Review: אבן נייר ומספריים

אבן נייר ומספריים by Maxim Osipov
My rating: 5 of 5 stars

בשנים האחרונות יצאו כמה ספרים של אוסיפוב בארה"ב, בעקבות סיפורים קצרים שלו שהתפרסמו בכתבי עת ספרותיים. אני קראתי סיפור שלו ברשת בתרגום לאנגלית והתרשמתי. בקשתי לקרוא עוד, בדקתי ומסתבר שיצא גם קובץ מסיפוריו בעברית, בהוצאת "כתב" הקטנה ובתרגום מצוין של יעל טומשוב, שלא זכה לחשיפה מספקת. אני אהבתי את הסיפורים.

מרבים להשוות את מקסים אוסיפוב לצ'כוב – שניהם רופאים, מחזאים וכותבי סיפורים קצרים. הסגנון של אוסיפוב בקובץ הסיפורים הקצרים הזה הוא דווקא אמריקאי יותר – משפטים קצרים, פרגמנטים שהקורא מאחה לתמונה שלמה, משחק של השתקפויות וניגודים. אבל התוכן, ההקשרים והנימה רוסיים מאוד.

רוסיה בסיפורים של אוסיפוב היא רוסיה של ימי פוטין, של ימינו. לפני שנים קולגה שלי בעבודה, עמדה לנסוע לסנקט-פטרבורג לביקור משפחתי. אחד העמיתים במשרד הביע את רצונו לבקר שם. הקולגה ענתה לו שזה לא מקום בשבילו והסבירה שרוסיה היא מקום אלים מאוד. העמית שאל אם מסוכן ללכת שם ברחוב. הקולגה ענתה שלא בדיוק, קשה להסביר את זה למי שאינו רוסי. האלימות והקשיחות הזאת בהחלט משתקפת בסיפורים השונים. היא נובעת מפערי ההכנסה שבין הסביבה העירונית לפרובינציה הכפרית ושבין האוליגרכים למעמד הנמוך, השחיתות השלטונית (הביקורת בסיפורים מרומזת) והשרידים הנוכחים מאוד של העבר הסובייטי, שעברו טרנספורמציה אבל לא באמת נעלמו. האלימות הזאת יוצרת ניכור ובדידות. אפילו המספר, שבחלק מן הסיפורים הוא בן דמותו של אוסיפוב (שנרמז, שהוא יהודי, אבל אף פעם לא מקבלים אישור ודאי לכך), אינו מרגיש ממש בן-בית ברוסיה למרות שנולד בה. הוא רופא ומשכיל, מעמד ביניים בעייתי. הוא לא ממש ממסד ולא ממש אזרח רגיל. הוא לא עני אבל נאלץ לעבוד בהשלמות הכנסה שאינו מוצא בהן שאר-רוח. הוא איש תרבות החי בתוך הקשרים ספרותיים, אבל לא העשירים החדשים הטובעים בכסף ולא עניי הפרובינציה מתעניינים בכך ממש (אולי למראית עין, רק ליצירת רושם). ההומניות הולכת לאיבוד. אין כאן רומנטיזציה של העוני. האנשים הפשוטים עשויים להיות לבביים במיוחד לזר בן מעמדם אבל גם אכזריים ואלימים – לרוב בעת ובעונה אחת. כולם חושדים בכולם ובנציגי המשטר. כמו שאומר מפקח משטרה (יהודי!) באחד הסיפורים – "רוצחים הם אנשים רגילים".

חלק מן הסיפורים מתרחש בחוץ לארץ. אבל הגיבורים הרוסים הם זרים שם, לא מצליחים להבין את מנהגי הארץ הזרה או שהם בזים לה. הם כמו נמצאים בלימבו מתמשך של שדות תעופה וטיסות שבסופן הם מוצאים עצמם שוב בפרובינציה הרוסית. מצד שני גיבוריו של אוסיפוב גם לא מצליחים לרדת לעומקם של בני התרבות הרוסית. באחד הסיפורים "אוסיפוב" (המספר המוכשר שהיטיב לראות לנפש האדם הרוסי בימינו) מתלונן שאינו יודע לקרוא אנשים ונכשל שוב ושוב לרדת לעומקם של סיטואציות וגולש ללא הרף לשיפוטים הנובעים מרושם ראשוני מוטעה. ההומניות הרגישה שלו היא זו שמטעה אותו! לא כל גיבור עני הוא בהכרח "טוב", לא כל מנוול מהשלטון הוא בהכרח "רע" (אבל בסוף הוא רע). הקיצוניות שולטת. אי אפשר להתחבר באמת עם אנשים אחרים אבל גם אי אפשר להגר בהצלחה.

(בעקבות מלחמת אוקרינה רוסיה עזב אוסיפוב את מולדתו ועבר לארה"ב, גרמניה והולנד.)

View all my reviews