Review: האישה שלא הייתה

האישה שלא הייתה by Illa Ben-Porat
My rating: 4 of 5 stars

איני מרבה בקריאת ספרות בלשית ואם אני כבר קורא אני מעדיף סיפורים עם קצת משקל ספרותי עודף עליהם. בעמודים הראשונים קצת נבהלתי. השפה הרגישה לי קצת רזה מידי, המטאפורות קצת נדושות מידי. בכל זאת המשכתי לקרוא והספר נקרא בשטף שקורא איטי כמוני אינו מורגל בו. המשפטים נותרו פשוטים, התוכן ישראלי בורגני ריאליסטי, התעלומה צצה חיש מהר והעלילה מתקדמת בצעדים מדודים ומחושבים לקראת הפתרון. אז כמובן שכבר לא יכולתי להפסיק והמשכתי לקרוא עד הסוף. סך הכל נהניתי.

אני מניח שכל רומן בלשי מן הסוג הזה מצריך תכנון מוקפד של איזשהו שלד עלילתי. אילה בן-פורת בנתה כאן מבנה מעניין שבמרכזו הכפיל הספרותי הישן והטוב. דמות אחת מפותחת בספר במופגן יותר מן הדמויות האחרות וזוהי כמובן דמות הבלש – פקד סיגל שמש לוין, קצינת חקירות במשטרת גבעתיים. חוץ מהיותה חוקרת משטרתית היא גם אם ורעיה המתאמצת כמו כולנו לשלב משפחה עם עבודה. הסיפור נפתח בעיצומה של מריבה משפחתית ההמתפתחת עם התקדמות העלילה לכדי משבר בזוגיות.

הכפילה של אותה סיגל היא יפית נעים שהיא גם מושא החקירה המשטרתית המתהווה. התעלומה היא תעלומת היעדרה של יפית. כמו מר עכבר ב"דירה להשכיר" קמה זו בוקר אחד, נטשה את ילדיה ובעלה (ששמו זהה לשם בעלה של סיגל) ונעלמה מבלי להותיר עקבות - איש אינו יודע לאן ומדוע. האם היא מסתתרת, האם התאבדה, שמה נרצחה בידי בעלה? ובעיקר מה גרם להעלמותה - משבר נפשי, משבר זוגי ומה טיבם? התקדמות החקירה מכריחה את סיגל שמש לוין לא רק לנסות ולהבין מה עלה בגורלה של יפית תוך התגברות על מכשולים מקצועיים הנצבים בדרכה אלא גם להתעמת עם עצמה ועם המשבר המשפחתי האישי, המחריף בד בבד ואולי בגלל התעקשותה לא להניח לחקירת ההיעדרות. הסיפור מתואר מנקודת מבטה של סיגל וככול שהוא מתפתח אנו לומדים (יחד איתה) יותר עליה.

אז יש כאן שלד מעניין וכמה שרירים וגידים בדמות תעלומה ובלשית עם עניינים אישיים לא פתורים. הוסיפו לכך גלריה של דמויות משניות, מעט סטריאוטיפיות, שהבולטות בהן הן דמויותיהן המנוגדות של מפקדיה של סיגל: מפקדה בעבר, עמירם – תחליף אב, מחוספס שנאלץ לפרוש מן המשטרה בשל תלונות על הטרדה מינית והמפקדת החדשה, ספקטור – קרייריסטית נוקשה ומלאכותית, ותקבלו עלילה מהוקצעת המסוגלת לנוע באפקטיביות אל הפתרון.

כל המבנה המענין הזה מסוגל היה להעלות ולרקום על עצמו קצת יותר בשר. יותר מידי פילוסופיה, סוציולוגיה ישראלית או אלוזיות ספרותיות לא תמצאו כאן. בן-פורת בחרה להתמקד בעיקר בפאן הפסיכולוגי אך למרות התיאורים האמינים למדי הוא נותר דק ודל. אנו למדים כמובן על טראומה בעברה של סיגל (הקשורה, איך לא, להיעדרות ונעדרים) והיא מתרצת את האובססביות שלה ביחס לחקירת העלמותה של יפית, אך איננו לומדים ממנה דבר על התהליכים המורכבים באישיותה של סיגל. מאחר ואנו יודעים פחות או יותר מה שיודעת סיגל, והיא אינה נמנית על חובבי הפסיכולוגים, דבר זה אינו מפתיע. עם כל החקירה והבחינה העצמית המקבילה שלה, סיגל בסך הכל מצליחה (או נאלצת) לקראת סוף הספר להודות בקיומה של אותה טראומה ובאפשרות שהיא משפיעה עליה. טוב, אומרים שהכרה בקיומה של בעיה היא הצעד הראשון להחלמה. ומאחר ובגב הכריכה מוצהר כי ספר זה הוא הראשון בסדרה מתוכננת יש באפשרותה של בן-פורת להעמיק בעתיד את החקירה העצמית של סיגל וגלות לנו צצדים נוספים באישיותה.

View all my reviews