Review: לכתוב | מותו של הטייס האנגלי | שבי הקסם של לול ו. שטיין | סגן הקונסול

לכתוב | מותו של הטייס האנגלי | שבי הקסם של לול ו. שטיין | סגן הקונסול by Marguerite Duras
My rating: 3 of 5 stars

לקח לי הרבה זמן לסיים את הספר הזה. איכשהו הייתי צריך להכריח את עצמי לשבת ולקרוא בו וזאת על אף התעקשותי להתמיד בקריאה. בקיצור דשדשתי. כתיבתה של מרגריט דיראס ידועה כחדשנית (לפחות הייתה בשנות השישים) וכלא שגרתית. מההתנסות הזאת, הראשונה שלי עם יצירות שלה אני יכול לקבוע שזה בהחלט נכון. הכתיבה עצמה בהחלט מסקרנת ומצליחה להרשים ואפילו ליצור אווירה שונה משמעותית ולא שגרתית. היא מאוד צרפתית (ולא רק מבחינת שפת המקור) – מינימלית, רוויה דיאלוגים מקוטעים, שתיקות, החצנה של מחשבות אינטימיות ושינויים תכופים (אפילו באותה פסקה עצמה) של קולות ודוברים. אליה וקוץ בה – הכתיבה המוקפדת הזאת גולשת תדיר למחוזות האי בהירות המכוונת ותכופות עד למשפטים סתומים ממש. כתיבתה מתוארת ככתיבה נשית חדשה, סוריאליסטית, אקזוטית (הודו הקולוניאליסטית) ועוסקת באובססיביות חוזרת ונשנית בבלתי ניתן להבעה. (גם הביוגרפיה שלה מאוד לא שגרתית אך על כך תוכלו לקרוא בוויקיפדיה). וכאן נמצא גם הקוץ השני – כל החיגה המתמשכת הזאת סביב לאותם נושאים מביאה לעלילות איטיות מאוד שלעיתים קרובות נסכו עלי שיעמום.

למעשה הספר הזה מאגד בתוכו שלושה רומנים קצרים של דיראס, בשניים מהם ("שבי הקסם" ו"סגן הקונסול") ראתה היא עצמה את פסגת יצירתה. החלק הראשון מאגד בתוכו מסה, שבה נפרשת השקפתה של דיראס על הכתיבה הספרותית שלה וסיפור על טייס אנגלי צעיר שמטוסו הופל בסמוך לכפר צרפתי שתושביו קברו אותו ו"אימצו" אותו – סיפור שאמור להדגים את עקרונות הכתיבה הבאים לידי בטוי במסה. במסה עצמה תמצאו כמה הגיגים מעניינים, מספר משפטים פיוטיים, תיאורים מעניינים של מצבים נפשיים וכאמור הרבה משפטים סתומים וקשים לפענוח. על חוסר המובנות מתווספת כאן גם הרבה התפלספות בסגנון קונטיננטאלי פוסט מודרני או בקיצור מתכון מוצלח לתסכול. כרגיל יש כאן רעיונות בדבר חוסר היכולת המובנה בשפה להביע את הדברים עצמם ועליהם מתווסף עקרון האילתור או ההליכה "המודעת" לאיבוד, שאכן מאפיין את כל הסיפורים בקובץ שהם גם מוקפדים מאוד אך גם מאולתרים לכאורה ובנויים על אסוציאציות תודעתיות. כל הגישה הזאת באה לידי ביטוי לא מוצלח בסיפור על הטייס האנגלי. היה ניתן לסכם את הכל בכשלושה עמודים, שדיראס בחרה להרחיב לכעשרים באמצעות פסקאות ורעיונות סתומים ובלתי ניתנים לפענוח. באחרית הדבר קראתי שהמסה היא למעשה תמלול של סרטים תעודיים וראיונות שנעשו עם דיראס, מה שיכול להסביר מעט את המשפטים שאינם מנוסחים היטב ושאינם הרבה יותר מהרהורים מקוטעים. לכל החלק הראשון לא הייתי מעניק יותר משני כוכבים.

