Review: אי הפינגבינים / ז'ארמיני לאסארטא

אי הפינגבינים / ז'ארמיני לאסארטא by Anatole France
My rating: 4 of 5 stars

כפי שכבר סיפרתי, בביקורתי על "ז'רבז'" לאמיל זולא, מצאתי לפני מספר שנים ברחוב עותק "מהודר" של הספר. כנראה מדובר ביוזמה משנת שישים ותשע, של הוצאת "דקל" (ז"ל), להוציא לאור על נייר משובח (באמת נייר חלק, דק ונעים למגע) הכרוך בכריכת עור אדומה (שהתבקעה מיד כשהתחלתי לקרוא בו) סידרה של ספרי מופת מתורגמים (שהתפרסמו כבר במהדורות אחרות ב"קיבוץ המאוחד"). תהיתי אילו עוד ספרים יצאו באותה סידרה אך באינטרנט הצלחתי לאתר רק ספר אחד נוסף. לא מזמן ביקרתי באחד מסניפי "סיפור חוזר" ובחלון הראווה נחו להם במגדל כל ספרי הסדרה במצב מצוין. רכשתי לי בעשרים שקלים את אחד הספרים שצד את עיני (גם כריכתו התבקעה עם התחלת הקריאה, אך כבר לא הייתי מופתע). שמעתי הרצאה של ד"ר הנרי אונגר ביוטיוב על ספרו של חתן פרס נובל אנטול פראנס "אי הפנגווינים" והסתקרנתי. מאוחר יותר קראתי בבלוג של דני קרוון כי זהו ספר שאהוב עליו. שתי המלצות מגורמים שונים שווים הוספה לרשימת הקריאה. ובחנות הספרים המשומשים גילית כי אחד הספרים בסדרה המהודרת הוא "אי הפנגבינים" (ה-ב' במקור בגלל התרגום הישן אך הנהדר - יצא גם בשנות השבעים בשם "אי הפנגווינים" אבל באותו תרגום). אבל יוצרי הסדרה, כנראה בגלל שרצו לשמור על עובי אחיד של הכותרים, הוסיפו תחת אותה כריכה, רומן צרפתי נוסף – "ז'רמיני לאסרטה" של האחים גונקור. בקיצור עסקת חבילה – ספר שרציתי לקרוא וספר שקצת פחות. כך שעל הדרך הרווחתם, קוראי הנאמנים, שתי ביקורות ספרים במקום אחת.

אי הפנגווינים

"אי הפינגווינים" הוא רומן מיוחד ומהנה לקריאה. מדובר בסאטירה משובחת (פוליטית ולא רק) הכתובה כספר דברי הימים של האומה הפינגווינית, מראשית ימיה בימי הביניים ועד לסופה הדיסטופי בעתיד הקרוב. מעשה בנזיר, קדוש ימי ביניימי, שהשטן גורם לו להגיע לאי צפוני המאוכלס בפינגווינים. הנזיר קצר הרואי חושב שמדובר בבני אדם וכמו כל מיסיונר טוב מטביל אותם (ללא כל התנגדות מצדם) לנצרות. מה שיוצר בעיה בעולמות העליונים (ישנו קטע שלם ומשעשע העוסק במחלוקת בין הקדושים ואלוהים בניסיון למצוא פתרון לבעיה). בסופו של דבר נאלץ אלוהים להפוך את הפינגווינים לבני אדם והאי שלהם נגרר על ידי האב הקדוש אל חופי צרפת.

חלקו הראשון של הספר מחקה בסגנונו ומגחיך סיפורי קדושים נוצריים ומהווה פרודיה על החברה האוטופית של רוסו. הוא חביב והייתי בקלות מעניק לו שלושה כוכבים. עיקר חשיבותו בתיאור "חווה" הפינגווינית – הראשונה לגזע האנשים הפינגווינים שגילתה את תענוגות הסקס ואת כוח הפיתוי הנשי. השרלילה התחמנית הזאת הופכת (איך לא) במרוצת השנים לסמל הבתולה הקדושה הפינגווינית – אמברואז - וצצה במשמעויות שונות, באינספור הקשרים, במהלך ההיסטוריה.

