Review: תורת הקבוצות

תורת הקבוצות by Carmit Sahar
My rating: 5 of 5 stars

תורת הקבוצות על שום מה? רמזים ספורים בלבד לכך מפוזרים לאורכו של הספר ולא נותר לי אלא לשער את התשובה. התייחסויות ישירות לתורה זו או לנושאים מתמטיים אחרים מובאות לרוב מפי אחת מדמויות המשנה, אחיו של הגיבור הראשי, שהוא מעין ילד פלא, גאון מתמטי בעל אישיות חנונית מוקצנת. לאחר הקריאה עולה המחשבה כי למעשה ניתן היה אולי לוותר כליל על הרובד הזה של הסיפור מבלי שייגרע הרבה מעוצמתו, גם אם המתמטיקה תופסת כנראה מקום מרכזי בחייה של המחברת (על-פי ראיון שפורסם עימה היא פיזיקאית בהשכלתה). למזלנו אין הספרות לוקה בדרך כלל באשליית האלגנטיות והתמצות שהעוסקים במתמטיקה נוטים להאדיר, כך שהוספת המטאפורות מתחום המדעים המדויקים אינה פוגעת ביצירה (ואולי תורמת לה). בכל אופן אפשר אולי להשתמש במוטיב המתמטי בדוחק כשלד של ביקורת.

"תורת הקבוצות" התפתחה כידוע בתור ניסיון להעמיד בסיס תיאורטי כללי לחלקים נרחבים של תחומי העיסוק המתמטיים (אם הגיוני בכלל לחפש כזה). באופן כללי, בתור רומן חניכה או ביתר דיוק רומן התבגרות, הנוגע רק בתמצות בשנות ילדותו של גיבור הספר ומתמקד בעיקר בשנות העשרה שלו (בריאיון עימה מספרת כרמית סחר כי למעשה הוסיפה וכתבה גם את המשך קורותיו של אלכס הופמן, שלא כולן נדחסו לכרך זה) הגיוני לראות גם בסיפור מעין בסיס לחייו ואישיותו של הגיבור.

אם כבר הזכרתי את הגיבור העיקרי של הספר, אציג אותו באופן רשמי – אלכס למשפחת הופמן – שהוא, איך לא, יצור אנושי מאוד אך גם יוצא דופן, ומעט פרדוקסאלי. אפשר לומר כי גם תורת הקבוצות "מוזרה" במקצת ומכילה פרדוקסים. בתור בסיס למתמטיקה היא מספקת מודלים נפלאים אך גם זורעת בה גרעינים של אי וודאות. אלכס הוא טיפוס רגיל ולא רגיל, הצורה בה תופסים אותו תלויה לא מעט בנקודת ההשקפה והרקע כנגדו הוא נמדד. ה"קבוצה" המיידית העוטפת אותו היא משפחתו וביחס אליה ומבעד להשקפותיהם של בני משפחתו מתבלטת מוזרותו ורגילותו. מבחינה גופנית אלכס הוא פגום לכאורה. חוץ מכפות רגליו הגדולות, גופו מסרב לגדול. למרבה הפלא הדבר אינו גורע מיכולותיו הגופניות – הוא ספורטאי מוצלח ומגוון למדי, מקדים להתפתח מבחינה מינית ומפגין לאורך הספר יכולת עמידה בכאבים ובייסורים גופניים לא פשוטים. לעיתים הוא נדמה ממש כדמות מיתית, כגלגמש או כשמשון. כפות הרגליים הגדולות מעידות אולי כי אלכס, בניגוד לשאר בני משפחתו הגרעינית (להוציא את הסבתא) הוא טיפוס הנטוע בעולם ורגליו ניצבות על קרקע המציאות. שאר בני המשפחה אקסצנטריים, בלשון המעטה. אחיו ואחותו הם עילויים, האחד, כפי שציינתי מתמטיקאי גאון ואחותו ואחיו הקטן מוסיקאים מחוננים. האב הוא טיפוס משמים ונוקשה (מהנדס, כמה סמלי) שכמעט אינו נוכח בחיי ילדיו. האם היא טיפוס מחריד. להגנתה נאמר שעברה משברים פיסיולוגיים ונפשיים בעקבות לידתם של אלכס ואחיו הצעיר, גם אם קשה לתלות בהם את הרעיונות האידיאליסטיים/רומנטיים הנדושים שמנחים אותה בגידול ילדיה, את השגיות היתר שהיא מעודדת ואת השליטה המוחלטת שהיא מבקשת להשיג בחיי ילדיה המוכשרים בכדי לנתבם להישגים בתחום המוסיקה והמתמטיקה. על רקע חשיבתו ההגיונית להחריד של האח המתמטיקאי ולמול האידיאלים הבלתי אפשריים של האם, אלכס נתפש ככישלון. עיקר כישלונו בכך שאימו אינה מסוגלת להבחין בייחודו ולכן (כפועל יוצא מן האידיאלים שמנחים אותה) אינה מסוגלת לאהוב אותו או להבינו. כתוצאה מכך הופכת האם לנעדרת בחייו של אלכס. היעדרות זו טראומטית וכואבת במיוחד דווקא מפני שדווקא אלכס הוא הוא למעשה המוכשר שבבני המשפחה. הוא תלמיד מצוין, בעל אופקים רחבים ועיקר כישרונו ביכולות התקשורת שהוא מפגין. אך מוכשר ככל שיהיה בתקשורת בין אישית ובהפגנת אמפתיה, אין אלכס מצליח להבקיע דרך למוחה וליבה של אימו וחווה סוג של יתמות. יתמות זו, העדר זה הוא המניע המרכזי בסיפור.

