Review: Children of Ash and Elm: A History of the Vikings

Children of Ash and Elm: A History of the Vikings by Neil Price
My rating: 5 of 5 stars

לפני מספר שנים התחלתי לצפות בסדרת טלוויזיה בדיונית (עיבוד לסדרת הספרים The Last Kingdom של Bernard Cornwell) שעסקה בהתגבשותה של אנגליה לממלכה. הסדרה לא הייתה מוצלחת במיוחד מבחינת העלילה (ולכן הפסקתי לצפות בה מאמצע העונה השנייה) אבל היא עוררה את סקרנותי מבחינה היסטורית, בעיקר בשל תיאור ההתנגשויות הצבאיות והתרבותיות שבין ה"אנגלים" הקדומים לוויקינגים הפולשים. מי בעצם היו הוויקינגים? כיצד צמחה והתפשטה ה"אימפריה" הוויקינגית? מה הייתה זהותם ומה היה עולמם התרבותי? מאוחר יותר נתקלתי בהמלצה, נדמה לי ב- NYT, על אחד מספרי השנה (2020) - המבוא ההיסטורי הזה, שמנסה לענות בדיוק על השאלות הללו (ורבות אחרות). באופן כללי הוא זכה לביקורות אוהדות (בתחום מוצף למדי מבחינת ספרותית-עיונית העוסק בוויקינגים). הייתה גם דעה אחת של מומחה שביקרה את התלהבות היתר של הכותב ואת נחרצותו בנוגע למספר נקודות שבמחלוקת מדעית (אני לא התרשמתי כך, הספר דווקא נמנע מקביעות נחרצות ומדגיש בלי סוף כי המחקר מתפתח כל הזמן, אבל אינני מומחה). אבל באופן כללי הוא זכה לתשבחות אפילו מהמבקר היחיד הזה. יתרון (זמני אמנם) של הספר הזה על פני דומים לו הוא שהוא עדכני יחסית – יצא לאור ב-2020. אז לפני שסגרו את Book Depository הזמנתי לי, כמתנת פרידה, את "ילדי המילה והבוקיצה".

מי שמתעסק בביקורת המקרא נתקל במספר בעיות. מדובר בטקסט מורכב, בז'אנרים שונים – שירה, ספרות, מיתולוגיה, קוסמוגוניה, היסטוריה, קבצי חוקים, רשימות יוחסין, נבואות, משלים ועוד... שנערך ושונה פעמים רבות, בידי עורכים מרובים, כנראה החל מהמאה השישית לפני הספירה. ניתן למצוא בו השפעות של ספרות ומיתוסים קדומים בהרבה מאזורים גיאוגרפיים מרוחקים מאוד מכנען (מסופוטמיה ומצריים). אבל הוא מתיימר לתאר תקופה היסטורית שהיא ברובה קדומה למאה השישית לפני הספירה ומאוחרת לאותם מיתוסים קדומים. בערך התקופה מ-1250 לפנה"ס לשנת 600 לפנה"ס – שלהי תקופת הברונזה ותחילת תקופת הברזל. כיצד ניתן לדעת מה באמת התרחש בכנען של התקופה הזאת מכתבים שנערכו בתקופה מאוחרת יותר (כ-600 שנה מאוחר יותר)? אבל הבעייתיות אינה מסתיימת בכך. אנו נוטים לפרש את הטקסט המקראי מבעד לפריזמה עכשווית, שהתגבשה למעשה מאוסף של פרשנויות (רובן שגויות ומוטות) שנצברו במשך כ- 2500 שנה מאז עריכת הטקסט. כלומר ההבנה שלנו את תקופת המקרא מעוותת כתוצאה ממה שניתן לכנות "מיתוסים מודרניים". במאה וחמישים השנה האחרונות ישנה אפשרות נוספת לנסות ולהבין את תקופת ה"מקרא" – באמצעות מדע הארכאולוגיה. הארכאולוגיה הוסיפה ממצאים חומריים, נתונים מדעיים שונים (גיאולוגיה, בוטניקה, זואולוגיה וסוגי תיארוך), סטרטיגרפיה של שכבות חורבן וכמובן איקונוגרפיה ושרידי כתובות (לצערנו הכתיבה בלבאנט לא נשתמרה כמעט, בניגוד למצריים ומסופוטמיה ולכן יש לשער, אולי, כי ידיעת קרוא וכתוב הייתה אולי נפוצה פחות בכנען של אותה תקופה ביחס לטריטוריות שהקיפו אותה) וכמובן התייחסויות מכתבים חיצוניים מתרבויות שכנות לנעשה בכנען. הסיפור שמספרת הארכאולוגיה שונה לעיתים קרובות ממה שמספרים הטקסטים התנ"כיים, והיא מאפשרת לנו קריאה ביקורתית שלהם ויצירת תמונה של אותה תקופה השונה מההיסטוריה הכתובה העתיקה ומן המיתוסים המודרניים.

