Review: צ׳רלי בממלכת השוקולד

צ׳רלי בממלכת השוקולד by Roald Dahl
My rating: 4 of 5 stars

חברה הראתה לאחת מבנותיי קדימון לסרט "צ'רלי בממלכת השוקולד" (2005) ומסתבר שטים ברטון הצליח להפחיד אותה כהוגן בחצי דקה. אני מכיר רק תרופה אחת שיכולה לרפא השפעה של סרטים גרועים (בתנאי שהם מבוססים על ספרים טובים) או של במאים אקסצנטריים על נפשם של צעירים וצעירים ברוחם ולכן מיהרתי לחפש עותק מהספר וטרחתי להקריא אותו לילדים (אפילו ששתיים מהם כבר יכלו לקרוא בו לבדן). מובן שלא קניתי עותק עם עטיפת הסרט (יצורי כלאיים שיווקיים כאלה אינם חביבים עלי). ואפילו שמחתי לגלות שהוציאו בשנים האחרונות תרגום חדש עם האיורים המקוריים של סיר קוונטין בלייק – מה שרק עשוי היה לגביר את האפקטיביות של התרופה. ככלל אני מעדיף שיקראו את הספר לפני שיראו את הסרט. בימינו נדמה שיש בכך דחיפות מסוימת – כמו לבצע חפירות הצלה ארכיאולוגיות לפני בנייה של עוד שכונת קופסאות חדשה. (לפי הביקורת של דאל, בשירם הנודע של האומפה-לומפים על צפייה בטלוויזיה, וההמלצה שלו לקרוא ספרים במקום זאת, נראה לי שהוא היה מצטרף לדעתי).

יש להודות שגם מחבר שורות אלו שש במידת מה על התירוץ לקרוא מחדש קלאסיקת ילדות. "לקרוא מחדש" אולי אינו הביטוי המתאים ביותר. בעצם מעולם לא קראתי את "צ'רלי ובית החרושת לשוקולד" (כך במקור האנגלי). יותר נכון יהיה לומר שהקריאו לי אותו. מורתי לאנגלית בחטיבת הביניים עשתה זאת (בכלל קריאה היא דרך נהדרת ללימוד שפה – חבל שכיום משרד החינוך והעומד בראשו לוקים בטירוף האנגלית המדוברת, "השימושית", אבל זה חורג ממסגרתה של ביקורת ספרים). הכיתה נהנתה – עובדה שאני זוכר זאת כחוויה נהדרת. לאחר מכן עיינתי בתרגום הישן וראיתי את הגרסא הקולנועית הישנה והחדשה ...

נראה לי שהתרופה עבדה. יש בספר כמה קטעים שהצחיקו אותם מאוד. הספר הוא טוב מכמה בחינות. חלקו הראשון, על תיאורי העוני המחפיר, והדרמה הנבנית ביד אומן סביב מציאת כרטיס הזהב – מעוררים עניין ושובים קוראים צעירים בקלות. החלק השני הפנטסטי, המשעשע (גם המדאיג יש להודות – הילדים אינם עוזבים את המפעל ללא פגע) מקסים אותם כמו כל הסיפורים על ארצות הממתקים. גם הדידקטיות הבוטה והעדרו המוחלט והמבורך של ה"פוליטקלי קורקט" אינה פוגמת מאחר ודאל השכיל להפוך אותם לחלק מאישיותו המוזרה של וילי וונקה וכמו בכל אגדה, למנף אותם לתועלתו אל הסיפור.

התרגום החדש לעברית הוא טוב, במיוחד תרגום השירים שמשמיעה מקהלת האומפה-לומפים כהשלמה לגורלו הטראגי של כל ילד וילד.הוא אינו חף מבעיות. יש לזכור שדאל עושה בספר שימוש נרחב במשחקי לשון (עוד דבר שהוא אפקטיבי יותר בספרים מאשר בסרטים כנראה), לא כולם ניתנים לתרגום. או אם לומר זאת בצורה אחרת – עוד לא נולד המתרגם שיצליח להעביר לעברית בת זמנינו את כפל המשמעות שב"square candies that look round" (הפכו לעוגיות מסתובבות בתרגום החדש – מה שעדין הותיר את הפרק סתום לחלוטין). בכל זאת יש יתרון בקריאת ספרים בשפת המקור.

לסיום אציין שגם עבדכם הנאמן נהנה.



View all my reviews