חלקו השני של הספר מתאר בקצרה מספר נושאים (בעיקר כאלו הנוגעים באומנות הפינגווינית) מתקופת הרנסאנס. תמצאו בו פארודיה על דאנטה, ציור ימי ביניימי נאיבי, כתיבה היסטורית ועוד... מזל שהוא אינו ארוך.

אבל כמו כל סאטירה טובה, כל ההכנות האלו לא נועדו אלא בשביל למתוח ביקורת ארסית על החברה במסגרתה נכתב הספר – החברה הצרפתית בתקופת הרפובליקה השלישית בסוף המאה ה-19. שלושת הפרקים המשמעותיים והטובים ביותר בסיפור הם שלושת הפרקים העוסקים בזמן "העכשווי" הזה של ההיסטוריה הפינגווינית והם פשוט תענוג לקריאה ומקבלים אצלי בקלות חמישה כוכבים שמטילים את אורם על כל היצירה. פרק אחד עוסק בניסיון כושל של אנשי כמורה ומלוכנים להפיל את הרפובליקה ולהחזיר את המלך הגולה. הפרק השני, שהוא גם הטוב והארוך בפרקי היצירה (ואם אינכם רוצים לקרוא את כל הספר – קראו רק את הפרק הזה, שפחות או יותר גם עומד בפני עצמו – אבל, במחשבה שניה – קראו את כל שלושת הפרקים המודרניים – הם מצוינים). כל הפרק מוקדש לפרודיה חריפה ושנונה על פרשת דרייפוס וכל המעורבים בה (כולל אמיל זולא שגם היה חברו של פראנס). הפרק השלישי מוקדש לנפילת ממשלת הרפובליקה בשל תככים פוליטיים ופרשיות אהבים (מדהים כמה מעט השתנה בפוליטיקה במאה השנים האחרונות) ותמצאו בו ביקורת חריפה על הפוליטיקה המשולבת בסאטירה על סקס, נישואין ויחסי גברים/נשים.

לסיום ישנו גם פרק קצרצר וקודר על עולם העתיד וסופו הדיסטופי של העולם. בקיצור מדובר ביצירה יוצאת דופן, משעשעת וראויה מאוד לקריאה. כ 4.5 כוכבי גודרידס.

הערה: עורך ה"קיבוץ המאוחד", מנחם דורמן, כתב למהדורה הזאת הקדמה, בה הוא מציג את פרשנותו לרומן ולהתפתחות כתיבתו של פראנס. דורמן כותב בצורה נפלאה ואפילו ניתן ללמוד מפתח הדבר מעט על חייו ויצירותיו של פראנס. אך אבוי, פרשנותו של דורמן מרקסיסטית לעילא. ורובו של פתח הדבר הוא פשוט פמפלט קומוניסטי, שבא להצדיק את תרגומה והוצאתה לאור, בישראל ה"סוציאליסטית" של שנות השישים, את יצירת המופת של פראנס. קריאה של הקדמתו של דורמן בימינו (אפילו קריאה סימפטית שלה) פשוט מעלה גיחוך ובמיוחד הסופרלטיבים בדבר צדקתה הבלתי ניתנת לערעור של תורתו של מרקס. למזלנו כיום איננו צריכים לקבל רשות או גושפנקא מאף אחד לחומר הקריאה שלנו ואפילו אם מדובר בזיבלונים מהסוג הנחות ביותר.

