Review: המלון הלבן

המלון הלבן by D.M. Thomas
My rating: 5 of 5 stars

כיצד ניתן לפרש את משמעות חייו של אדם? הפוסט מודרניזם אינו מתחייב לאמת אחת סופית, הספרות הפוסט מודרנית אינה מסתפקת בצורה הבעה או סגנון בודדים ואחידים. הספר הזה הוא פוסט מודרני משתי הבחינות הללו גם יחד. הוא מבקש לחקור את פרשת חייה של אישה אירופית במחצית הראשונה של המאה העשרים תוך שימוש במספר דרכי הבעה ותוך ערעור מתמיד על התובנות שהקורא גיבש לעצמו. הספר מחולק לשישה חלקים, כל אחד בעל סגנון שונה, כל חלק מוסיף מידע על החלקים הקודמים אך גם מערער את הבנתנו אותם.

החלק הראשון הוא מעין שירה אקספרסיבית פורנוגרפית (הכתובה על גבי פרטיטורה של "דון ג'ובאני" ההולל הידוע). פיוט שהוא אולי וידוי של אישה צעירה בדבר פנטזיות המערבות מין ומוות על רקע של מקום הנקרא "המלון הלבן" בעיירה באלפים, בסגנון בית המרפא ב"הר הקסמים" של מאן או המלון ב"שלושה אנשים בשלג" של קסטנר. החלק השני חוזר למעשה על הנאמר בפואמה המסתורית, אך הפעם בהרחבת מה ובסגנון סיפורי. בתחילה נוצר רושם כי הסיפור מבאר את ההתרחשויות והתחושות שבפואמה אך במהרה הוא הופך לסיפור פנטסטי פורנוגרפי שרק מעצים את המבוכה שלנו.

החלק השלישי הוא יומן של טיפול פסיכואנליטי שעוברת מחברת הפואמה והסיפור. מחברו של היומן הוא לא אחר מאשר זיגמונד פרוייד אבי התיאוריה הפסיכואנליטית. תומס עושה כאן עבודה מרשימה ביותר בחיקוי סגנונו של פרוייד וצורת החקירה הפסיכואנליטית (על פי המעט שקראתי מכתביו). החלק הזה מסתיים לכאורה בפיענוח האירועים המתוארים בפואמה ובסיפור. אך האם המתודה הפסיכואנליטית היא אכן מתודה תקפה? או שמא היא תהליך אינסופי, המוטה בשל הנחות תיאורטיות נוקשות של המטפל, תשוקות מיניות שלו עצמו ופרספקטיבה משתנה תדיר במהלך הזמן הן מבחינת הכרתו של המטופל והן מבחינת פרשנותו של הפסיכואנליטיקן? החלקים הבאים מעמידים במבחן ומערערים על נכונותו של הניתוח שהציע פרוייד, מתוך המשך תיאור חייה של האישה לאחר סיום הטיפול. מדובר בשני חלקים הכתובים בסגנון ריאליסטי, השני מבניהם טראגי וכואב. החלק האחרון מהווה שוב נסיגה מן המציאות הריאלית וחזרה למחוזות הפנטזיה, הפעם פנטזיה של המחבר או של הקורא.

תומס, שהיה פרופסור לאנגלית ומומחה לספרות רוסית, הוא כותב מחונן, מעין נבוקוב לעניים. הוא מצליח להעמיד תמונות מגובשות בסגנונות שונים מתוך שליטה מעוררת השתאות בז'אנרים השונים וגם טווה רשת עלילתית ופרשנית עשירה ומסועפת. תרגומו לעברית של ויזלטיר המנוח, תרגום פשוט מעולה, אולי אף מוסיף נדבך של יופי וסגנון על האנגלית של המחבר. את הספר מצאתי ברחוב ומיהרתי לאסוף אותו לחיקי מאחר שזכרתי שקראתי פעם על אודותיו בגודרידס. כאמור התרגום לא אכזב אותי על אף שקראתי אותו בעברית ולא בשפת במקור, נהפוך הוא. מדובר בספר מעורר מחשבה אך גם כזה הנקרא בשטף ובקלות. כברוב היצירות הפוסט מודרניות יש בספר מוזרות מסוימת. לא ברור עד הסוף מה רצה המחבר להביע, כנראה שפשוט רצה לספר סיפור. אינני בטוח שאהבתי את הסוף אך נהניתי מאוד במהלך הקריאה. בקיצור קראו ותהינו (ליתר ביטחון הצטיידו בזוג תחתונים נוסף למשך קריאת החלקים הפורנוגרפיים ובטישו לניגוב הדמעות המבצבצות בקטעי הסיום).


View all my reviews