Review: שַׁדְרַךְ

שַׁדְרַךְ by Shimon Adaf
My rating: 5 of 5 stars

זכורה לי פנטזיית ילדות – לדמות שאני עתידי נמלט, על סיפה של קטסטרופה עולמית, במטרה למצוא מפלט בהווה וחוזר לשכון בגופי העכשווי (השנים היו אז שנות השמונים, ממש כמו בספרו של אדף. נראה לי כי אני פחות או יותר בן גילו) ואז הייתי, משחק, מנסה לראות את העולם כאילו בצורה של היזכרות, כאילו אני שב ומגלה עולם שנשכח.

כשקראתי את תקציר ספרו של אדף על גבי הכריכה נזכרתי בפנטזיה הזו. השימוש שאדף עושה במוטיב דומה בספרו עורר את סקרנותי.
העלילה שטווה אדף, מורכבת ומעניינת מספיק בכדי לעודד את הקריאה, גם אם הספר הצנום הזה הצריך (לפחות מבחינתי) קריאה איטית משהו.

בסיום הקריאה הוא הותיר בי רושם והוסיף ללוות את מחשבותיי. כאילו השתרף אל תוך מערכת העצבים שלי. מה עוד אפשר לבקש מספר?
מכאן 5 כוכבים שאני מעניק לו. חמישה כוכבים שקשה להעריכם בצורה אובייקטיבית. בכל אופן חמישה כוכבים סובייקטיביים מעט יותר מהרגיל בהערכה ספרותית. (וזאת למרות שניתן למצוא בו אי אלו פגמים, אבל במי לא ניתן למצוא).

מדובר בנובלת מדע בדיוני, שגם מציבה תמונת מראה עתידנית לישראל של ימינו- חברה המוסיפה לכונן בלא הרף את עברה בניסיון, מתוך אמונה, למצוא בו הצדקה לקיומה החברתי. יחד עם זאת העיקר כאן אינו ביקורת פוליטית (לא דווקא חסרון) או פארודיה (אף שהם נמצאים). אדף בוצע כאן חתיכה מן המציאות הישראלית והעבר שלה (ישראל בשנות השמונים) בכדי ליצור איזה שיווי משקל שהוא כנראה ברובו אישי (ממש כמו גיבור הסיפור המנסה ליצור ייצוג אומנותי של עצמו בדמות בועות המכילות ביוספרות המספיקות לעצמן). בנוסף תמצאו כאן על קצה המזלג גם עיסוק באבל ויתמות, רומן התבגרות והתפקחות, דיון בשאלות של מין ומגדר, תיאוריות קונספירציה, אגודות סודיות, קטסטרופות בקנה מידה עולמי ושפע של אלוזיות לספרות מדע בדיוני (אולי כזה שהיה נפוץ כאן בשנות השמונים), לפילוסופיה ולספרות יהדות. וגם קשירה עצמית של כל זה לאדף עצמו (?) – שהשאיל לאחד הגיבורים את שם משפחתו.

בכל הקשור למדע בדיוני לא תמצאו פה רעיונות שלא נעשה בהם שימוש בעבר. גם כאן ניתן לומר כי אדף עושה שימוש בחומרים מוכרים מספרות זו לצורך מתן ביטוי וייצוג לשאלות אישיות לכאורה (אובדן, מוות, זהות מינית).

בנוסף הרומן כאמור קצר ותמציתי (לא דווקא חיסרון מאחר והוא גם מוקפד); שופע מונחים ורעיונות פסאודו מדעיים (לעיתים בצורה מוגזמת, אך הוא לפחות אינו טורח לבסס כל דבר מבחינה מדעית עד ליצירת רומן בן 800 עמודים – אלה רק אמצעים אומנותיים בעיקרם המספיקים ליצור איזו השהייה של אי האמון). ניתן לתהות לגבי מידת השכנוע וההידוק של הביטים מסויימים בעלילה, אך כאמור לא בכך העניין. העלילה מורכבת דיה.

הספר עצמו כתוב בצורה יפה ורגישה. אדף אף טורח ויוצר כאן שתי שפות חדשות – אחת עברית חסרת מגדר המשמשת את אחד/ת הגיבורים בספר והשנייה השפה בה כתוב הרומן עצמו – שפה שירית, עתירת מונחים מעוברתים ושמות תנכיים (התורמת לאווירה המיוחדת).

למרות חולשותיו (ואיזה מדע בדיוני או יצירה בדיונית חפה מחולשות) אסתכן ואומר שמדובר ביצירה ייחודית בנוף הספרות הישראלית.

View all my reviews