Review: שונית

שונית by Romesh Gunesekera
My rating: 4 of 5 stars

לראשונה נתקלתי בשמו של הספר הזה ברשימות ספרי ההוצאה שהיו מצורפות בסוף כל ספר שהוציאה ’הקיבוץ המאוחד’ לאור בשנות התשעים - טרם היות האינטרנט. הייתי קורא את שמות הספרים, בלי שום אינפורמציה על תוכנם. הדמיון היה ממציא לו מיד לכל שם ספר, איזה צל עמום של עלילה. (הצל היה נעלם, לאורה המסנוור של העלילה האמיתית, אם הייתי אכן קורא את הספר. כמובן שהעלילות היפות ביותר הן אלו שמסתתרות בצללי השמות האלו לפני שגילינו את אלה שבספרים עצמם, לפני שקראנו את הכתוב על גבם או בביקורות אודותם. חכם היה רושם משהו מהן מיד כאשר היה נתקל בשם הספר. אם הייתי חכם או לפחות לא עצלן, הייתי נהנה עכשיו לחזור ולקרוא באותה מוזרות פרוסטיאנית-ברונו שולצית, הקסומה מכל עלילת ספר שנכתב. אבל אינני נוהג כך. הן גם עצם כתיבת העמום מביאה להתפוגגותו, או מוטב לומר להתחדדותו - וזה הינו הך). ברשימת הספרים היו שמות ספרים שלא סקרנו אותי והיו שמשכו את ליבי בשמם היפה או בשמם המוזר. 'שונית' הוא שם יפה. בצירוף שמו של המחבר נוספה לו גם מוזרות אקזוטית.


לא קראתי בספר, למרות שמשך את לבי. בתחילה הייתי נתקל בו על מדפי חנויות הספרים. לאחר מכן באתר האינטרנט של ההוצאה. וכבר קראתי משהו על עלילתו. כשאזל בהוצאה הייתי נתקל בו על מדפי מחסני הספרים שהחלו לצוץ אז ומאוחר עוד יותר בחנויות ספרים משומשים. הייתי שוקל לרכוש אותו אך תמיד הייתי רוכש אחרים. באותה תקופה היו לי עקרונות. למשל, ספרים מתורגמים מאנגלית הייתי מבכר לקרוא בשפת המקור. (היום אני כבר פחות נוקשה. מה שמפסידים במקור מרוויחים לעתים באומנות התרגום.) בכל זאת הוא נשאר חרוט בזיכרוני.


כשבועיים לפני פרוץ המלחמה הנוכחית נתקלתי בו מצולם בחברת ספרים אחרים בפוסט בקבוצת הפייסבוק ’ספרים ברחוב’. המיקום היה בשכונה בעיר סמוכה, שהייתי עובר בקרבתה בדרכי חזרה מהמשרד. בעבר אספתי ממנה כמה ספרים מוצלחים במיוחד. כך שנוצרה אצלי אמונה טפלה שקריאת כל ספר שאאסוף שם תהיה תענוג. אבל היו גם מקרים שעד להגעתי בסוף יום העבודה למקום שפורסם, כבר נאספו כל הספרים ויצאתי בידיים ריקות. על הספסל בתמונה הפעם היו ספרים מרשימים במיוחד: תרגום מחזה של שייקספיר, קלאסיקות ישראליות נדירות וגם בינלאומיות. וגם 'שונית'. התלבטתי אם לגשת. היתה בדבר סכנה. אם יהיו שם הספרים כאשר אגיע למקום תגבה ערימת הספרים שלצד מיטתי באופן שמפולת תסכן את בריאותי, שלא לדבר על נזק נפשי בדמות רגשי אשם - שאינני מספיק לקרוא בם. אבל 'שונית' המסקרן... ובכלל היתה לי הרגשה שעד שאגיע למקום כבר יאספו רבים מן הספרים בידי עוברים ושבים, בידי חובבים וסוחרי ספרים משומשים שעוקבים אחרי הקבוצה או שפשוט יזרקו לפח על ידי עובדי הניקיון של העירייה. בכל זאת טרחתי ועשיתי טיול. הליכה תורמת לבריאות.


אתם בטח מנחשים. כשכבר מצאתי את הספסל המדובר, נעלמו למזלי הטוב או הרע, כל יצירות המופת. מלבד ספר ילדים נפוץ ו… אבל אני הרי ידעתי, רק אני זוכר את 'שונית' בעל השם היפה ושם המחבר המוזר. מי עוד יחפוץ בו מלבדי? אספתי אותו אל ילקוטי.