עוד מוטיב מרכזי המעצב את נופו של הספר ניתן לקישור מטפורי לתורת הקבוצות. אחד התחומים שתורת הקבוצות מבקשת לבסס היא תורת המספרים. תוך שימוש במושג הקבוצה הריקה ויחס בודד של שייכות מצליחים להעמיד את המספרים הטבעיים ומהם את המספרים הרציונאליים והאי-רציונאליים. מכאן עוברים לדיון באופיין של קבוצות אינסופיות אלו ומאפיינים את צפיפותן-עוצמתן. ה"מוזרות" הזו - של בניית באמצעות קבוצה ריקה, של היות כל מספר נפרד לעצמו אך גם חלק מרצף (שקיים או שאינו קיים), של "ריק" שקיים אך גם אינו קיים, של רצף מקוטע – נוכחת בסיפור לכל אורכו. משפחתו של אלכס היא משפחת מהגרים. לאחר שעזבו את מדינות הגוש הקומוניסטי עם התפוררות ברית המועצות (האב מוצאו כנראה מגרמניה המזרחית) ניסו להשתקע לזמן קצר בישראל (אלכס אינו זוכר הרבה מתקופה זו וישראל נותרת בעבורו מדינה זרה במובן מסוים). משלא הצליחו להיקלט בארץ היגרו לאנגליה. אף שאלכס מרגיש כנראה בבית באנגליה ואף מטמיע חלק גדול מהתרבות האנגלית שבמוסדות החינוך שלה התחנך, קשה לומר שבני המשפחה השתקעו באנגליה. בתי הספר הציבוריים האנגלים גדושים בבני מהגרים מכל קצוות תבל. אבי המשפחה מרבה לעבוד בחו"ל ואם המשפחה עסוקה בליווי של אחותו ואחיו הקטן של אלכס במסעות קונצרטים מפרכים ברחבי העולם. שהותם של אלכס ואחיו בבריטניה נקטעים תדיר ובצורה חדה בגלל נסיעות אלה בעולם ומאוחר יותר הם נשלחים לבלות את חופשות הקיץ אצל הדודה בישראל. גם כשהוא מתבגר אלכס מרבה בנסיעות לכל קצווי תבל ובכל מקום נקלע להתרחשויות המדגישות את חריגותו.

