Review: סיפורי קולימה

סיפורי קולימה by Varlam Shalamov
My rating: 5 of 5 stars

לפני כשנתיים וחצי ביקרתי במחסן של הוצאת "ידיעות ספרים" לרגל אחד ממבצעי המכירות שלהם. רוב הספרים שביקשתי לקנות נמצאו בחלקו הסגור של המחסן ובכדי להשיג אותם הייתי צריך להעזר באחד מעובדי המחסן. כשבקשתי את הספר "סיפורי קולימה" הוא לא טרח לבדוק והשיב שכבר אזל. כשהתעקשתי שהוא מופיע באתר האינטרנט קיבלתי תשובה "אז קנה באינטרנט". הנחתי שהוא יודע מה שהוא מדבר ולכן רכשתי את שני החלקים הבאים של הסיפורים שיצאו בהוצאת "כרמל". כפי שכתבתי בביקורות על הספרים ההם ("אמן את החפירה" ו"הגדה השמאלית") הספרים האלו נפלאים. הם היו ללא כל ספק הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה ובין הטובים שקראתי מימי. היה לי קשה להתאפק ומאחר והספר הראשון לא נמחק מאתר "ידיעות ספרים" נצלתי את הנחות שבוע הספר והזמנתי אותו. להפתעתי הוא הגיע. קיללתי קצת את עובד המחסן. ואז גיליתי שמדובר בהדפסה מחודשת משנת 2018, כנראה ממש חודש לאחר שביקרתי במחסן. אז מגיעה לו בקשת סליחה ותשבחות להוצאה על ההדפסה המחודשת (דבר נדיר קצת במחוזותינו).

גם הספר הזה היה נהדר. אפשר לראות בו פתיחה ומבוא לקובץ הסיפורים הגדול הזה (באנגלית קובצו כולם תחת כותר אחד, ובימים אלו יצא בתרגום לאנגלית כותר נוסף של סיפורים נוספים מקובץ אחר שכתב שלאמוב). עבורי (מאחר וכבר קראתי את "אמן את החפירה" המופתי) היה הקובץ משולל הפתעות אבל כעין חזרה לחיקם של חברים ותיקים. התרגום טוב והסיפורים יפים. בקיצור מהרו וקראו אותו וגם את הספרים האחרים.
כבר כתבתי על הסיפורים בביקורתי כאן:

https://www.goodreads.com/review/show...

וכאן:

https://www.goodreads.com/review/show...

כפי שאולי כבר כתבתי הסיפורים הם מצד אחד עדות מצמררת לעולם אכזרי במיוחד ומצד שני הם יצירות ספרות במלוא מובן המילה וזה שילוב מנצח. למרות ההבדל (ויש הבדלים) ניתן לראות בגולאגים הסובייטים בקולימה מחנות השמדה. מיליוני בני אדם נשלחו לשם. הם נאלצו לעבוד במיכרות הזהב בקור שהגיע גם לשישים מעלות מתחת לאפס. מנות המזון שהוקצו להם היו אפסיות. במחנות הפריווילגים היו דווקא הפושעים האכזריים והפושעים היו האסירים הפוליטיים – עולם הפוך. וזה רק קצה קצה של האכזריות שנהגו בהם. רובם מתו תוך שלושה שבועות. מעטים ובהם שלאמוב שרדו שנים (שרדו אך לא חזרו להיות מה שהיו לפני המאסר). האסירים חיו בעולם בו ניתן היה לתכנן (או לחלום) קדימה רק למשך יום אחד, וגם אם מתת זה כבר לא היה נורא כל כך – כך מעיד שלאמוב. כל זה נשמע אולי מדכא ולא מושך לקריאה אבל לא כך הדבר. כפי שפותח שלאמוב בסיפור הראשון – האסירים הם הסוללים דרך בשלג והקורא הולך בעקבותיהם אבל רכוב על גב סוס. הסיפורים איומים, כמעט בלתי מוסרי להנות מהם ובכל זאת הם נפלאים.

קוראים מספר סיפורים ועוברים לעולם אחר, עולם בעל חוקים אחרים. עולם שמופשטים בו מכל רכוש או תקוה. עולם של קושי וסבל בלתי נתפסים. ובעצם כך הדבר בכל סדרות הטלביזיה הממכרות, רק שכאן, כאמור, העולם ספרטני ואיום במיוחד. הטייגה הסיבירית על מחנותיה היא כמו המבוך השני בסיפור הידוע של בורחס – המדבר. המדבר חובק כל והוא הורג ולכן הוא מבוך שלא ניתן לצאת ממנו, המבוך הגדול מכולם. כך גם עולם הגולג על המרחבים הקפואים שמקיפים אותו ועל המנגנון הסובייטי השולט בכל והמכלה את טובי בניה של המהפכה. עם התמשכות הקריאה מבינים את החוקים (שאין חוקים) ומתמכרים. מן הדלות הזאת פורחים פרחים ססגוניים של אביב קצר כמו האביב הסיבירי.

שלאמוב כותב סיפורים קצרים, לעיתים קצרצרים. גם הארוכים יותר מורכבים משברי סיפורים קצרים. השפה דלה. אין כאן כמעט שום הצטעצעות. הפואנטות, אם ישנן - דקות, התוכן מינורי. הסיפורים אינם מקובצים לפי מקומות התרחשותם או לפי סדר כרונולוגי והם מעורבבים. ניתן היה לקבצם (כל סיפורי מכרה הזהב, סיפורי בית החולים, סיפורי מחנה המעבר, סיפורי המשלחת הגאולוגית, סיפורי בריחה, סיפורי הכלא במוסקבה, סיפורי שנות העשרים, השלושים והסיפורים שלאחר מלחמת העולם) אבל הם מעורבבים, כנראה בכוונה. ולכן לא משעמם והפסיפס תמיד ססגוני. הקריאה קלה ומהירה אבל מתחת לכל זה מסתתר מעשה אומנות. בקיצור מתמכרים (לפחות אני). התחושה שקוראים יצירות ספרות אמיתיות, בעלות משקל וכתובות היטב היא הדבר המלהיב ביותר שמזומן לקורא. וכאן חשים בה שוב ושוב. והספר ממשיך לשהות בזכרונך גם לאחר הקריאה.





View all my reviews