Review: האוצר של סיירה מאדרה

האוצר של סיירה מאדרה by B. Traven
My rating: 5 of 5 stars

בתור ילד הייתי שוכב לישון בשעה תשע בערב עם תחילת שידור מהדורת "מבט לחדשות". הלילה היה חשוך ושחור והיה זמנם של המבוגרים. שידורי הטלוויזיה הועברו בערוץ יחיד. בכל רביעי ושישי היו משדרים בו, בשעה עשר בערב, סרט קולנוע, סרט למבוגרים. אני לא הכרתי סרטים כאלו אלא רק סרטים לילדים (אם כי לא היה אז בישראל סיווג מדויק לסרטים לפי גיל הצופים).

יום אחד, מתישהו בתחילת לימודי בחטיבת הביניים, כשכבר הרגשתי שאני מתבגר ושעוד מעט לא אהיה עוד ילד, סיפר לי אחד מחברי שצפה בסרט למבוגרים ששודר יום קודם בטלוויזיה. קנאתי בו והחלטתי כי ביום רביעי הקרוב אשאר ער ואצפה גם אני בסרט שישודר. ואכן כך היה. הורי יצאו לבילוי, אחי הקטן הלך לישון ואני המתנתי לשעה עשר, להתחלת הסרט. הייתי מלא חששות: איזה סרט ישודר, אולי הוא יהיה משעמם או מפחיד מידי? האם אמצא בו עניין? האם אצליח להילחם בעייפות ולא להירדם באמצע הסרט?

הסרט ששודר באותו לילה היה "האוצר מסיירה מדרה", סרטו הקלאסי של ג'ון יוסטון. סרט שחור-לבן, כלומר בגוונים של אפור ושחור, דחוס במסך הטלוויזיה של הימים ההם - קמור, קופסתי, קטן יחסית וברזולוציה נמוכה. עטף אותו הסלון הקטן והאפל בו ישבתי ואת כולנו עטפו לילה שחור ועולם לא נודע. סרט שסיפר סיפור שהתרחש בזמנים לא ידועים לי ובמקומות זרים ומוזרים – ראשית המאה העשרים במקסיקו שכוחת האל. סיפור של מסע מפרך. בתחילתו עוד הזכיר לי את תבניתם של סרטי הילדים, בכך שבתום שורה של תלאות סיפק גם רגע של הקלה ותקווה עת גילו הגיבורים את מרבץ הזהב הנחשק.

אולם אז החלו העניינים להסתבך. הם הסתבכו והתהדקו בתוך נפשו של המפרי בוגארט, והם הסתבכו בין הגיבורים לבין עצמם, ובין הגיבורים והעולם העוין שארב מסביבם, חושף את שיניו, נוגס בם לאיטו ללא רחם, מכלה אותם ואת אוצרם. ואני נאבקתי בעייפות, כפי שנאבק בעייפות אחד הגיבורים שיידע כי כאשר יירדם יהרוג אותו בוגארט שתאוות הבצע השחירה את נשמתו. והלכתי איתם במסע. מסע ששלף אותי מרחם סיפורי הילדות וגרר אותי אל תוך הביצה הטובענית של עולם הבגרות. עולם שהרע אורב בו בכל מקום והנפש בו אינה אצילית ומחוסנת אלא נכנעת ונכלולית ואיומה. עולם ששולטת בו גזירת האובדן הדביק שאין לחמוק ממנו. דרך שסופה - בית הקברות המקסיקני, בו חופרים הפושעים את קבריהם במו ידיהם ואז נורים על פי הבור ונופלים לתוכו בהשלמה מבלי למחות ובלי יכולת להתנגד. כשהסתיים הסרט מצאתי את עצמי ער לאחר חצות. וכבר ניתקתי מעולם הילדות ומסרטיו וניצבתי בשתי רגלי בעולם המבוגרים על כל מוראותיו.

לא מזמן נזכרתי בסרט וצפיתי בו שוב ביוטיוב. גם קראתי אודותיו באינטרנט. מסתבר שהוא מבוסס על ספר בשם דומה שכתב סופר גרמני מסתורי בשם העט ב. טראוון. כנראה שהיה סוציאליסט, שאפילו כיהן כשר בממשלת מורדים קומוניסטית בגרמניה ששרדה שבוע. נמלט מגרמניה, חי באנגליה, עזב בלי ניירות, לעבודה על ספינות עבדות עד שהתגלגל למקסיקו וחי בה בזהות בדויה. כתב עשרות ספרים שזכו לפופולאריות (ורבים אף תורגמו לעברית) וביניהם גם הספר הזה. מעין שילוב בין קונרד לקארל מאי (למרות שבניגוד למאי גם התנסה ברבות מההרפתקאות שתיאר). על סט סרטו של יוסטון צץ יועץ מסתורי, שכעבור שנים נרמז שהיה טראוון עצמו. עוד על התעלומה האופפת את זהותו, תוכלו לקרוא באינטרנט.

רכשתי לי עותק ישן וקראתי בו. הספר עצמו נהדר. יש הבדלים בינו לבין הסרט – כמה סיפורי משנה שהושמטו מהסרט ופרטים ששונו. ישנן גם סצנות, כמו סצנת זהב השוטים וסצנת הלטאה הארסית במחבוא שמופיעות בסרט אף שבספר אין להן זכר. כמובן שחסרים גם משחקם של בוגארט ושל אביו של יוסטון, אך כנהוג בספרים המשחק מתורגם לאופן הסיפור (למען האמת - הסיפור תורגם למשחק כמובן) וטראוון הוא מספר סיפורים מוכשר מאוד. הספר יפה ומותח ומהנה וכמעט ולא התיישן. אומנם ישנה קצת הטפה סוציאליסטית ואנטי אמריקאית אך היא אינה מפריעה לסיפור. למרות שראיתי את הסרט לפני קריאת הספר, הדבר לא פגע בהנאתי. הוא מקבל 4.5 כוכבים בקלות ועוד חצי כוכב בגלל ההנאה מהקריאה. יתכן ובעתיד אדגום עוד מספריו, אולי זה על אניית המתים.

View all my reviews