Review: הכוורת

הכוורת by Camilo José Cela
My rating: 5 of 5 stars

סלה (זוכה הנובל) מעיד בהקדמה כי "הרומאן הזה אינו שואף להיות יותר – ואף לא פחות, בודאי מנתח של חיים, המסופר צעד צעד, בלי התחמקויות, בלי טרגדיות יוצאות מגדר הרגיל, בלי חסד, כמהלכם של החיים, ממש כמהלכם של החיים". למרות שהוא מסתייג מהגדרתו כריאליסטי או נטורליסטי, אין ספק שניתן לשייך מבחינת התוכן את הרומן לזרמים אלו. תמצאו כאן תיאור של יומיים וקצת במדריד של 1942, בחייהם של בני המעמד הנמוך, הנאבקים לשרוד בעיר מוכת דלות בשולי המלחמה המשתוללת באירופה. עיר שעודנה מלקקת את פצעיה שלה, תוצאת מלחמת האזרחים והדיקטטורה. העיר היא כוורת שלא ניתן לחרוג מגבולותיה ושכל שינוי בה הוא שינוי בסדר הפנימי – "הבוקר עולה, ... מכה, כמעט בחיבה, על המבטים שעתה זה הקיצו, מבטים אלו שלעולם אינם מגלים אופקים חדשים, נופים חדשים, תפאורות חדשות. הבוקר, בוקר זה החוזר לנצח, פועל אף-על-פי-כן במקצת לשינוי פני העיר, אותו קבר, אותה קוקוניה (עמוד חלקלק לא ניתן לטיפוס, המוצב בירידים), אותה כוורת ..." (עמוד 254)

צודק גם סלה. הרומאן הוא "נתח של חיים" – מכאן שאין כאן עלילה של התחלה, אמצע וסוף, למרות שקו עלילתי מבצבץ פה ושם, לא ברור במיוחד, מבין אינספור תמונות חיים וסיפורונים הגודשים את הרומאן. המלכה הלא מוכתרת של הכוורת היא כנראה בעלת בית הקפה הקשוחה – דוניה רוסה – שמילותיה פותחות את הספר: "שלא תאבד לנו הפרספקטיבה, אני עייפה מלחזור ולומר; זה הדבר היחיד החשוב." מילים אירוניות. הספר הבנוי מאות סיפורונים, קטעי תמונות ומאות דמויות, אינו מפסיק מלסחרר אותנו הלוך ושוב ברחובותיה ובתיה של מדריד. אנו זוכים לעשרות פרספקטיבות שונות. אלה מאיתנו שאינם רושמים מפתח דמויות במהלך הקריאה מוצאים עצמם מדפדפים בספר בלא הפסקה בניסיון להיזכר מי הדובר ומתי נתקלנו בו לאחרונה.

הסיפורונים עצמם קצרים – בין מספר שורות לשלושה עמודים – והם מגלים בכל פעם רק חלק קטן מן התמונה הכללית. בכל זאת הם מלוטשים וגם אינם בדיוק הקלטות של דברים – המספר הוא כל יודע וחודר בדייקנות לנפשן של הדמויות. זהו רומן שוטטות (כמו פרק השוטטות ב"יוליסס" של ג'וייס שנופח לכדי ספר שלם). הדמויות משוטטות ודרכיהן מצטלבות ללא הרף וגם מבטו של המספר משוטט ללא הפסקה. לאט לאט מתהווה קומדיה או טרגדיה של טעויות, לאט לאט אנו מופתעים לגלות מי קשור במי ומי בוגד במי. שוקעים בסחרור הכללי, במדמנה הכללית.

כיום לאחר אינספור ספרים דומים, מודרניים ופוסט-מודרניים, מבנה כזה כבר אינו בגדר חידוש, אבל הספר יפה ותענוג לקרוא ולהשתקע בו (למרות הצורך בזיכרון גמיש). התרגום מצוין.


View all my reviews