המשפחה קיימת אבל מפוררת. הסביבה נקטעת ללא הרף ומשתנה בפתאומיות. אלכס הוא בעצם דמות דיקנסיאנית, בת בלי בית – נע ונד בעולם הפוגש ללא הרף בדמויות שונות ומשונות. בעיני אחרים הוא נתפס כנוכח ונעלם. עבור הנערים והנערות הישראליים עימם הוא בא במגע קיומו תמיד נקטע, הוא ממשיך לחיות בתודעתם בלבד ואז שב ומופיע.

אימו ואחיו של אלכס דוגלים בתפיסה אידיאלית של המציאות – המוסיקה היא שפה אבסטרקטית מאחדת ואילו המילים מפלגות, המתמטיקה מבטאת "אמת טבעית" והיא שפתו של הטבע. אך למרבה האירוניה דווקא הם, המבקשים להשיג שליטה בשפות אלו כלואים בעולמות וויטגנשטיניים של שפות פרטיות המובנות רק להם עצמם, בסוג של אוטיזם תפיסתי. מושג השפה הוא (איך לא) הרגל השלישית עליה ניצב הסיפור. הוא שב וחוזר כמעט בכל פרק ופרק באינספור דימויים. גם השפה אוצרת בתוכה לכאורה פרדוקס – מצד אחד היא מגשרת בין עולמות שונים ומאפשרת תרגום והבנה בין אישית ומצד שני היא דורשת בסיס משותף, מה שהופך אותה תמיד לקצרת יד ומוגבלת - לא בכל היא מסוגלת לגעת. לכל התייחסות לשפה נלוויית גם התייחסות למגבלותיה. אלכס הוא כאמור אמן השפות, הן שפות מילוליות והן שפות לא מילוליות. הוא מצטיין בלימודי השפה בבית הספר ושולט בשפות רבות. הדבר מאפשר לו ליצור קשרים מגוונים עם דמויות שונות ומשונות בכל מקום אליו הוא נודד וזו גדולתו העיקרית – אנשים נקשרים אליו ונפתחים בפניו ולעיתים הוא ממש סוג של מרפא, אך תמיד נלווה לכך גם כישלון. הוא היחיד המבין לליבו של אחיו הקטן. אימו מרגישה כי הוא מבין מלידה כל תא בגופה והוא משמש כתורן הפסקות מוצלח בזכות יכולתו להתיר עימותים אלימים תוך שימוש בשפה. אך הוא אינו מצליח ללמד את בת כיתתו לטינית. קשריו עם נערה מהגרת מיפן מתפוררים בגלל הזרות שהוא חש בעת ביקור ביפן. ודווקא בעברית הוא מתקשה מאוד מה שמונע את השתלבותו בחברה הישראלית הנורמטיבית.

מרכזיותה של השפה בחייו של אלכס משתקפת גם בכתיבה עצמה, בשפתו של הספר. הספר הוא קונגלומרט של שפות: עברית, אנגלית, גרמנית, רוסית, יפנית, לאטינית ועוד... בתור נער אנגלי אלכס מרבה להתבטא בשפה האנגלית. הספר כתוב עברית וקולו ושפתו של אלכס כפולים ובעלי מנעד קיצוני – מצד אחד השיחות באנגלית כתובות בעברית "גבוהה", המשקפת את שליטתו של אלכס בשפות ואת רמתו הקוגניטיבית הגבוהה ומצד שני כאשר הוא מדבר עברית שפתו רצופה שיבושים וביטויים אינטימיים משלו המוכרים רק לבני שיחו. הקורא נדרש לעמוד על משמעותם הסמלית של ביטויים בשפות זרות ולתרגום של העברית לשפות שאינן נשמעות.

