Review: ז'רבאז

ז'רבאז by Émile Zola
My rating: 5 of 5 stars

מצאתי ברחוב עותק "מהודר" של ז'רבאז לזולא בתוך תכולה של דירה שהושלכה. דפים נעימים למגע, כריכת עור (שבסוף הקריאה התבקעה), סימניית סרט שהקצה הבולט שלה התפורר ברגע שנגעתי בה. מדובר בתרגום ישן של מנשה לוין, שחוזרים ומדפיסים לאורך השנים ושבסוף מצא עצמו גם בפרויקט "בן-יהודה" (כך שמי שמעוניין לקרוא דיגיטלית בחינם יכול להוריד). כנראה שבשנת 1969 היה ניסיון של הוצאת "דקל" להוציא סדרה של ספרות מופת בכריכות עור תוך שימוש בזכויות של הוצאות אחרות (במקרה זה של הקיבוץ המאוחד). חיפוש באינטרנט מעלה עוד כמה ספרים בסדרה, שכנראה הופסקה לאחר שנה אחת.

הספר עצמו יפה מאוד. במקור שמו מתייחס לבית מרזח מהדרגה הנמוכה בו שותים המעמדות הנמוכים, הסיפור מתאר בין השאר את ההרס שמחוללת ההתמכרות לאלכוהול. העלילה עוסקת בחבורת דמויות ממעמד הפועלים הפריזאי, בני שכונה אחת במחצית השנייה של המאה הי"ט, בהתמקדות בדמותה של ז'רבאז, שהגרה לכרך מן הכפר. מבנה הסיפור קלאסי. סיפורה של ז'רבאז, הכובסת טובת המזג והמסתפקת במועט (כל שאיפתה לזכות בפינה משלה, בה תוכל לעבוד, לאכול לחם ולגדל את ילדיה ולבסוף למות במיטתה) מתחיל כאשר היא במצב של משבר, מגיע באמצעו לשיא של חייה ואז הולך ומדרדר עד הסוף המר – גם במועט שבקשה לא תזכה – תרעב, תיזרק לרחוב, ילדתה תצא לתרבות רעה והיא תמות מתגוללת על מצע קש רקוב. ולא שאני מגלה כאן משהו. דבר ראשון וקצת אנכרוניסטי, די ברור, לכל קורה מיומן, לכל אורך הסיפור מה הולך לקרות. אין הפתעות. דבר שני, למרות שהכתיבה היא ריאליזם במיטבו, זולא אינו מוותר על סימבוליזם מדוד וזורה אותות המבשרים את העתיד המר לכל אורך הסיפור.

צריך להדגיש כאן שלמרות הסצנות מכמירות הלב, ז'רבאז אינה גיבור טראגי. אומנם יש כאן הקבלה סימבולית בין הבולבארים הפריזאים הומי האדם לתופת של דנטה ובין חולשותיה של ז'רבאז לשבעת החטאים שבדת הקתולית אך ז'רבאז אינה עולה לדרגת מודעות גבוהה, אינה מנסה לשנות את גורלה וגם אינה יכולה. הכל מאוד נטורליסטי. מצבם הכלכלי של המעמדות הנמוכים והיעדר מנגנונים סוציאליים מנווטים כל אדם אל ביב השופכין.

הסצנות עצמן כתובות נהדר, יש בהן יגון והומור (כבר בתחילה מתואר בסרקסטיות ביקור של חבורת פשוטי עם בלובר). התרגום עצמו ישן, על כל הטוב והרע שנקשרים בכך. מצד אחד יש בו שימוש רב בסיומות קניין והוא עשיר במילים ומושגים הנשמעים מוזר: במקום "תקרה" – "סיפון", במקום "גרם מדרגות" – "סולם מדרגות", במקום "ארובות" – "מעשנות" ובמקום "פגישה" – "ריאיון" וכיו"ב. זה דורש הסתגלות, אבל מפסיקים להרגיש במוזרות לאחר קריאה של כמה עמודים. מצד שני, אי אפשר שלא להתרשם מעושרו, יופיו ודייקנותו של התרגום. עם התמשכות הקריאה, לאחר שהתרגלתי אליו, נהניתי מהתרגום לא פחות מכתיבתו של זולא. בקיצור זה ספר שקוראים בגלל הכתיבה עצמה ופחות בגלל העלילה שכיום מוצאים רבות כמוהה. הייתי מעניק לספר בקלות ארבעה כוכבים. אבל ... הרי הענקתי לו חמישה, מדוע?

בילדותי נהגתי לקרוא בזמן הארוחה. קריאה על ארוחות בזמן ארוחה מוסיפה לחיך תבלין שאין למוצאו בשום מטבח. תום סוייר טועם ביצי צבים, ובספר אחר נמרים ואריות, לורה אינגלס מקבלת עוגיות לחג המולד וילדי החמישיה בולעים צנימים וסרדינים באי קריין ועוד ועוד. סצנת השיא בספר הזה ובחייה של ז'רבאז היא סצנה של סעודת מלכים. כאמור הרבה סצנות בנויות לתלפיות יש בספר (קטטה במכבסה, יציאה לזנות, תחרות במפעל תופתי ועוד ועוד) אבל הסצנה הזאת היא מופת של כתיבה, של גרוטסקה ושל הומור עוקצני. מזמן לא נהניתי כל כך מקריאה. ממש ליקקתי את האצבעות. אם תבקשו לקרוא רק חלק מהספר קראו את הפרק השביעי! תענוג! אז הכוכב החמישי הוא כוכב של הצטיינות בצורת אווז צלוי.


View all my reviews