Review: כשיאש נסע

כשיאש נסע by Jacob Glatstein
My rating: 5 of 5 stars

לפני כעשר שנים קראתי את הספר "כשיאש הגיע" ליעקב גלאטשטיין שהוציאה עם-עובד. את הספר זכרתי רק בקווים כלליים אך במיוחד את העובדה שהוא הפתיע אותי באיכות הכתיבה המודרנית שבו ובעיקר במספר קטעים שהיו כתובים באופן מופתי והייתה משולבת בהם גם ליריות יפה, מה שאינו מפתיע מאחר ועיקר פרסומו של גלאטשטיין כמשורר. למרות שעלילת הספר עמדה בפני עצמה הוא היה למעשה חלק שני בטרילוגיה שגלאטשטיין שאף לחבר ובצמד ספרים שבסופו של דבר פורסמו בפועל לאחר שמאורעות השואה והשמדת יהודי פולין הפכו את כתיבת החלק השלישי לחסר טעם (על פי תכניתו המקורית של הסופר).

החלק הראשון בטרילוגיה "כשיאש נסע" פורסם שנים קודם לכן (גם הוא בתרגומו של דן מירון) בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בקשתי לקרוא גם אותו אך הוא כבר אזל בהוצאה (וחבל שכך) ולא הצלחתי להשיג אותו עד לאחרונה כשנתקלתי במקרה בעותק מרופט שלו בחנות ספרים מיד שניה (או עשירית). מרופט או לא הוא היה שווה הרבה יותר מחמש עשרה השקלים ששילמתי עבורו.

במה מדובר בעצם? יאש בן דמותו של יעקב גלאטשטיין עצמו, עזב את עירו לובלין בעודו צעיר, בשנות העשרה של המאה העשרים ועקר לאמריקה. הוא מצא עצמו חסר כל בניו-יורק בעולם של סדנאות יזע ועוני וקהילה יהודית תוססת דוברת יידיש. כעבור עשרים שנה, והוא כבר משורר ידוע ובעל מעמד, ב- 1934 הוא מתבשר שאימו גוססת וממהר לחזור ולבקר בפולין, בעולם היהודי העיירתי שנטש, האוצר בחובו זכרונות וחרדות מפני הבאות (פולין כבר לחוצה בשלב זה בין סטלין והיטלר). הספר "כשיאש נסע" מתאר את מסעו של יאש באוניה ולאחר מכן ברכבות מניו-יורק לפולין. הספר "כשיאש הגיע" מתאר את שהותו של יאש בחופשה בעיירת קייט בפולין לאחר שכבר פגש באימו על ערש דוואי ואף הביא אותה לבסוף לקבורה.

לספרים מבנה מיוחד. דן מירון מציין באחרית הדבר האינפורמטיבית כי גלאטשטיין בחר בתבנית שהיתה נפוצה בעיקר בספרות פופולארית של התקופה – ספרי אוניות, רכבות ומלונות (ראה אגטה כריסטי אך גם תומאס מאן) אך השתמש בה ליצירה רצינית הרבה יותר. האוניה והמלון מאפשרות לגיבור לפגוש ולשוחח עם דמויות מגוונות (יהודיות ואחרות) שהתקבצו באקראי (לכאורה). עיקר הספר הוא פשוט השיחות והתיאור של אותן דמויות, דבר ההופך את העלילה לקליידוסקופ ססגוני למדי (בעיקר כשנוספת עליה כתיבתו המרהיבה של גלאטשטיין והתרגום היותר ממצויין של דן מירון מיידיש). בין לבין מתחילים להתעורר אצל יאש זכרונות מילדותו בפולין ומבדידותו בניו-יורק המובאים בצורה של זרם תודעה אסוציאטיבי.

במילותיו של יאש עצמו (עמוד 197) – "היה מעניין אפילו כשכלל לא האזנתי. מסביבי זמזמו חיים שהם אך דיבור, ואני זחלתי אל תוכי, אל ארכיון ההתבוננויות שלי עצמי.לא העלילה אלא הדיאלוג הוא שעושה את הדראמה. הקמט שבמילים, הקול, ההעוויה. אולי זו אשמתי שלי; כל כמה שזה לא יישמע אגוצנטרי, לעיתים קרובות דימיתי שהם כולם מלווים אותי בדרכי הביתה".

למרות המבנה האקראי למדי, הרי שהכל קשור בקשרים סבוכים, הדמויות השונות משקפות כמובן את תודעתו וחשבונות הנפש של יאש. הכתיבה היא שילוב של כתיבה מודרנית שאינה נופלת מזו של סופרים בעלי שם בספרות העולם ושל סיפור יהודי אותנטי. אפשר למצוא כאן סיפור אישי רב דקויות כמו גם תיאור יפה של העולם היהודי ערב השמדתם של יהודי אירופה. מירון מסביר יפה את מקומו של הספר והתפנית שבישר בהתפתחות כתיבתו של גלאטשטיין באחרית הדבר. הספר שקראתי קודם לספר זה הצטיין בכתיבה עכשווית רזה, כך שהקריאה ב"יאש" היתה עבורי מרעננת וממש מסנוורת, דוגמא לכוחה של ספרות עשירה ומפעימה.


View all my reviews