Review: הפיתוי להיות מאושרים

הפיתוי להיות מאושרים by Lorenzo Marone
My rating: 3 of 5 stars

ספר חביב המתדפק על מחיצה שקופה וחלקלקה של סכריניות מבלי שעולה בידו להגיע לגבהים משמעותיים. זה דורש הסבר ואני אנסה להסביר את עצמי אם רק אצליח להניח את אצבעי על הנקודות המתאימות.

הסיפור כאן אינו כולו מתוק. יש בו רק מעט נחמות והרבה קונפליקטים ואפילו טרגדיה גדולה. למעשה היה ניתן לקחת את כל אבני הבניין המפוזרות כאן ולערום אותן לכדי טרגדיה דיכאונית אמיתית ואת החללים למלא בכל טוב פילוסופי, הגותי ופואטי שפשוט תפור על הנושאים המובאים.

המסגרת היא הזקנה ובעיקר צורת ההתבוננות והפרשנות החדשה שהיא יכולה לספק לגבי החיים שנחייו ומעט הזמן שיש עדין לחיות. הדיון בה מובא מפיו של צ'זרה – זקן נרגן באמצע שנות השבעים לחייו – המספר את סיפורו ומטבל אותו במעט דימויים ובהרבה אמרות שפר ואפוריזמים. כאן אולי נעוצה אחת הבעיות. דמותו של צ'זרה היא העיקר. היא מאופיינת היטב, אינה נעדרת עומק ועם הזמן מצליחה לכבוש את הקורא במידת מה. לכאורה הזקנה מביאה אותו לראות את חייו כחיים מלאי התחמקויות, תרמיות וכניעה לקונבנציות חברתיות בורגניות. היא גם מחוללת בו שינוי (שהוא מנסה, בלי יותר מידי הצלחה, להנחיל לסובבים אותו) – הוא הופך בוטה יותר ומכלכל את פעולותיו בצורה אימפולסיבית ונאמנה יותר לצו מצפונו. בקיצור אין לו סבלנות לבולשיט. אבל למעשה, עם התמשכות הדברים, ניתן להבחין שהשינוי אינו כה דרמטי. למרות אכזבותיו מתברר שצ'זרה היה גם בנעוריו טיפוס לא קונבנציונאלי לגמרי או קונבנציונאלי רק למרעית עין. למעשה, היה הולל למדי, לא איכפתי במידה ונהג תמיד להשיא עצות בוטות שרק לעיתים רחוקות התקבלו על דעת מבקשי העצה. דבר זה מטשטש את הדרמטיות של הסיפור – צ'זרה שם עכשיו זין רק מעט פחות ממה שנהג לשים בעבר. הוא לא עבר שינוי ממשי – רק מרשה לעצמו עוד יותר חופש גם אם קצת פחות אגואיסטיות (גם זה משהו).

מסתבר שהשחרור שמביאה הזקנה מכבלי המוסכמות אינו ערובה להצלחה. מה שצ'זרה תופש כגורל, נשאר גורל ורק היחס אליו משתנה. הטראומה העיקרית – הקשרים שהוא יוצר עם שכנתו שמתברר שהיא אישה מוכה והקונפליקט שלו עם בעלה – מובילה, למרות כל מאמציו הטובים והאמיצים לסוף טראגי, שהוא מבחינתו בלתי נמנע. מצד שני יחסיו המנוכרים משהו לצאצאיו – בתו הקודרת ובנו ההומו – מוצאים את פתרונם הטוב כבר לאחר כשני שלישים מהסיפור. גם כאן אין הפתעה, ברור לנו שצ'זרה אינו באמת אב מנוכר לגמרי והוא בעצם "טיפוס טוב". באשר ליחסיו עם אשתו המנוחה - כאן הוא "זוכה" בגמול נוצרי הולם או שמא עין תחת עין, המנקה מעט מרגשות האשמה.

יש לספר גם מעלות. הכתיבה פשוטה ומדוייקת. יש כאן סיפור ורעיון. הסיפור מאוזן והעומס מתפצל בין מספר סיפורי משנה. נושא הזקנה מזין אינסוף הגיגים על החיים ולא נעדרים מכאן גם סיפוריהן של אהבות נכזבות.

במידת מה הוא גם מעורר מחשבה, אבל לטעמי אינו מפעים ויש בכך החמצה. לאחר התרחשות הטרגדיה, הסוף מומתק משהו באמצעות נוסטלגיה אקזיסטנציאליסטית. ה"אמיתות" שצ'זרה משחרר בלי סוף לחלל האוויר, או שאינן משכנעות או שהן יותר מידי פדגוגיות. אולי אם אותו סיפור היה מסופר לא מגוף ראשון אלא מפי מספר-כל-יודע היה ניתן להעניק לו עומק רב יותר או להפוך אותו לפילוסופי יותר. והעסק היה הופך ליבשושי ובנאלי קצת פחות.

לסיכום לא סבלתי, הקריאה הייתה מהירה. כאמור ספר חביב וכתוב "בסדר" אבל לדעתי אינו ממצא את הפוטנציאל הגלום בו.


View all my reviews