Review: A High Wind in Jamaica

A High Wind in Jamaica by Richard Hughes
My rating: 4 of 5 stars

שמו של הספר עלה באחת הרשימות בדף ה- Neglected Books (שבעצמו חדל להתעדכן זה מכבר). אז קראתי קצת אודותיו וסקרנותי התעוררה. אחר כך הוא צץ בעוד כמה רשימות של ספרים מומלצים וגם גיליתי ש"עם-עובד" טרחו לתרגם אותו מתישהו בשנות השישים-שבעים (בשם "רוח עזה בג'מייקה). ה- NYRB הוסיפו מהדורה שלו לסדרת הקלאסיקות המרשימה שלהם. בקיצור לא הייתי צריך יותר מזה, הזמנתי וקראתי. ומה דעתי? אז ככה ...

באופן כללי אין לי מה להוסיף על ואני די מסכים עם הביקורות שתוכלו לקרוא אודותיו ברשת.

ראשית, יש לציין שמדובר בספר קצת מוזר (במחשבה שנייה זה תקף לגבי כמעט כל ספר. ובכל זאת נודפת ממנו מוזרות). אז ציינו את העלילה הקפריזית, את התפניות הלא מנומקות וכל מיני המיתות המשונות; את הפתיחה המזכירה סיפורי גן עדן של ילדות נאיבית; את דמויות הילדים המוקצנות ודמויות המבוגרים המנותקות. הכל נכון אך המוזרות אינה מתמצית בכך. לי נראה כי ייחודו של הספר בתמה במרכזית שבו – ניסיונו של יוז לכתוב ספר הנסוב כולו (לא רק בתור אמצעי אלא בתור העיקר) סביב רעיון הדיסוננס שבין תפישת העולם של הילדים לעומת "המציאות" ותפיסת המציאות בידי המבוגרים. כל האסונות, התפניות, המעברים, והסביבות המשתנות, הם רק נייר לקמוס באמצעותו בוחן יוז אספקטים שונים באישיותם של הילדים ובשינויים החלים בהם ככל שהם מתבגרים (ובעיקר כמובן השינויים החלים בגיבורה הראשית והשלמה ביותר – אמילי).

שנית, יש להדגיש שלמרות העיסוק בילדים ולמרות הרקע של סיפור הרפתקאות ועלילות פיראטים, אין מדובר בספר ילדים! יש המסווגים אותו כמין הכלאה של "אי המטמון" של סטיבנסון עם "בעל זבוב" של גולדינג. אך אני חייב לומר את דעתי כי ההקבלה ל"בעל זבוב" (הזכור לי מתקופת הלימודים כספר די מאוס) אינה מדויקת. בעוד שגולדינג כתב ספר שמהותו אלגוריה חברתית הרי שיוז כתב ספר השם את הדגש על הפסיכולוגי (מה עוד שהוא הקדים את גולדינג בכמה עשורים). אינני פסיכולוג ולכן לא אוכל לחוות דעה אם הסכמות הפסיכולוגיות שהוא מצייר הן נכונות או מדויקות וגם לא לחייב או לשלול את תפיסתו הפילוסופית את הילד, התינוק והמבוגר, אך אין ספר שהוא מעמיד כאן תיאור ספרותי רב פנים של הפסיכולוגיה של הילד.

עוד דיסוננס מתעתע בספר גלום באופן הסיפור שלו. הספר מתרחש בתקופה הוויקטוריאנית ואופן הסיפור "הסטנדרטי" שלו מטעה אותנו לחשוב שמדובר ברומן מתקופה זו. אך התיאורים וההתרחשויות הם מודרניים ביותר – סתמיות החיים, אכזריות, קומדיה של טעויות הנובעות מן הדיסוננס שהוזכר לעיל ומעל לכל העיסוק (גם אם המרומז משהו – שכן הוא מסונן מתפיסתם של הילדים) במין. ובפרט באונס והתעללות מינית בילדים הבאים לידי ביטוי לא רק בדמותה המתבגרת הרוכשת מודעות עצמית של אמילי אלא גם בדמותה המזעזעת הבוגרת למחצה, הבודדת והפוסט טראומתית של מרגרט.

ומה חשבתי אני על הספר? לא רע. כאמור ההתחלה איטית. איפשהו לאחר הרצח ושני שליש ספר מעט התאכזבתי, לא היו הרבה התרחשויות והסופר נטה יותר מידי לשטיחת תיאוריות פילוסופיות וביאור אישיותם השונה של הדמויות המשניות. חשבתי להעניק לו 3 כוכבים. אבל אז הגיע קטע מעניין יותר של הרפתקאות ימיות ובסופו של דבר סיום יפה בסצנות חקירה ומשפט שהדגישו את אי הבנתם הגמורה של המבוגרים את עולמם של הילדים. סיום זה העניק לספר מימד של עומק והדגיש כי למרות שבאמצע הקריאה מתקבל רושם של רומן קפריזי ואסוציאטיבי, למעשה יש כאן מעשה מרכבה יפה ומתוכנן של הסופר, שלא נעדרים ממנו אלגוריה, סמלים והטרמות (בעלי חיים כמבשרי אסון וכו...). הספר הפך לסיפור שלם ומעוגל יותר ואני הוספתי לו עוד כוכב.

View all my reviews