Review: העלאה במשכורת / מתחם התפודים - מחזות

העלאה במשכורת / מתחם התפודים - מחזות by Georges Perec
My rating: 4 of 5 stars

שני מחזות של ז'ורז' פרק, האחד קצר, השני ארוך קצת יותר. במרכז שניהם רעיון – חצי תוכני וחצי צורני. בכל אחד מהם נכרים מאפיינים בולטים בכתיבתו של פרק, המוכרים גם מכתביו האחרים. לכל מחזה מאפיינים אחרים והם בעלי אופי וצורה שונים זה מזה.

המחזה הראשון "העלאה במשכורת" ייחודי בצורתו, וניתן לשייכו לכתיבתו האוליפויאנית (פוטנציאלית-אילוצית) של פרק. פרק הופך את הצופה (או הקורא) במחזה לפקיד זוטר בפירמה גדולה המבקש להתקבל אצל הממונה עליו במטרה להשיג העלאה במשכורת. הדוברים במחזה הם צמתים בתרשים זרימה (תנאים באלגוריתם) וערך אנציקלופדי על מחלת האדמת. המחזה הוא מיצוי של "כל" האפשרויות העומדות בפני הפקיד – המצבים בהם הוא מוצא את עצמו, אפשרויות הבחירה בכל צומת, הבחירה המשוערת והמצב החדש אליו היא מובילה. הגרף או תרשים הזרימה מכיל בחובו מעגלים רבים. דבר זה מביא לחזרות בלתי פוסקות על קטעי טקסט – הפקיד מוצא עצמו שוב ושוב באותם מצבים ובפני אותן ברירות. כל החזרות האלו הן אמצעי ידוע ומקובל ליצירת תחושת חוסר הטעם וההליכתו לאיבוד של הפרט בתוך מבנים חברתיים בירוקרטיים. באופן קפקאי, הפקיד לא ישיג לעולם את התוספת הכספית המיוחלת. תוך שהוא מכניס כל פעם שינויים סגנוניים (ראו תרגילים בסגנון של רמון קנו, מייסד אוליפו) מינוריים בטקסטים החוזרים על עצמם פרק מעצים במחזה את תחושת הזמן החולף באין תכלית וגם מוסיף לו הומור דק.

מצאתי את המחזה נחמד ואפקטיבי. אך הוא גם דל – יש גבול לאפקטים ולמשמעויות שניתן להשיג ע"י שימוש באמצעי אילוצי-אומנותי אחד. מה שהוא מבטא הוא מבטא היטב אבל אין כאן עושר רעיוני אלא רק רעיון מקורי.

המחה השני, "מתחם התפודים", ארוך ומורכב יותר גם מבחינת תוכנו. מדובר בתיאטרון אבסורד המזכיר מחזות אחרים מסוגו – דמויות הלכודות בעולם סוריאליסטי ומנסות לשווא לגלות את פשרו. גם כאן יש רעיון "צורני" עיקרי אחד (חשתי בו במהלך הקריאה, אך עלי להודות לאחרית הדבר שהעירה את עיני לדברים רבים שחרגו מרשת האסוציאציות התרבותיות המוגבלת שלי). הרעיון שייך לז'אנר המחזה בתוך מחזה (סצנת הסיום לקוחה מהמלט שגם בו מחזה בתוך מחזה). ביתר פירוט – מחזה אודות דמויות/שחקנים במחזה (כדומת מחזהו הידוע של פיראנדלו, "שש נפשות מחפשות מחבר", עליו קראתי פעם אך עדין לא קראתיו). העיקר במחזהו של פרק הוא שהדמויות/שחקנים אינן מודעות לכך שהן דמויות/שחקנים ואינן מודעות למשמעותו של המושג תיאטרון – ממש כמו התייר הערבי בסיפורו של בורחס "חיפושו של אבוראס", המתאר באוזני הפילוסוף המוסלמי ביקור בתיאטרון באירופה מבלי להבין את משמעות המושג תיאטרון. הדמויות הן בעת ובעונה אחת שחקנים בתיאטרון (הרי כל העולם במה) אך הן גם מנסות לשווא להבין את המצב המוזר בו הן נתונות. כל זה מוביל את הצופה לאלגוריות ידועות של אבסורד וקפקאיות. הוא מתקשר גם לעיסוק האובססיבי של פרק במהות הזיכרון וההדחקה ובביוגרפיה הפרטית שלו – אמו ואביו נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה והוא מנסה ללא הרף לשחזר ולהדחיק את שנות ילדותו באמצעות זיכרונות מעוותים וכוזבים.

המחזה יפה מאוד. יש בו ציטוטים ממחזות רבים אחרים (חלקם זיהיתי אך את רובם לא הכרתי לצערי, בעיקר מחזות צרפתיים – אחרית הדבר מאירה בצורה תמציתית כמה מהם). מסתבר שפרק, כדרכו, גם הצפין במחזה כל מיני תאריכים ופרטים מהביוגרפיה האישית שלו (למרות שקראתי לפני שנים את "W או זיכרון ילדות" לא הצלחתי בעצמי לזהות את הפרטים הללו – צריך להיות ממש משוגע לפרק בכדי להבחין בהם. שוב תודה לאחרית הדבר שהזכירה זאת על קצה המזלג). בנוסף יש במחזה הרבה משחקי מילים בעלי משמעות ואפקטים המתייחסים לתודעה – שלמרבה הצער לא ניתן לתרגמם באותה אפקטיביות לעברית (יש דוגמא לכך באחרית הדבר, אבל דפנה שניצר נאלצה להביא את הקטע במקור, מכיוון שהוא איבד ממשמעותו בתרגום).

הספר ערוך קצת ברישול ויש בו כמה טעויות הגהה מעצבנות, אבל סך הכל נהניתי לקרוא והיה מעניין.

View all my reviews