Review: רחוב מזרח מערב

רחוב מזרח מערב by Philippe Sands
My rating: 4 of 5 stars

אינני מרבה דווקא לקרוא ספרי היסטוריה או רומנים היסטוריים. הגעתי אל הספר הזה בעקבות המלצות בבלוג "קרוא וכתוב" של ד"ר נעמה כרמי מומחית למשפט וזכויות אדם ומבקרת ספרים בעברה (מעריב, שנות התשעים). מי שרוצה סקירה מקפת לגבי תוכנו של הספר יכול לקרוא על כך בבלוג שלה. המומחה למשפט בינלאומי, פיליפ סנדס כתב כאן ספר היסטוריה עב כרס, אבל כזה שנקרא במהירות ומצליח לשמר מידה של סקרנות לכל אורכו.

הספר מתמקד בארבע דמויות. על שלוש מהן ניתן לומר שדרכיהן הצטלבו ברגע של שיא עלילתי ורעיוני, במשפטי נירנברג שלאחר מלחמת העולם השנייה. שני משפטנים יהודיים גולים ואחד הנאשמים הנאצים. המשפטן האחד הוא רפאל למקין, ממציא המושג "ג'נוסייד" והאחר הוא הרש לאוטרפּכט, שפעל ללא לאות לקידום זכויות הפרט והשימוש במושג "פשעים נגד האנושות". הפושע הנאצי הוא הנס פרנק מי שהיה המשפטן של היטלר ומאוחר יותר מושלה של חלק גדול מאדמת פולין הכבושה, שהיה אחראי, בין שאר פשעיו, על השמדתם של רוב בני משפחתם של למקין ולאוטרפכט. סנדס מציג כאן את תולדותיהם של השלושה וכמו כן את הסיפור שהוביל למשפטו של פרנק וכתב האישום נגדו ואת גלגולם והמתח הרעיוני שבין שני המושגים – "ג'נוסייד" המתרכז בקבוצות ו"פשעים נגד האנושות" המתרכז ביחידים ושואב את מהותו מפילוסופיה אוניברסאלית יותר.

באופן כללי ניתן היה לתמצת מאוד את הספר והרעיונות הכלולים בו, אבל הספר הוא יותר ספרות פופולארית מאשר דיון פילוסופי-משפטי ויש הגיון דרמתי בשזירתם יחדיו של סיפוריהם של השלושה, שהם גם כשלעצמם די מעניינים (הסיפור המונוטוני יותר הוא זה של לאוטרפכט, מלומד מרשים, אך לא דמות ציורית במיוחד). אבל סנדס לא הסתפק בכך. בעידן האינטרנט, בו המרשתת הפכה לסוג נוסף של זיכרון מועצם ומצד שני הביאה לאינפלציה של הסיפורים האישיים האוטוביוגרפיים, עלה קרנם של הממואר והספרות המכונה אוטופיקשן. עבור סנדס העובדה שסבו מצד אימו היה במקור מעיירה באזור לביב (עיר בה למדו גם למקין ולאוטרפכט) בה נולד גם לאוטרפכט, הייתה תרוץ טוב מספיק בכדי לשלב בספרו גם תחקיר אודות קורות משפחתו מצד אימו בזמן השואה. הסיפור כאן, מלבד היותו אישי יותר, הוא גם סיפור בלשי, בו סנדס מצליח למלא חורים שהיו פעורים בסיפורים ששמע מאימו וסבו – הדמות הרביעית בסיפור (יותר ציר שסביבו חגות דמויות משנה רבות), שאינה ממש קשורה לשלוש הדמויות האחרות, אבל שמהווה מעין דוגמא לקורות היהודים בלביב ווינה בשנות המלחמה ולפניהן. דווקא המחקר האישי הזה הוא המותח והמעניין במיוחד, כך שגם אם ניתן היה לספרו במסגרת נפרדת, הרי שתרומתו לעניין שבספר קריטית.

סנדס עצמו הוא מלומד ופרקליט מרשים שתחום עיסוקו פשעי מלחמה. אך מה שמקנה לספר את היתרון המהמם שלו על פני סיפורים דומים אחרים הוא היסודיות (שלא לומר האובססיביות הבלתי נלאית) של תחקירו. אי אפשר שלא להיוותר נדהמים ופעורי פה בפני עבודת הנמלים החובקת עולם של סנדס בשחזור ההיסטורי והאישי שהוא מעמיד. הוא מצטט אינסוף ספרים, מבקר בכל אתר שזכרו צץ במהלך התחקיר, גם חסרי החשיבות שבהם. מתחקה אחר קורותיה של כל דמות, גם המשניות והזניחות ביותר. הוא נעזר בעוזרי מחקר אקדמיים בשלושה יבשות, מומחים שונים, בלשים פרטיים ובדיקות DNA. הוא שואב מידע מכל אדם שהוא פוגש ומכל ניצול בשנות התשעים לחייו. הצלחתו בשחזור גדולה. ממספר תמונות ספורות ושמות על פתקים מהתקופה הוא מצליח לשפוך אור גם על עניינים אישיים של אנשים פרטיים שכמעט לא היה ידוע לו דבר אודותם. כתיבתו משקפת את אופיו של התחקיר. הוא אינו משמיט אף פרט ולו גם הזניח ביותר (כיצד נראה היום החדר שהיה לפני שבעים שנה חנות וכיוב...).

במיוחד מרשימים הקשרים האישיים שהוא רוקם במהלך התחקיר: מגלה קרובי משפחה עלומים, פועל בלביב להנצחת פועלם של למקין ולאוטרפכט, פוגש ניצולי שואה באירופה, ישראל וארה"ב וגם מתחבר עם בנו של פרנק ובן של נאצי אחר (שהמפגש עמו הוביל אותו לכתוב ספר נוסף – שבתזמון מפתיע, במהלך הקריאה נתקלתי בפרסומת המודיעה על תרגומו לעברית – "נתיב העכברושים").

בתחקיר מצויים חוזקו של הספר וגם חולשתו, תלוי מי הקורא. למי שאוהב סוג כזה של מרקחת על מאות הדמויות והפרטים שבה מזומנת חגיגה – שחזור אדיר, צבעוני ומלא חיים של האנשים והתקופה. מי שמתעצבן מעירוב של סיפורים שאינם בהכרח קשורים ומפירוט יתר של דברים זניחים, יכול ליהנות יותר מסיפורי שואה מרתקים יותר המסופרים בצורה של עדויות או סיפורים אישיים. באופן אישי אינני מאמין באפשרותנו לשחזר שחזורים היסטוריים. עמלנותו של סנדס מדהימה אותי וגם מעצבנת לפרקים. מצד שני הקריאה קלה ומעניינת למדי.


View all my reviews