מדוע אני מזכיר כל זאת? כי מקריאה בספרו של ניל פרייס מתגלה כי סוג הבעיות המתעוררות בהבנת התרבות הכנענית-ישראלית-יהודאית במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס צצות גם (במקרה או שלא במקרה ועם כל ההסתייגויות שמדובר בתרבויות שונות לחלוטין, בשתי תקופות היסטוריות שונות ובגיאוגרפיה שונה) במחקר התקופה והתרבות הוויקינגית בסקנדינביה, רוסיה, בריטניה, איסלנד וגרינלנד במחצית השנייה של האלף הראשון לספירה. גם במקרה של הוויקינגים אנו מסתמכים על קורפוס ענק של מיתולוגיה והיסטוריה כתובים – אדות (שירים), סאגות, היסטוריות, קבצי סיפורים וכתבי נוסעים מחוץ לסקנדינביה – מיתוסים עתיקים מתקופת הוויקינגים ואף מהתקופה שקדמה להם, אבל שהועלו על הכתב ונערכו וגובשו רק בתקופה מאוחרת יותר, בימי הביניים כאשר סקנדינביה כבר עברה המרת דת לנצרות. אף שהספרות משמרת מיתולוגיות, אמונות וטקסים עתיקים, שעוד נזכרו בעת ההיא, הרי שהם נתפסים כבר מבעד לעיניים נוצריות ומבעד לתרבות שכבר לא ראתה בהם דבר חיובי בהכרח ויתכן ששונו או צונזרו או כבר לא הובנו בצורה נכונה על ידי העורכים. גם הבעיה של "מיתוסים מודרניים" המעוותים את תפישתנו את הוויקינגים ותרבותם קיימת. החל מסוף המאה ה-19 הפכו הוויקינגים לפופולאריים ביותר והשתרבבו, תוך שהוקנתה להם אצטלה רומנטית, אל תוך התרבות הפופולארית. החל מאופרות של וואגנר, דרך כתביו הבדיוניים של טולקין ועד לאדפטציה הקולנועית של מארוול. גם כאן נכנסת הארכאולוגיה לתמונה ומספקת באמצעות אותם דברים – שרידים חומריים, שכבות חורבן, למידת היסטוריות של ארצות שכנות, חשיפת קברים עתיקים ופענוח כתובות אוטנטיות בסוגי הכתב הרוניים והאיקונוגרפיה הוויקינגית – תמונה שונה, או משלימה על מה שאנו יכולים ללמוד מן הסאגות הימי ביניימיות. ניל פרייס הוא ארכאולוג המתמחה בתרבות וההיסטוריה הוויקינגית. בספרו הוא משלב בין ביקורת הטקסטים הקדומים לבין תמונת העולם הארכאולוגית במטרה לנפץ מיתוסים שגויים על אודות הוויקינגים ולשחזר תמונה (אפשרית) אחרת, ואולי נכונה יותר של תרבותם.

"וויקינגים" הוא כינוי שניתן ליוצאי סקנדינביה בידי עמים וגורמים חיצוניים, למרות שמקור השם הוא סקנדינבי (משהו שקשור לשוד-ימי או למפרץ בו מסתתרים שודדים) לא סביר שהם כינו את עצמם "וויקינגים". פרייס בחר לקרוא לספר "ילדי המילה והבוקיצה" בהתאם למיתוס יצירת האדם במיתולוגיה הוויקינגית, כלומר כפי שהם בחרו לתאר את עצמם. זה משקף נאמנה את הפרויקט שלו לנסות לשחזר את עולמם של הוויקינגים תוך ניפוץ המיתוסים השגויים שהוצמדו להם. אך כאן גם משתקפת היטב אי-היכולת העקרונית להגיע לשחזור סופי ומוחלט שכזה. יתכן למשל, ששמות העצים Ash ו- Elm מושפעים מסיפור בריאת האדם במיתולוגיה היהודית-נוצרית, שם שמות האבות הקדמונים מתחילים באותן אותיות (Adam ו- Eve ). כלומר הסיפור הוויקינגי המקורי הועבר אלינו בימי הביניים דרך פריזמה תרבותית נוצרית.

