Review: מסע דניאל

מסע דניאל by Yitzhak Orpaz
My rating: 5 of 5 stars

ב"מסע דניאל" של אורפז נתקלתי לראשונה לפני יותר מעשרים שנה בסדרת טלוויזיה שעסקה בתולדות הספרות העברית, או משהו כזה. הספר הוצג בה כאבן דרך בספרות הארצישראלית ואם אני זוכר נכון דניאל דרור גיבור הספר הוצג בה כאנטיתזה לדמות הצבר, "אליק שבא מן הים" של משה שמיר. סימנתי לי את הספר לקריאה. כשנתקלתי בעותק על מדף הספרים לזריקה של הספרייה השכונתית אימצתי אותו.
מקריאה של ביקורות באינטרנט קיבלתי את הרושם שמדובר בספר מיוחד, שנקרת בו השפעת תנועת "ילדי הפרחים" האמריקנית וכתיבתו פילוסופית אקזיסטנציאליסטית. מקריאתי בו התרשמתי ששתי הקביעות נכונות וכן שמדובר ביצירה מעוררת השתאות ומורכבת בהרבה.

דניאל דרור, צבר בן הדור שלאחר מלחמת העצמאות (נולד עם המדינה כנראה) הוא לכאורה מטובי בניה של מדינת ישראל הצעירה. צנחן אמיץ ומעוטר, בן לאב שהיה קצין בכיר בצה"ל, סטודנט מצטיין לפילוסופיה, אשכנזי, יש לו חברה אוהבת. בתחילת הספר הוא חוזר מן המלחמה – מלחמת שש הימים, שנתפסה אז כניצחון משכר, אך הוא ותפישת עולמו משתנים. דניאל חוזר מן המלחמה הלום קרב והוא רדוף חלומות בהן מככבת גופה של חייל מצרי שהרג (במקום בעל השם הסימבולי "עין תקלה"). הנושא של הלם קרב מקבל הרבה כותרות לאחרונה, אינני מומחה לנושא, אך נראה לי כי התיאורים הספרותיים שמעמיד אורפז אינם סימבוליים בלבד אלא תואמים את התסמונת האמיתית (גם אורפז היה איש צבא שאושפז בעקבות מחלה שנבעה מסוג מסוים של פוסט טראומה) . בנוסף רדוף דניאל בידי היעלמותו של אביו, שספק היגר, ספק התאבד. דניאל אינו מצליח להשתלב בחברה בתל-אביבית שלאחר המלחמה. הוא נוטש את ביתו ועובר להתגורר על חוף הים בשפך הירקון סמוך לתחנת רידינג.

בחוף הוא פותח במסע רוחני שבסופו הוא זוכה להארה. אם בתחילת הסיפור הוא מצהיר (עמוד 41) כי "אין אפילו גרגר אחד של חול שהוא שלי", הרי שבסופו (140) מתגלה לו משמעות החיים מתוך התבוננות בגרגר החול והוא נושא דרשה פילוסופית רוחנית על גרגר החול. בשהותו בחוף מנסה דניאל להפוך לחלק מן הים המסמל את כוליות החיים והמוות, ניסיון שעולה לו תחילה בפציעה ולאחר מכן משמש נושא לחקירה מתמדת שלו ושל הדמויות בהן הוא נתקל בחלקת החוף הנידחת. ישנן שלוש דמויות עיקריות בהן הוא נתקל, שלושתן משקפות אותו ואת נשמתו באופנים שונים. גם שמותיהן הן ווריאציות על שמו (כולל השם החדש שאימץ לו ג'י). ישנו דנינו הדיג הזקן שהוא גם דמות אב, גם מורה רוחני וגם מסמל טראגי של היישוב הישן טרם היות הציונות, נערה מסתורית, ספק אמיתית ספק דמיונית, ספק חופשיה ספק מנוצלת בשם גי ודמות חצי דמונית של שומר תחנת רידינג בשם ג'ו. בסופו של הספר חוזר דניאל לביתו ולחבריו לאחר שהשתנה.

בנוסף על הצד הפילוסופי רוחני והביקורת על החברה הישראלית בימים שלאחר מלחמת ששת הימים שהיא ניגוד רכושני, עיוור ולאומני לדניאל שנטש את העיר ומבקש להתמזג עם הים יש כאן גם הרבה אלוזיות ספרותיות מורכבות. הספר הוא במובנים רבים סיפור מחדש, בצורה מנוגדת או משלימה של יצירות רבות מן הספרות הקלאסית: סיפור פרומתאוס הכבול ואיו הנערה (דניאל נפצע בביטנו כמו פרומתאוס וכמו הערבי שהרג); סיפור אודיסאוס החוזר ממלחמת טרויה ומן הים ופנלופה שמחכה לו או לא; שיקוף של גיבור "הזר" לקאמי שהורג סתם, ובעיקר סיפור מחדש של המלט לשייקספיר. הדמיון להמלט הוא המורכב והחשוב ביותר. דניאל הוא המלט הישראלי, אבל המלט שונה ומנוגד להמלט המקורי. אביו מת ואימו היא בת זוג לאדריכל עשיר ומסואב. אהובתו יעל היא סוג של אופליה ושרול ידידו הוא גם הורציו וגם גילדנסטרן. בשיאו של הסיפור נושא דניאל גם מונולוג שהוא ווריאציה הוליסטית על המונולוג של המלט: "האומר: אהיה – לא יהיה" (140).

הספר הצנוע הזה מחבר קריאות רבות: גם קריאה רעיונית וספרותית קלאסית, גם קריאה אלגורית על החברה הישראלית במאה העשרים וגם קריאה חווייתית אקזיסטנציאליסטית. ככל שהקריאה מתמשכת הוא מצטייר כהישג מורכב מעורר השתאות.


View all my reviews