Review: עץ הקזוארינה

עץ הקזוארינה by W. Somerset Maugham
My rating: 0 of 5 stars

היה זה הימור "בטוח" אך אין לך דבר מסוכן יותר מהימורים בטוחים. עלון שנישלח בדוא"ל בישר לו על השקתם של ספרים חדשים באותה סדרה איכותית של הוצאת ספריית פועלים. כמות כזאת של ספרים חדשים הפתיעה אותו במקצת אך הוא תרץ זאת לעצמו בכך שמישהו כנראה ביקש לחגוג כך את העיצוב החדש של הכריכות. ספר אחד לכד את תשומת ליבו – אוסף סיפורים פרי עטו של סומרסט מוהם. כבר מזמן התחשק לו לקרוא משהו משלו. הספר הקצר לא הכביד מן הסתם על מבקרי הספרים וביקורות משבחות לא אחרו לצוץ בנחשבים שבמוספי הספרות. בדיקה בgoodreads העלתה ציון גבוה.

ואז הבחין בפרסומת שהכריזה כי ניתן לממש נקודות של מועדון הנוסע המתמיד (שכבר עמדו להימחק ממילא ושלא ניתן לעשות בהן כל שימוש בתחום התעופה) בעבור ספרים. הוא ניצל את ההזדמנות ורכש לו כמה קופונים (לא שהיו חסרים ספרים חדשים על מדפו). המוכרת בחנות הספרים ציננה את התלהבותו – "ניתן לרכוש רק מבין הספרים שבמבצע." כך החל מחפש וחוכך בדעתו חשוף לאותו עינוי מענג שהוא מנת חלקם של קוראים כפייתיים. משהבחין בספר על דוכן המבצעים, רווח לו מעט. כולם כאמור משבחים. התאים לו לקרוא ספר על שעלילתו מתרחשת במקומות אקזוטיים. ובדיוק סיים לקרוא ספר אחר מאותה סדרה איכותית שהיה באמת "משהו מיוחד" והדבר עורר בו צפייה לקריאה שכולה תענוג. העטיפה היפיפייה כמו קראה לידו לאחוז בה. הוא מיהר לקחת לו עותק.

כמנהגו (מנהג מגוחך) פתח אקראית את הספר וקרא מספר משפטים בפתיחת הסיפור השני. "הגברת המלין שכבה על הכיסא-נוח שלה ושלחה מבט עצל ..." "האם לא נכון היה לתרגם "כסא הנוח"? הוא לא היה בטוח. "אולי לא." בכל אופן היה כאן משהוא מגושם. לא זורם. הייתה צריכה להידלק כאן נורת אזהרה. ואולי לא. בכל אופן הוא סילק את העניין ממחשבתו.

משסיים לקרוא את הספר שבאותה עת נמצא באמצעיתו מיהר לקחת לידו את "עץ הקזוארינה" והחל בקריאתו. אך כגודל הציפיות כך גם גודלן של האכזבות. נדוש אני יודע, אבל נכון. כבר מקריאת השורות הראשונות הבין כי זה הולך להיות סיפור אחר לגמרי. מפח נפש של ממש יש להודות. נדמה היה כי כל הרעות החולות שתרגומים לעברית עלולים ללקות בהם נתקבצו ובאו בתרגום אומלל זה – שימוש בביטויים מאונגלזים ולא במקביליהם העבריים, מילים גבוהות ומסורבלות שלא לצורך ומנגד שפה לא תקנית (או פשוט לא נכונה) באופן מביך, מבנה משפט לא נכון ושימוש מוגזם במילה "הוא" כאשר היה עדיף להשמיט אותה. אפילו שגיאות כתיב לא חסרו. וגרוע מכך טעויות בהבנת המקור. טוב הוא השתדל לא להיות סתם פוץ קפדן. ניתן היה לחיות עם אחוז פגמים מסוים. אך ככל שהתקדם בקריאה נאלץ היה להודות כי התרגום (וגם עריכתו) הוא מהגרועים שיצא לו להיתקל בהם. לא היה ברור אם מדובר במתרגם שאינו שולט מספיק בעברית, באנגלית או בשתי השפות גם יחד. "ולהיכן נעלמו העורכים, הלשונאים והמגיהים? ועוד בהוצאה מכובדת כל-כך." הוא לא ידע מה ישיב לעצמו.

