Review: הדוח של ברודק

הדוח של ברודק by Philippe Claudel
My rating: 5 of 5 stars

בחידון בפייסבוק זכיתי בספר מהסדרה לספרות יפה של הוצאת "מודן". בחרתי ב"הדוח של ברודק", ספר שזכה בגודרידס לתשבחות מקיר לקיר (או מנעקבים ועד חברים). אני מצטרף לתשבחות. זהו ספר שהרקע לו הוא ללא ספק השואה, אך לא מדובר בספר תעודי אלא ביצירה בדיונית העושה שימוש בחומרי השואה. הוא עוסק ברוע האנושי, רוע הטמון כך נדמה בכל אחד מאיתנו ושפורץ ומתגלה אצל יחידים מפלצתיים ואצל רבים הנסחפים אחר ההמון וגם אצל אלו שנכפים עליהם הפחד ותנאי חיים בלתי אפשריים.

המוטו הוא: "המחנה לימד אותי את הסתירה הזאת: האדם גדול, אבל אנחנו אף פעם לא מתעלים לגדולה. אי-היכולת הזאת מושרשת בטבע שלנו. במסע המסחרר הזה, בירידה ההדרגתית בשלבי הסולם הזוועתי שהוביל אותי אל מעמקי הקאזרסקוויר (תהום), פניתי לא רק לעבר ביטול האני שלי, אלא גם, בה בעת, לעבר מלוא תודעת המניעים של המענים שלי, ושל אלו שהסגירו אותי לידיהם. וכך, איכשהו, לעבר מתוה של מחילה" (עמודים 200-201).

אפשר להתווכח עם התמה הזאת, יותר נכון עם הטוטאליות שלה ועם עם השקילות שהיא יוצרת בין מענה למעונה. מבחינה ספרותית (וכאמור מדובר בבדיון) קלודל מעמיד כאן יצירה משכנעת. הוא יודע מה הוא רוצה לומר, הוא מנסח הכל בבהירות רבה (למרות המבנה הלא לינארי של העלילה, ההיזכרות, הווידוי), בקפדנות תוך בניית עולם מוזר המשרת את הרעיון.

קלודל ממקם את מרבית העלילה בכפר מבודד. הכפר ותושביו כאילו נלקחו מסיפור אגדה גרמני – נופים נהדרים ומעשים מבחילים. קלודל נמנע במפורש לאורך כל הסיפור מלהזכיר כל מושג מפורש הקשור בשואה או במלחמת העולם השניה, בזמן או במקום. אבל המעשים המתוארים ברורים ומוכרים לכל מי ששמע על השואה גם אם קלודל ממציא להם שמות אחרים. הנופך האגדי מעביר אותנו אל מעין יקום מקביל- אמיתי מאוד אך גם דמיוני, כל-אנושי. אבל הכפר אינו גרמני. הוא נטוע סמוך לגבול – ומעבר של גבולות, מן האנושי והנורמלי אל החייתי והקיצוני הוא כל מהותו של הסיפור. תושביו מדברים ניב גרמני משובש (שקלודל ממציא בכישרון רב). הם דומים מאוד לשכניהם/אוייביהם ורובם גם יחצו במהלך הסיפור את הקו הדק המפריד ביניהם (כאן באה לידי ביטוי העובדה שקלודל הוא תושב ובן חבל המריבה בין צרפת לגרמניה –חבל לורן הצרפתי).

קלודל נאמן למסורת הווידוי הקתולית והצרפתית (מונטן, רוסו) ולעקרון שקשה לאדם להבחין בדמותו שלו על כל צדדיה הפחות נעימים. כאשר הם מעומתים עם דמותם האמיתית מבצעים אנשי הכפר פשע רצחני כלפי השליח שהציב את המראה בפניהם – אמן חידתי הקרוי – אנדרר (אחר בגרמנית), שם סימבולי ופוסט מודרני לעילא. מתוך שארית מעוותת של מצפון מעונה הם מבקשים מברודק – שגם הוא אינו בן המקום ושגם כלפיו ובני משפחתו בוצעו פשעים – לכתוב דו"ח המבהיר את פרטי הארוע. הספר הוא בעצם חקירתו של ברודק את הפשע שנעשה ובעצם את נפשם ופשעיהם שלו ושל בני הכפר בכלל.

מוטיב קלאסי נוסף שקלודל עושה בו שימוש הוא המטאמורפוזה (בעקבות אובידיוס והאודיסאה). בני האדם משתנים בעקבות חטאיהם ומעשיהם, מאבדים את צלמם האנושי והופכים לחיות. ברודק עצמו הוא כלב, כל תיאור מקום הוא פותח בפירוט של ריחות שונים ומשונים, ומוטיב הכלב חוזר וצץ לאורך כל הסיפור. חלק מן האלימות מופנית כלפי בעלי החיים, ההולכים ונעלמים מסביבת הכפר –רמז ל"אחרים" שהועלמו בשואה ולאירועים שבני הכפר מבקשים להדחיק.

מתקבלת כאן יצירה ברוטלית אך גם רבת יופי ומעוררת מחשבה.

נ.ב. בעבר קראתי מספר תרגומים של שי סנדיק שיצאו בהוצאות "עצמאיות". לא אהבתי אותם בלשון המעטה. כל-כך לא אהבתי עד שנמנעתי מלקרוא ספרים שתרגם. בינתיים הוא הפך למתרגם פופולארי (ולאחרונה אף מאיסלנדית) ואף למוציא לאור עצמאי בעצמו. גיליתי שתרגם את הספר הזה רק לאחר שקיבלתי אותו. אני שמח לומר שלא מצאתי צרימות בתרגום (לא שאני קורא צרפתית, אבל לפחות מבחינת העברית) ושהוא אפילו תרגום טוב. כעת אולי אשתכנע לדגום תרגומים אחרים שלו. מן הסתם גם לעושים במלאכה מאחורי הקלעים בהוצאת "מודן" מגיעות תשבחות – לעורכי.ות התרגום, ללשונאים.ות ולמגיהים.ות (כמו שנהוג לכתוב היום). תודה למתרגם ולכל השאר.

View all my reviews