היקף הידע של פרייס הוא עצום ומרשים ביותר (רק האינדקס ורשימת המקורות תופסים כ-125 עמודים). הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון נפתח במיתולוגיה הסקנדינבית. הוא אינו מציג כרונולוגיה היסטורית אלא מנסה לפענח ולהסביר לנו הקוראים המודרניים את עולמם התרבותי והחומרי של הוויקינגים, את מבנה העצמי הוויקינגי, את ראיית העולם, תפיסת הג'נדר וטקסים ומנהגים סקנדינביים של התקופה (750-1050 לספירה – פחות או יותר "התקופה הוויקינגית", במידה שניתן לדבר באופן חד וחלק על תקופות בהיסטוריה). פרייס יסודי מאוד. אין כמעט אספקט של החיים שאינו נדון כאן, כולל הביטים לא מחמיאים של הוויקינגים, כגון היותם חברה המבוססת על פטריאכליה (גם אם היה מעמד מיוחד לנשים ואף חופש מיני מסוים ואחריות על תחומי חיים רבים ואפילו אולי אפשרות ללחום) עבדות קשה במיוחד, בעיקר של שבויי הפשיטות בניכר, סחר בנשים לצרכי מין והומופוביה (גם אם אולי סובלנות כלפי תופעות של טרנסג'נדר). כאמור פרייס מנסה לשחזר כל זאת על-ידי שילוב של עיון ביקורתי בסאגות הקדומות עם מחקר ארכאולוגי מדעי, מכל סוג שהוא.

שני החלקים האחרים של הספר הם תיאור היסטורי קונבנציונלי יותר של הכרונולוגיה הוויקינגית תוך שפרייס מתמקד בשאלות שונות העולות בכל שלב ובתשובות אפשריות להן. החלק השני עוסק בשנים שלפני הופעת ה"תופעה הוויקינגית" ובסיבות להתפתחות החברה הוויקינגית כפי שהתפתחה (בדומה למשבר נדידת העמים בלבאנט שקדם להופעת "עם ישראל", גם במאה השישית לספירה היה משבר עולמי דומה, כנראה בעקבות פגיעת מטאוריטים בכדור הארץ שהובילה למשבר אקולוגי ולצמצום אוכלוסיית סקנדינביה בחמישים אחוז). הוא ממשיך בתיאור ההתגבשות מחדש של החברה סביב חוות "בתים ארוכים" ואז עובר לעסוק בראשית הפשיטות של לוחמים וויקינגים על ארצות שכנות (אנגליה, אירלנד, אירופה – במערב ובדרום ואוקראינה ורוסיה במזרח – "רוס" הוא השם בו כונו הוויקינגים במזרח) ובסיבות שהובילו להתפתחות החברה בעלת המוביליות המרשימה של חבריה, המגוונת אתנית (למרבה הפלא), המסחר הענף שהגיע עד לאימפריה הביזנטית בקונסטנטינופול והעבאסית בבגדד, והאלימות והפשיטות כדרך חיים – תוך שהם מנצלים בערמומיות וחוכמה יריבויות אזוריות ופוליטיקה מקומית.

החלק השלישי ממשיך את התיאור ההיסטורי ומתאר את השתלשלות העניינים בסקנדינביה ובכל רחבי הפזורה הוויקינגית במזרח ובמערב במאה העשירית והאחת עשר (חלק מקיף ביותר אך מייגע במקצת למי שכמוני מעדיף את התמונה הכללית על פני פרטים היסטוריים בלתי נגמרים). פרייס מייחד גם פרקים לתיאור ההתפשטות הוויקינגית בצפון האוקיינוס האטלנטי – איי סקוטלנד, איסלנד, גרינלנד וכמובן שאלת ההגעה ליבשת אמריקה. הוא מסיים בתיאור התפשטות הנצרות בסקנדינביה ואיחודם של השבטים היריבים לכדי מדינות במתכונת אירופית-כנסייתית, תופעה שהחלה למעשה את סיומה (הלא אחיד) של מה שמכונה "התקופה הוויקינגית" וחוללה שינויים בתרבות הוויקינגית.

כאמור, הידע של פרייס הוא עצום וכתיבתו מגוונת ומסוגננת. הספר מרשים מאוד ביכולתו להקיף כל אספקט בתופעה הוויקינגית, אך יש לזכור שלא מדובר בספר מחקרי אלא במבוא לקהל הרחב. בנוסף מדגיש פרייס בצדק (כמו גם סוקרים של הספר) כי מי שמבקש להבין את התרבות הוויקינגית אינו יכול להסתפק רק בספר הזה ובציטוטים המופיעים בו והוא מפציר בנו לקרוא או לפחות לעיין באדות ובסאגות עצמן (אקווה שאצליח לדגום מהן בימי חיי), אחרת יהיה הדבר דומה למי שמבקש להבין את התנ"ך או המיתולוגיה היוונית מבלי לקרוא בכתבים ובסיפורים עצמם.

View all my reviews