ומה באשר לכל אותם מבקרי ספרות וסוקרי ספרים? האם טחו עיניהם מראות ורק הוא היחידי ... ? עד כדי כך לא החשיב את עצמו. בכל אופן עורר בו העסק תוגה קלה.

והסיפורים עצמם דווקא לא היו גרועים. סיפורים טובים או מוטב לומר פשוטים שהפכו שבלוניים במקצת ממרחק השנים, אך מסופרים היטב (וגם ספר טלפונים אם יסופר היטב ...) ביקורת של ממש על הקולוניאליזם דווקא לא מצא שם בניגוד לנאמר בגב הספר. הכפר, הבונגלו, הילידים נדמו תמיד לאותו כפר ולאותו בונגלו ולאותם ילידים בכל הסיפורים. רק הדמויות האנגליות השתנו. כמו מספר מחזות שונים המועלים על אותה בימה עם אותה התפאורה. מדובר היה יותר בבדידות שהשהות באזורים נידחים כופה על אנשים מערביים, כל זאת על רקע המתח שיצרו הבדלי המעמדות שהחלו מיטשטשים באנגליה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בכל אופן הסיפורים היו יפים, הסופר מוכשר וכתיבתו בהירה ומדויקת והיא מעלה גם את הפשוטים בהם למדרגת יצירת אומנות. הסיפור "תחנת הספר" אפילו מצוין. ואולי דווקא כאן בלטה הבעיה ביתר שאת. לו היה סגנון הכתיבה מעורפל, סבוך או מטושטש משהו, הרי שניתן היה אולי להחליק פגמים בתרגום בתירוצים שונים. אבל דווקא הסגנון הפשוט (כמעט חשב ביוהרתו – "פשוט כל כך לתרגום") הדגיש את המסורבלות, את השגיאות, את פגמיו הדוקרים של התרגום.

תמיד חשב על תרגום טוב כעל סעודת דגים ערבה לחיך. המתרגם משול לטבח המפלט את הדג, אך שומר על מרקמו ואולי אפילו מעשיר את טעמו. אך כאן יכול היה ממש להבחין בנוסח המקורי באנגלית מבעד לגבשושיות שהדגיש התרגום הקלוקל. "מישהו" השאיר כאן את העצמות כולן. יותר עצמות מאשר בגפילטע של סבתו. קריאתו של כל משפט עלתה לו במאמץ ניכר, ממש כהתפתלות הפה בלעיסת תבשיל מלא עצמות דקיקות. במקום להתרכז בטעמם המריר של הסיפורים עצמם הייתה מחשבתו נודדת אל קומדיית הטעויות העצובה של התרגום.

בסופו של דבר נותר כאמור עם טעם מר בפיו. האפשרות להחזיר את הספר לחנות אף לא עלתה על דעתו ("הוצאות הספרים," הרהר בינו לבין עצמו בדכדוך, "הן הגוף היחיד במשק שאינן לוקחות עדין אחריות על תוצרתן הפגומה"). תמיד יישאר הספר על המדף כאכזבה בעטיפה יפה. כשעמד לדרג את הספר בgoodreads חכך בדעתו. הסיפורים היו שווים בקלות 4 כוכבים. אך המהדורה העברית? לא התחשק לו להעניק לה אפילו כוכב נופל. בסופו של דבר וויתר על הענקת ציונים. הוא רק רשם את סיפורו ברובריקת ההערות והוסיף לסיום את הדברים הבאים:

"קראו את הסיפורים היפים הללו. אך (אם לא תצא מהדורה מתוקנת שלהם בעברית – וכנראה שלא נזכה לכך בקרוב) רק בשפת המקור!"

View all my reviews