לא יכולתי להמנע מלמצוא אלוזיה בין דמותו של הגיבור כנער שגופו מסרב להתפתח, בעל אם מסרסת, המפתח לו שפה ייחודית משל עצמו לדמותו של אהרון קליינפלד בספר "הדקדוק הפנימי" לגרוסמן. אם לומר את האמת השליש הראשון של הספר נקרא ממש כגרסת שנות התשעים לסיפורו של גרוסמן המתרחש בישראל של שנות השישים. גם אלכס הוא דמות המשקפת חריגות בחברה הישראלית אך בניגוד לאהרון קליינפלד הוא דמות של מי שגדל בתרבות אחרת וחריגותו לא התפתחה מתוך חיים בחברה הישראלית. גם אופי הכתיבה שונה. נדמה כי ספרה של כרמית סחר בנוי במתכונת הרומן האנגלי. פרקי הפתיחה העוסקים בילדות מהדהדים את "דיוקן האמן כאיש צעיר" של גוייס, והגיבורים את גיבוריו של דיקנס (אבל אשאיר את ההשוואה למי שמתמצא יותר ממני בספרות זו.)

כבר בפתיחת הספר עומד אחיו של הגיבור על תכונה מעניינת של המספרים. בתקופת הילדות המספרים נדמים כבעלי אופי מוחשי ממש – לכל מספר טבעי צבע משלו ותחושות שהוא מעורר (כמו גם זכרונות טראומטיים לעיתים). כל מספר שונה ממספר אחר, ממש כמו שכל אדם עומד בפני עצמו. אבל בין מספרים סינגולריים (וסתמיים לכאורה) קיימים גם קשרים (שאולי אינם בולטים לעין במבט ראשון) שקושרות אותם התבניות המתמטיות. קשרים ששבים ומתגלים בוורסיות שונות לרוחב העיסוק במתמטיקה. אם נתייחס לכפילות זו כמטאפורה נמצא שהיא מתארת בעיקר את ייחסיו של אלכס עם דמות מרכזית אחרת בסיפור, דמותו של ארקדי. ארקדי הוא כפילו של אלכס. הוא מהגר מברית המועצות לשעבר, שנקרע כילד מעולמו, המנסה להשתלב בחברה הישראלית. הוא יתום מאם. העדרות האם מחייו משקפת את העדרות האם מחייו של אלכס. גם הוא אינו מרגיש שייכות למשפחתו (אם אימו של אלכס היא בלשנית אקדמית שאינה מצליחה להבין את שפתו של בנה הרי שאמו החורגת של ארקדי היא מתורגמנית לשעבר שגם היא אינה מצליחה ליצור שפה משותפת עם בנה החורג). למרות שאלכס וארקדי מתראים רק במהלך חופשת הקיץ הרי שגם ממרחק הם נוכחים מאוד זה בחייו של האחר. כל אחד מהם מוצא בכפילו פורקן לייצרים ולכאבים המהותיים והקיצוניים ביותר שאינו מצליח לתת להם ביטוי בנפשו שלו. מערכת היחסים הנוצרת ביניהם היא הציר המרכזי סביבו נעה העלילה. וראו הוזהרתם. זו מערכת יחסים קשה של משיכה ודחיה. של משיכה ארוטית מצד אחד ושל ביטויי הרס עצמי ואלימות עקובה מדם מצד שני (המופנית לכפיל משאינה יכולה לבוא לידי ביטוי ביחס לעצמי).

כתיבתה של כרמית סחר מרשימה. כל פרק הוא סיפור קצר בפני עצמו וכולם יחדיו משתלבים בעלילה הכללית האיטית אך המתמידה. היא מתארת בנאמנות (כך אני מתרשם) עולמות שונים ומפגינה ידע נרחב (לעיתים נרחב עד כדי ניקור עיניים): מאימוני רגבי ועד לסוגי מהלומות באגרוף, מבחינות בגרות בתיכון אנגלי ועד לסדנת קעקועים בפרבר של טוקיו מתיאוריות מתמטיות סבוכות ועד לשלל ביטויים בשפות שונות ומשונות. הכל כתוב ביד בוטחת ומבוטא בצורה מלוטשת ומוקפדת.

View all my reviews