יום חמישי, 30 באפריל 2026
Review: אשת הטיגריס
אשת הטיגריס by Téa Obreht
My rating: 5 of 5 stars
פתאום שלחו לי SMS מחברת ביטוח שבישר לי כי בעקבות התקבלותה של תביעה ייצוגית אני זכאי לספר או לכוס קפה בחינם. נחשו במה בחרתי. טוב, היה צריך לבחור מרשימת ספרים קבועה שרוב הספרים בה אינם לרוחי. מבין הראויים לקריאה, אחד כבר ממתין לי בערימה בבית, ואחד אזל בחנות. ברגע האחרון בעקבות מספר ביקורות משבחות החלטתי שאין בודקים ניביו של טיגריס שניתן במתנה, לקחתי הימור מחושב ונטלתי את הספר הזה מהמדף.
ספר מאוד בארוקי וצבעוני. זה עלול לקרות כשמאמצים ז'אנר של ריאליזם-פנטסטי. בדרך כלל אני אוהב דברים כאלו. אבל יש מקרים שבהם המחבר חוצה איזה קו (קשה כמובן לסמן אותו במדויק) וכל העסק הופך צבעוני ומפורט מידי אך בלי איזו אידיאה שתדביק את הדברים. ואז כל שפע הפרטים הזה וריבוא הסיפורים הפולקלוריסטים המשולבים בעלילה הופכים לראוותנות לשמה שאינה לרוחי (יש איזו סימניה שלא ראיתי כבר כמעט עשרים וחמש שנה, נדמה לי שהיא תקועה אי שם בשלישי הראשון של "מאה שנים של בדידות" ומתפללת שרבע המאה האחרון לא יתארך למאה שנים).
לא זה המצב בספר הזה. היו כמה נקודות בהן הרגשתי שהמחברת עומדת לחצות את אותו קו שנזכר לעיל, אבל למרות שמדובר בספר ביכורים (מעניין שאיך שהתחלתי לקרוא בו – פרסמו ב"ליט-האב" שעומד לצאת בימים אלו ממש ספרה השני - מערבון לא פחות), המחברת הפגינה שליטה (כמו גם איכות כתיבה מרשימה) ועצרה בזמן (מבחנתי).
סיפור המסגרת מתרחש במדינה בלקנית לאחר התפצלותה בעקבות מלחמת אזרחים (מישהו אמר סרביה?) רופאה צעירה יוצאת לסייע ליתומים מעבר לגבול ומנסה במקביל לפענח את חידת מותו של סבה. בתוך סיפור זה משולבים סיפורי התבגרות על רקע המלחמה (כאן היא כמעט חצתה את הקו לטעמי – יותר מידי "מגניבות" אמריקאית) וסיפורים פנטסטיים מחייו של סבה – הן במלחמת האזרחים – פגישותיו החוזרות ונשנות באיש שאינו יכול למות, והן בתקופת ילדותו בכפר נידח – בזמן מלחמת העולם השנייה – סיפורו של טיגריס המטיל חיתתו על הכפר המבודד, וסיפורם של יושביו. הסיפורים משתלבים אלו באלו. יש גם אידיאה הקושרת את הכל – ההתמודדות עם המוות והתהליך בו אנו לומדים להשלים עמו ולשלב אותו בחיינו או משהו כזה.
אני חייב לציין שדווקא נהניתי. מדובר בספר ביקורים מרשים וגם בתרגום יפה. כ- 4.5 כוכבים. ותודה למערכת המשפט.
View all my reviews
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה