Review: המישורים

המישורים by Gerald Murnane
My rating: 3 of 5 stars

לראשונה נתקלתי בספר הזה ובשמו של ג'ראלד מורניין בשיטוטים באינטרנט, כנראה בגודרידס. התרשמתי שמדובר בסיפור סוריאליסטי שיכול לעניין חובב סוריאליזם כמוני. חיפשתי מידע על מורניין גם בעברית ומצאתי מאמר על אודותיו שפורסם בעיתון הארץ: גדול סופרי אוסטרליה, מועמד תמידי לפרס נובל, ממשיכם של קפקא ובורחס, מתבודד תמהוני, פרש מכתיבה, חזר לכתיבה, סיפורים מוזרים. בקיצור הסתקרנתי וסימנתי לעצמי לקרוא ספר שלו.

התלבטתי מאיזה ספר שלו להתחיל. הוא כתב רומנים רבים וקבצי סיפורים בתקופות שונות בחייו. הספר הזה הוא הראשון שהעלה את קרנו אצל הקוראים והמבקרים והוא גם יצירתו הפופולרית ביותר כנראה. אבל אז קראתי ספר של סופר אוסטרלי אחר, שזנחתי באמצע הקריאה, קצת בגלל הסלנג האוסטרלי, שפענוחו אפשרי בעידן האינטרנט, גם אם מדובר בפעולה מתישה והרבה בגלל שלא התחברתי ואיבדתי עניין. לאחר כמה שנים החלטתי לבסוף לרכוש את הספר של מורניין. בדקתי שוב בגוגל את שמו בעברית וגיליתי שהספר תורגם בינתיים ללשון הקודש. מאחר ומדובר בספר קצר ומאחר שקינן בי חשש מסופרים אוסטרליים החלטתי לרכוש את התרגום לעברית – ככה, בשביל לדגום את כתיבתו.

הייתי בעיצומה של קריאה בספר היסטוריה על הויקינגים, ואז יצאתי לטייל באיטליה (טיול בת-מצווה לאחת מבנותיי). את ספר הוויקינגים עב הכרס לא יכולתי לסחוב עימי ולכן לקחתי לקריאה ברגעי הפנאי את ספרונו של מורניין.

הרעיון בתמצית הוא פשוט. רוב תושבי אוסטרליה מתרכזים בחופי היבשת. פנים היבשת, המישורים הגדולים, מיושבים פחות. עולה השאלה מהי אוסטרליה האוטנטית – זאת של הרוב, של יושבי החופים או זו של המיעוט הבדיד, הייחודי שוכן המישורים בפנים היבשת (במידה וניתן בכלל להתייחס אל יושבי המישורים כקבוצה בעלת מאפיינים ולא כאוסף פרטים). יוצר סרטים נוטש את החוף ונוסע לפנים הארץ (לא ברור היכן בדיוק מתחיל הפנים). מטרתו ליצור סרט על המישורים ויושביהם. שמו של הסרט "הפנים". ומכאן הכפילות, המטאפורית השולטת בספרון – המישורים הם ארץ אחרת והם גם הארץ הפנימית שבנפש כל אחד מאתנו. המישורים אינם רק ישות טופוגרפית המוגדרת בעמימות אלא גם מרחבים נפשיים תפישתיים, שאף פעם אינם ניתנים להבנה מלאה. המסע אל המישורים אינו מסע למקום כלשהו אלא מסע עצמי לנבכי הנפש.

ברור למדי, בהתאם למסורת הקפקאית ולאופי המישורים, שהבמאי לא ייצור את סרטו לעולם. הוא נתפש להתלבטויות פילוסופיות בלי סוף על אודות המישורים, כרגיל, עד שהשפה עצמה הופכת לאבסורד. לצערי, הטיול באיטליה, שתוכנן חודשים מראש, נפל על גל חום קיצוני במיוחד. בשיאו בילינו יום שלם ברומא הברוטלית, כלואים בחדר הדירה מאחר והטמפרטורה בחוץ הגיעה ל-43 מעלות צלזיוס. את הזמן העברתי בקריאת הספרון ובקריאת חדשות מטרידות מן הארץ. כל המצב היה סוריאליסטי להחריד. טיול שלא ניתן לטייל בו חוץ מאשר בחדר הסגור, ממש כמו גיבורו של מורניין המעדיף להסתגר דווקא, מאשר לחקור את המישורים החיצוניים. כך שנוצרה בי חיבה מסוימת לסיפור ותחושה שהוא ישאר חרוט בזיכרוני (במידה שמשהו עוד מסוגל להיחרט בו).

כל סיפור סוריאליסטי בנוי מעלילה שאינה מתקדמת לשום מקום וממידה מסוימת של התפלספות או לפחות מחייב התפלספות אצל הקורא בגלל האופי המטאפורי של הסיפור עצמו. המינונים משתנים מסיפור לסיפור. הבעיה בנובלה הזאת של מורניין, מבחינתי, היא שהעלילה דלה באופן מיוחד, וכל אירוע מתפתח לסדרת הרהורים ארוכה ואבסורדית, כמובן כזאת המאתגרת את גבולות הבנתו של הקורא. יש כאן מספר קטעים פיוטיים יפים אבל בכללו של דבר הקריאה הייתה מתישה והסיפור לא היה מעניין מספיק. לא תמיד הייתה לי סבלנות אליו, מזל שהספר קצר. אם לשפוט לפי הספר הזה (וכמובן יש לקרוא גם ספרים אחרים שלו), מורניין הוא מסוג הסופרים שאני יכול להעריך או להתרשם מכתיבתם ופחות מסוגל ליהנות ממנה.


View all my reviews