Review: שם הורד

שם הורד by Umberto Eco
My rating: 5 of 5 stars

הביקורות שלי הן לרוב שילוב, במינונים משתנים, של תיאור הספר אותו קראתי ותיאור היסטריית וחוויית הקריאה האישית שלי. קצת חסר טעם לתאר ספרים פופולאריים, קלאסיים או מוכרים במיוחד. "שם הורד" הוא ספר כזה. לכן אכתוב ביקורת קצרה בעיקר על הקריאה האישית שלי.

אקו כתב רומן מרשים שהוא מרקחת של רומן אידאות פילוסופי, רומן העושה שימוש בחומרים היסטוריים או היסטוריים לכאורה, ספרות בלשית ורומן חניכה. יש כאן עלילה מותחת המשובצת לכל אורכה דיונים סכולסטיים כמיטב המסורת הימי ביניימית. ניתן לזהות כאן רשימה ארוכה של הרמזים: בורחס – ספרן עיוור, הספרייה והספר כמבוך; שרלוק הולמס; ויטגנשטיין; תיאוריות שונות בפילוסופיה של המדע; ספרות ימי ביניימית איזוטרית ועוד ועוד... הכתיבה מתחזה לכתיבה מסורתית אך למעשה היא אירונית וקומית. אקו מסחרר ומבלבל את הקורא בכוונה באינסוף וויכוחים ופרטים אנכרוניסטיים וצריך להתמסר לבלבול הזה כחלק מחוויית הקריאה.

כשהייתי תלמיד תיכון, במחצית השנייה של שנות השמונים קראתי ביקורת על הסרט הידוע שנעשה לפי הספר. הסתקרנתי ורכשתי בשבוע הספר עותק של התרגום שיצא כמעט במקביל להצגת הסרט בארץ. קראתי כרבע מן הספר, שנראה לי בזמנו די מתיש ושהייתי עיוור לרוב האלוזיות והמשמעויות המסתתרות בו. לאחר כשנתיים גם צפיתי בסרט. כמו כל ספר שנטשתי סימנתי לי היכנשהו באחורי המוח הספרותי שלי, לחזור ולקרוא בו. איפשהו במהלך שלושים וחמש השנים שחלפו מאז אבד לי העותק הישן של הספר. לפני כשנתיים הציבה עריית רמת-גן בגינה ציבורית שהייתי חוצה בדרכי לעבודה מתקן נחמד שיהווה ספריית החלפה לספרים. אספתי ממנו כמה ספרים וביניהם עותק של "שם הורד" בגרסתו הישנה ובמצב מצוין. בסוף חזרתי לקרוא בו. הספרייה היפה עצמה לא האריכה ימים, ממש כספריית המנזר, ונופצה בידי חוליגנים.

חוויית הקריאה שלי התחלקה לשלוש: הרבע הראשון נשא זיכרון עמום של הדברים שקראתי לפני 35 שנה, החלק השני היה כקריאה בספר חדש והחלק האחרון הדומה למדי לסרט שראיתי שוב היה לי מוכר ולא מפתיע. יחד עם זאת הפעם נהניתי מאוד מהקריאה. הספרים שקראתי בשלושים וחמש השנים שעברו והלימודים לתואר בפילוסופיה עשו את שלהם. ההקשרים היו רחבים בהרבה ואיתם התרחבו גם ההבנה וההבחנה שלי ומכאן ההנאה.




View all my reviews