מים כבנות-ים שחצין דג, המבטאות מיניות נחשקת כמו גם צלופחים המסמלים דחפים הומוסקסואליים. דייג של דגי טרוטה בנהרות זכים ממעיינות סלעי גיר, הם פנטזיה אנגלית אידיאלית ובריחה לרגע מן החיים הארציים.

הדיג כמטאפורה הוא גם משהו החותר תחת התקדמות הרומן. מטאפורה נוספת המשמשת את ג’נינגס היא העץ. טיפוס על שיחים מכוסי שלג היא סמל לאושר שבילדות. טיפוס על צמרות ענקים בחצר בית הספר התיכון מסמלת התבגרות והישגיות. אבל בעולם דייג החכות העצים הם מכשול. הסבך אינו מאפשר להטיל חכה, החוטים מסתבכים בענפים ונקרעים, פתיונות אובדים, הדגים מנסים להימלט אל בין השורשים. כך גם כתיבתו של ג’נינגס כתיבה שמעורב בה גם טון ציני ומפוקח ולא רק סנטימנטליות ילדותית.

קראתי בספר בשבועיים הראשונים למלחמה. אני עייף יותר ומרוכז פחות ולכן כתיבת הביקורת הזאת התאחרה. אני מצאתי את הספר מצויין. מתוך ההסתגרות וחוסר המעש הוא לקח אותי אל חיק הטבע האנגלי כמו גם החזיר אותי אל ילדות שהיתה דומה יותר לילדותי בשנות השבעים והשמונים מאשר לזו של ילדי בימי הקורונה והטילים הנופלים משמים. וג’נינגס הוא כותב מוכשר דיו כדי לא ליפול למלכודות נוסטלגיות מתקתקות. למרות אוצר המילים הבריטי העשיר, על שלל מושגי הדיג, שמות הדגים והצמחים, שהאט את הקריאה וחייב חיפוש תמידי באינטרנט, לא השתעממתי. גם לא מהדיונים התרבותיים הזרים או מן התיאורים הטכניים. זהו ספר נהדר.

View all my reviews