העניינים משתפרים מעט ברומאן "שבי הקסם של לול ו. שטיין". הסיפור עוסק בנערה בשם לול שננטשת על ידי אהובה ערב אירוסיה וחווה סוג של משבר נפשי, ובהשפעה שיש (או אין) לאותו משבר על חייה. כל הסיפור הוא אותו נסיון (של לול ושל הדמויות הסובבות אותה) להבין את הבלתי ניתן להבנה – את האירועים שהובילו לנטישה ואת מצבה הנפשי של לול. לול עצמה אינה מצליחה להשתחרר מהטראומה וחייה מלווים בנסיונות שחזור אובססיבים של רגע הנטישה, נסיונות הבאים לידי ביטוי בהתנהגותה, בנסיונותיה לשלוט בחיי הסובבים אותה (ובנסיונם לשלוט בה ולפענח אותה) ובאירוטיקה שלה. כאן לפחות כבר לא תמצאו את ההתפלספות הארורה אבל עדין יש כאן דיאלוגים סתומים לרוב. חייה השוממים של לול כמו כתיבתה יוצאת הדופן של דיראס מעניקים לרומן נופך סוריאליסטי שיש בו גם יופי רב אך גם זרות ושעמום. בכל זאת הכתיבה חכמה. דמות המספר נחשפת לאיטה עד שהוא מוחלף והופך לדמות בסיפור. נקודות הראות משתנות במפתיע. הדיאלוגים הם אפשריים אבל לא מציאותיים, בכך שהם מבטאים דברים שבחיים האמתיים אולי היו נשארים בנפשם של הגיבורים. בקיצור נותרתי בהרגשה מעורבת – מצד אחד כתיבה נסיונית וחדשנית, נושא בלתי רגיל ויופי פיוטי ומצד שני חוסר בהירות, עלילה איטית ותסכול. הייתי מעניק לסיפור ציון של 3 כוכבים.

דווקא הסיפור המוצלח ביותר הוא האחרון. "סגן הקונסול" נפתח בכתיבה יפה, הרבה יותר קונבנציונאלית ובסיפור נוגע ללב על בת המגורשת על ידי אימא ונודדת ברחבי הודו. בהמשך מתברר כי מדובר רק ברומן שכותבת אחת הדמיות בסיפור, נסיון להעמיד הסטוריה לקבצנית מטורפת המסתובבת ושרה על גדות הגנגס בכלכתה. העניינים כאן כבר פחות סתומים מאשר ב"שבי הקסם", אך אינם נותרים כך לאורך זמן (אם כי לא מגיעים לרמת חוסר המובנות שב"שבי בקסם"). מתפתח סיפור אחר. סגן הקונסול של צרפת בלהור שוהה בשגרירות בכלכתה עד שיוחלט על עתידו. הוא הועבר ממשרתו הקודמת בעקבות תקרית בה ירה ממרפסת ביתו על מצורעים והחריב לאחר מכן את מעונו. עובדי השגרירות כמו כל האוכלוסיה האירופאית בכלכתה מנסה לרדת לפשר האירועים בלהור. האם נבאו מאי הסתגלות לתנאי החיים השונים במזרח, מעברו של סגן הקונסול, מאופיו או מתסכול מיני? ההשערות צצות מפי דמויות שונות ומווידויים לא מהימנים מפיו של סגן הקונסול. האווירה מתוחה. האיש מבודד והאירוע של איבוד השפיות דוחה מעליו את עמיתיו. בנוסף מופיעה כאן דמות של פאם פטאל – אשת השגריר – אן מארי סטרטר, שכל הגברים חושקים בה לרבות סגן הקונסול. (היא גם הדמות שהביאה לבגידתו של אהובה של לול ו. שטיין ברומן הקודם). הדברים שנותרים כאן בלתי ניתנים להבנה ולביטוי הם פשר טרופו של סגן הקונסול ופשר כוח המשיכה של אשת השגריר. הרומן מרשים במורכבותו ובאופן כתיבתו בפרט בסצנת מסיבה בה משתכרים כל המעורבים וגם האורחים משמשים כעין מקהלה יוונית. עדין תמצאו כאן דיאלוגים מקוטעים ושתיקות מתמשכות ומקצת קטעים סתומים, אך עדין המבנה מתוחכם ומוקפד. דמותו של סגן הקונסול משתקפת בדמויות אחרות (של סגן השגריר למשל) ודמותה של אן מארי סטרטר בדמותו של סגן הקונסול ובדמות הקבצנית המטורפת. לרומן הזה הייתי מעניק 4.5 כוכבים.

בקיצור ספר שמצריך מאמץ קריאה המשתלם רק לפרקים. בממוצא 3 כוכבים.

View all my reviews