Review: שנות העונש המאושרות / פרולטרקה

שנות העונש המאושרות / פרולטרקה by Fleur Jaeggy
My rating: 3 of 5 stars

מודפסות בספרון הזה שתי נובלות של יאגי וזה איגוד מוצדק מאחר והן עשויות מאותם החומרים ומשלימות זו את זו מבחינת תוכנן. שתי הנובלות עוסקות וספוגות בהשפעה של סוג של יתמות ובתוצאותיה של נטישה. המספרת היא בת להורים גרושים. האם עזבה את אירופה לברזיל והיא נוכחת בחייה של הגיבורה רק כדמותו של גורל נעלם הכופה על הסובבים אותה הנחיות מרחוק בקשר למותר, לאסור ולמוסדות בהם תתחנך. למעשה היא אינה קיימת בנפשה של הגיבורה כדמות המחייבת התייחסות כלשהי. אביה המתבגר מודר בעצם מחייה בידי משפחת אימה והוא נוכח בהם רק בפגישות מעטות וקצובות בחופשות. בינו לבין הגיבורה קיים פער של חוסר תקשורת שגרמו שנות ההפרדות והניתוק. מוטיב האב המנותק חוזר לאורך שני הסיפורים, לא רק בחייה של המחברת אלא (בסיפור הראשון "שנות העונש") גם בחייהן של חברותיה לפנימיות בהן היא שוהה. האבות הם תמיד מושא השתוקקות שאינה ניתנת למימוש, תמיד מאכזבים, לנצח כוזבים וחסרי יכולת הבנה, בלתי ניתנים לתפיסה. הגיבורה אינה מסוגלת להתייחס לאב ולאם כאל אב ואם, היא מכנה אותם רק בשמותיהם הפרטיים. פנטזיות של אלימות ורצח אם חוזרות וצצות בסיפורים וגם האבות אינם מאריכים ימים.

הגיבורה כלואה בעולם חד גוני, בין של פנימיות דתיות/בורגניות ובין בביתה של סבתה מצד האם או בשיט בלוויית חברי הגילדה, הבורגנים המזדקנים של אביה. יחד איתה כלוא גם הקורא. עולמה הוא עולם של בדידות, של אי יכולת לדמיין עולם חיצוני. החברה הבורגנית השוויצרית דכאנית ומסרסת. למעשה בשני הסיפורים העלילה קלושה. אין הם אלא ציור חוזר ונשנה בכל פסקה של הנכות הרגשית שאפיינה את ילדותה ושנות התבגרותה של הגיבורה וכנראה של המשך חייה. גם אם הצליחה להשתחרר ממנה במידה חלקית בבגרותה הרי הגורל העגום של חברתה לפנימיה או של נסיון החיפוש והחקר הכושל והלא מוכרע אחר ההיסטוריה המשפחתית של האב משקפות בעצם את אי היכולת למלא את החללים הפעורים בנפשה.

סגנון כתיבתה של יאגי דומה בשני הסיפורים. בגב הספר תיארו אותו כעושה שימוש ב"אבחות תיאור חדות, חסכוניות, לפעמים אכזריות שמצטרפות ליופי ספרותי נדיר". היופי הוא בעיני המתבונן כמובן ואני לא כל כך בטוח בקשר לנדירות. למעשה המאפיין המרשים ביותר של אבחנותיה הוא שילוב של הפכים וניגודים לתיאור של אותה חוויה באופן המוחק את ההבדלים ביניהם ומדגיש סוג של שיממון נפשי.

מאחר וכמעט ואין כאן התפתחות עלילתית הרי ששני הספרים קמים ונופלים על העיצוב הסגנוני ומורכבות הדימויים שהם מציגים. לפעמים זה עובד ולפעמים לא. מצאתי את הסיפור הראשון, "שנות העונש המאושרות" עמום מידי ומבולבל. התיאורים לא התגבשו בצורה מוצלחת לכדי שלם מעניין. ולמען האמת השתעממתי כהוגן. ממש עונש ולא כזה שעשה אותי מאושר. הייתי מעניק לו שני כוכבים וחצי. בקריאת הסיפור השני, "פרולטרקה" עוד הייתי נתון בתחילה להשפעת שיממונו של הסיפור הראשון, אבל דווקא כאן אותם נושאים ואותם אמצעים עבדו בסופו של דבר. המורכבות הייתה כאן רבה יותר והמבנה משוכלל יותר ובסופו של דבר מצאתי את הסיפור כמוצלח ומרשים הרבה יותר. הייתי מעניק לו כארבע כוכבים וחצי. בקיצור כשלושה כוכבים בתור ציון כללי לספר. אבל עלי לציין שמאחר והגיבורה והקורא כלואים בעולם נפשי קודר ומצומצם הרי שהספר פשוט משרה דיכאון.


View all my reviews