ז'רמיני לאסרטה

ז'רמיני לאסרטה של האחים גונקור נחשב ליצירה הראשונה בזרם הריאליסטי-נטורליסטי ששלט בספרות הצרפתית במחצית השניה של המאה ה-19. זו הייתה הפעם הראשונה שבה תוארו בספרות חייה של גיבורה, אישה מדלת העם ועוד באופן ריאליסטי, על כל זוועותיהם. הספר גם נחשב ליצירה הבדיונית הטובה ביותר שלהם (פרט ליומנים שכתבו). הם כתבו אותו לאחר שגילו כי משרתת שלהם, שחשבו שהייתה נאמנה ואמינה גנבה למעשה מכספם ורכושם בכדי לממן מאהבים ואת הטיפה המרה. ניתן למצוא בו כמובן ביקורת על החברה הצרפתית, על התיעוש, על המעמדות ועל הדת. ז'רמיני, נערת כפר יתומה וחסרת כל (גם אם בעלת נשמה טובה בסך הכל) נאלצת לעבור לפריז של אמצע המאה ה-19. היא עובדת עבודת פרך במהלכה היא גם נאנסת ומפילה את עוברה. אז היא הופכת למשרתת של זקנה אצילה שמשפחתה ירדה מנכסיה ובמהלך חייה עוברת תהפוכות גורל ובעיקר טרגדיות של שכול, אלכוהוליזם וניצול בידי אנשים איומים – בעיקר כמובן בידי גברים.

קשה לתאר את כתיבתו של זולא בלי רומן זה של האחים גונקור (מצאתי במרשתת כי הם התלוננו שזולא, שגם היה ידידם, גנב בלי הרף מיצירותיהם). ואכן יש קווים מקבילים רבים בין "ז'רב'ז" של זולא, למשל, לספר הזה. ובכל זאת אצל זולא, למרות היותו נטורליסט לכאורה, יש הרבה יותר תחכום ספרותי. לא רק הצגת הברוטליות של החיים אלא גם הגזמה, קומדיה ופיקרסקיות. האם שווה לקרוא גם את הרומן המדכא ונטול ההומור הזה? אם נתעלם מסולם הערכים שמתוכו כתבו האחים גונקור השונה ממה שמקובל בימינו ביחס לאידיאל דתי, מעמד, סקס, נשים ושרותים סוציאליים, ניוותר עם סיפור נוגע ללב, שגם כתוב בפשטות וביופי (כאמור בתקופת כתיבתו עדין לא התדרדרה כתיבתם וניכר כי הם בעלי מלאכה טובים). במיוחד ראוי להעריך את הצגתם המתוחכמת את הפסיכולוגיה של ז'רמיני, היוצאת דופן ביחס למה שהיה מקובל אז (גם אם כיום כמובן היא כבר אינה חדשנית או מקובלת) ואת העזתם להציג ללא מסכות את חייהם של השכבות הנמוכות. כפי שמסכמת זאת מעסיקתה של ז'רמיני לאחר מותה – "בלי משים נכנסה בהרהוריה נטייה להקל, נגלו טעמים לזכות, שהיא גופה השתוממה להם. היא שאלה את עצמה אם היתה אשמת הבחורה המסכנה כמו של אחרים, אם בחרה מדעת בדרכה הרעה, אם לא החיים, המסיבות, אסון גופה וגורלה, עשוה מה שהייתה, יצור שנועד לאהבה וייסורים ..." (עמוד 227)

כמובן שגם בימינו סיפורי סחי וזוועות סוחטי דמעות מקובלים ופופולאריים מאוד. האם לקרוא דווקא את "ז'רמיני"? אין הכרח. למרות זאת לא סבלתי. מצד אחד, לקורא המודרני הכל צפוי וידוע. מצד שני החלק האחרון כתוב נהדר. הספר בהחלט שווה שלושה כוכבים ויש קטעים בחלקו האחרון שגם שווים יותר. לא סבלתי בכלל. התרגום קצת ארכאי – כלומר יפיפה ברובו ולעיתים מצריך חיפוש אחר משמעות של מילים מוזרות באינטרנט, אבל לא מכביד במיוחד.

View all my reviews