Review: שפילפוגל, שפילפוגל

שפילפוגל, שפילפוגל by Matan Hermoni
My rating: 4 of 5 stars

מתן חרמוני מגיש לנו כאן יצירה סאטירית. בבסיסה הדוקטור יהושע רדלר שהפך בין לילה לאישה בשם יהודית רדלר. תוצאות הארוע הפנטסטי אינן טרגיות באופן מיוחד (בניגוד אולי להשלכותיהן של מטמורפוזות ספרותיות - אובידיות, קפקאיות או אחרות). ניתן לומר שהוא מתקבל כמעט בשיוויון נפש הן על ידי רדלר עצמה והן על ידי הסובבים אותה. אבל השלכות מסויימות בכל זאת הולכות ומצטברות – הן בנוגע למעמדה של הד"ר רדלר במחלקה לספרות והן מבחינת חייה הפנימיים של רדלר, שהיא אישה בגוף אך חסרת נפש נשית - מאחר והשינוי היה מידי היא חסרה את הנסיון הנשי ואת ההתבגרות הנשית. רדלר מתחילה בבחינה מחודשת של חייה – מעמדה והתנסויותיה החברתיות, בפרט ובעיקר התנסויות מיניות (בקיצור מזדיינת עם כל מי שנקרה בדרכה).

העלילה דלה משהו. היא לא נעדרת עומק סימבולי, אבל כזה המספיק לשכשוך רגליים ולא לשליית פניני משמעות בארוקיות. העלילה מסתיימת קצת בחטף משסיימה לשרת את הרעיונות הסאטיריים, וכאלו לא חסרים כאן. חרמוני סונט בכולם – בעולם האקדמי; בפקולטות הישראליות למדעי הרוח על הטיפוסים השונים המאכלסים אותן, אותם הוא מפליא לתאר; במחקרים שלהם; במאבקי הכוח; ברדיפת הכבוד; בגבריות ובשוביניזם; בספרות אירוטית נשית; בפמיניזם; ואפילו בעצמו ואולי גם בקרובים אליו. סונט לא בלי עוקץ אבל פה ושם גם מלטף ומחבק. הכל מגוכך עד כאב אבל גם נוגע ללב במידה.

מה משמעות המטמורפוזה שעברה על יהושוע רדלר? מטמורפוזה חברתית של האקדמיה בעידן ה me-too לכאורה? הנגדה של מיליטנטיות גברית (יהושע) לגלותיות נשית (יהודית)? אלוזיה לתמורות בחיי הנישואין של המחבר, כפי שנרמז בעדינות ברעיונות עם המחבר ואישתו (חפשו את הפיקנטריה בעיתונות המקוונת בעצמכם)? לא נראה לי שיש כאן מקום להכביר פרשנויות. חרמוני עצמו מעיד שעיקר כוונתו בידורית. החיים אולי חילקו לו לימונים (כמו לכולנו) והוא עשה מהם (ע"פ עטיפת הספר לפחות) בננה-ספליט.

כאן המקום לספר שנהניתי מאוד מהספר. אולי מכיוון שלמדתי בפקולטה למדעי הרוח (אך לא הגעתי למעלת דוקטורנט או איש סגל) והסאטירה לחצה אצלי בכמה נקודות ועוררה מיני זכרונות (לא, לצערי לא בתחום ההוללות המינית). אבל בעיקר בגלל כתיבתו של חרמוני. על העלילה הדלה משהו ועל המורכבות הסימבולית הבינונית מחפה חרמוני בכתיבה יפה. השחרור, שהוא מעיד עליו, מכבלי הנסיון לכתוב יצירה עבור חוקרי ספרות ולא עבור הנאת הקוראים, בצוותא עם הידע שצבר בעברו כחוקר ספרות עברית (אם אינני טועה) יוצרת תמהיל נהדר של שפה עברית עשירה (על גבי כל המנעד, למן בדיחות קרש ועד למשחקי לשון מחוכמים) עם קלילות המאפשרת קריאה מהירה וקולחת. הוסיפו לכף דייקנות בתיאור הדמויות ויחסי הכוחות בחוג האוניברסיטאי וליטוש של התוצר ותקבלו יצירה המצליחה למרות מגבלותיה להתרומם לדרגת אומנות.

כל השפה הזאת דוברת מפיו של מספר שהוא ספק איש סגל זוטר ביותר במחלקת הספרות, לא יוצלח, המנהל רומן עם יהודית רדלר וספק שריד נפשי גברי ליהושע רדלר. בכל מקרה מדובר בדובר שהטמיע בתוכו את הכתיבה האקדמית עד שאינו מצליח להשתחרר מסגנונה גם כשהוא מספר לנו דברים שאינם ממין העניין המחקרי האקדמי. הוא מרבה להתחבט בהסתייגויות מפותלות ומצרף הערות שוליים – פארודיה על כתיבה אקדמית.

בקיצור מדובר בספר קליל ליום של קריאה, מצחיק למדי, ומהנה מבחינת איכות הכתיבה. (מסוכן קצת לבקר ברצינות ספרים סאטיריים, אני עלול למצוא את עצמי מתגלגל בדמות מגוכחת של מבקר ספרות חובב באיזה ספר עתידי משל המחבר).


View all my reviews