התחלתי לקרוא בו במהלך המלחמה, לאחר שסיימתי את הספר שהייתי באמצעו. הוא אינו מסובך לקריאה והוא גם קצר למדי. אידיאלי לימים בהם נופלים סביבך טילים. הספר יפה. נהנתי מאוד לקרוא בו. התרגום של טל ניצן (שהפכה עם השנים סופרת ומתרגמת נודעת), כנראה מראשית דרכה כמתרגמת, טוב. מצאתי רק שתי טעויות משוערות - ’אישון’ במקום ’עפעף’, ועוד אחת ששכחתי). הסיבה שלא נתתי לו את מירב הכוכבים היא שהיה בו משהו גנרי. הוא מורכב מאבני בניין שכבר שימשו אינספור ספרים דומים. כנראה שבשנות התשעים של המאה העשרים הוא היה יוצא דופן ומיוחד יותר.


הדימויים בארוקיים וצבעוניים. מקום ההתרחשות הוא ציילון (סרי לנקה) הפוסט-קולוניאלית. הזמן, שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת טרום מלחמת האזרחים. אז מיקום אקזוטי על שלל ביטויים משונים ואמונות מסורתיות - צ'ק. התנגשות בין המסורת לעולם המודרני - צ’ק. ילד כפרי מוכה נלקח מבית הוריו והופך למשרת בביתו העירוני של רווק מזדקן, אינטלקטואל וחוקר אוקיינוסים, מבני המעמד המסורתי הבינוני. ומכאן רומן התבגרות-חניכה: גילוי העולם המסתורי על מערכות היחסים, המיניות והפוליטיקה, מבעד לעיניו של מתבגר - צ’ק. הנער לומד לבשל והופך לטבח מומחה - מאכלים אקזוטיים מעוררי תיאבון לאורך כל הסיפור - צ'ק. סביבה בורגנית ואדון המרוכז בעולמו הפנימי שאינם ערים לפורענות המתהווה סביבם - צ’ק. ובסוף, כצפוי, התפוררות אלימה של גן העדן. אפשר להעתיק את העלילה למגוון מקומות וזמנים (גם לישראל של ימינו). וזה כנראה גם נעשה. (אפילו המחבר רומז לכך. כאשר טריטון מספר את סיפורו לאנגליה מזדמנת בפאב, היא טועה לחשוב שהגיע מאוגנדה).


הגיבור הראשי מעניין. מצד אחד הוא נער מתבגר שעודו מגלה את העולם ואינו מבין דברים רבים בעיקר בנוגע ליחסים בינו לבינה. מצד שני הוא נבון יותר מן המלומד המנותק והמרחף אותו הוא משרת. לעתים לא ברור כיצד הוא מיטיב כל‐כך לדעת כיצד לפעול. מצד אחד הוא טבח מתלמד ומצד שני הוא מפליא לבשל (כנראה מתוך חוש פנימי וכשרון למידה מספרים אם נרצה לתרץ זאת). השילוב המוזר הזה של תמימות וארציות, למרות אי האמינות שבו, יוצר דמות מספר בעלת קול ייחודי. מתגלם בו המוטיב של הספר - הניתוק בין העולם הפנימי והתרבותי לבין מלחמת הקיום הטורפנית.


שני דימויים מרכזיים משרתים זאת. הראשון הוא הים המקיף את אי הדמעה ומאיים לפורר את השוניות המקיפות אותו ולכבוש אותו. הים על שלל יצוריו הטורפים זה את זה, הגורף הכל באלף אצבעותיו מסמל את כוחות המוות והכליה. מקורות המים ומפעלי האגירה העתיקים את הלאומנות חובבת העבר המדומיין. ולעומתו, הדימוי השני הוא הבישול. אומנות הבישול מסמלת את כוחן של היחיד ללמוד וליצור, להשתמש באש, לרפא ולהזין את הנפש ובעיקר כביטוי לארוס, לכוח המיני המפעם בגיבור המתבגר כמו גם בחיי אדונו ובחירת ליבו מיס נילי. בנער ששמו טריטון (כשם הדו-חי) משתלבים הארוס והמוות.


למרות הגנריות העלילתית, הספר יפה ונוגע ללב. הוא לא שבר את הכלל בנוגע לספרים שאספתי מן השכונה הנ"ל.

View all my reviews