Review: סיפורים ארוטיים לאלמנות פנג'ביות

סיפורים ארוטיים לאלמנות פנג'ביות by Balli Kaur Jaswal
My rating: 4 of 5 stars

ניקי - צעירה לונדונית ממוצא פאנג'בי-סיקי, מהווה את הצלע הליברלית יותר במשפחת מהגרים שמרנית-לייט. היא זו שאזרה אומץ ופרצה מתוך גבולות התא המשפחתי הגרעיני והשתלבה לכאורה בחברה הבריטית הכללית העכשווית. כמו כל גיבורת צ'יק-ליט ממוצעת היא מחפשת את מקומה בחיים – עזבה את לימודי המשפטים, מתגוררת לבדה, עובדת בפאב כושל ועדיין לא נמצאת במערכת יחסים מחייבת. כמובן שהיא סרקסטית וחצופה למדי ומגלה אופי אמיץ ועקשני ובד בבד היא גם נבוכה משהו ביחס לדשדוש שלה בחיים. היא מסוכסכת עם אימה שלא מבינה אותה, יש לה עניין לא פתור עם אביה שנפטר במפתיע והיא מזועזעת מכוונתה של אחותה (האנטיתזה השמרנית יותר שלה) לנסות ולהינשא בשידוך לבן העדה. היא עצמה, אקטיביסטית פמיניסטית סוג ג' וחופשייה מבחינת יחסה לסקס, מתקשה להסכין עם רצונה של אחותה לוותר במשהו על יכולת הבחירה שלה ולהשתעבד לחיים משפחתיים מסורתיים.

לבקשתה של אחותה היא מגיעה למקדש/מסגד שבשכונת סאות'הול בכדי לתלות מודעה על לוח המודעות של המבקשים להינשא. שם היא נתקלת במודעת דרושים להדרכת חוג לימודי כתיבה יוצרת לנשים. בעקבות בלבלול מסוים היא מוצאת את עצמה מלמדת קבוצה של אלמנות פאנג'ביות לכאורה קרוא וכתוב. בפועל רוב הנשים פשוט מעוניינות לספר ולחלוק סיפורים ורכילות שעד מהרה מתגלגלים בסיפורים ארוטיים. חשיפתם של חיים מיניים שוקקים (לפחות בתחום הפנטזיה) אצל הנשים תחת לכסות היבשושית שכופה עליהן החברה השמרנית הסיקית, מפתיעה ומעוררת את סקרנותה של ניקי. עם התגבשותה של הקבוצה היא מתחילה לראות בקורס ובסיפורים כלי להעצמה נשית. בד בבד היא נחשפת לסיפורן של הנשים ולבעיות שהן מתמודדות איתן בחייהן. כאן הופך הרומן למעין רומן חניכה שעיקרו כאמור ההעצמה נשית. (וכמובן שלא ניתן לפסוח גם על סיפור רומן מתפתח שלה עצמה עם סיקי צעיר).

עד כאן היה יכול הספר לשמש תסריט לא רע לסרטים שאשתי צופה בהם בימי חופש בצהרי היום ושאבא שלי רואה בשבת בצהריים. מה שמציל את המצב הוא השילוב בעלילה של אינספור בעיות וקונפליקטים שפרטים (ובפרט נשים ואלמנות) מתמודדים איתן בחברה שמרנית – אם מתוך חשיפת סיפורן של האלמנות ואם מתוך הקשיים הנערמים בדרכה של ניקי הנתפסת כזרה בעיני "שומרי הגדר" בחברת המיעוטים של סאות'הול וגם מתוך הטרגדיה המשפחתית שעברה על המנהלת שלה. אפשר למצוא כאן מכל הבא ליד – גזענות, חוסר השתלבות של חברת מהגרים שמרנית-דתית בעיר מערבית, דיכוי ושעבוד של נשים, קשרי שתיקה, אלימות של החברה כלפי הפרט הסוטה מדרך הכלל, ואף מעשי רצח על רקע "כבוד המשפחה". הדרמה והקונפליקטים נבנים ונחשפים לאיטם עד לשיא אלים. הכל מתואר בשפה בהירה שמשולב בה הומור דק (מטפורות מפציעות רק לעיתים רחוקות בתיאור הרחובות או הכוכבים בפתיחת או בסיום של קטע). אין כאן הרבה עומק לשוני וגם לא מדובר בכתיבה טראגית של ממש למרות רצינותם וכנות תיאורם של האספקטים הפחות נעימים שבחיים בחברת המהגרים הזאת.

למרבה המזל הרעיון ששיתוף וששבירה של מעטה סודיות ובושה, בפרט ביחס למין, יובילו להעצמה ולשיפור של הפרט והחברה (האם זה כל כך פשוט במציאות? כנראה שלא תמיד) עומד כאן בבסיס העניין. בסופו של דבר נפתרות לטובה רוב הבעיות, מעגלים נסגרים והדמויות מסוגלות להשלים עם אסונן ולהמשיך בחייהן. מה שנותן לסיפור לקראת סופו בעיטה החלטית בכיוון הקיטש.

יחד עם זאת הקריאה מהנה ומעניינת מספיק, למרות שלא מתגלה כאן שום דבר חדש באמת שלא ידענו על החיים בחברה שמרנית קיצונית. וזו עוד בעיה של הספר. מלבד ציון שמם של מאכלים אקזוטיים כמו גם ברכות בפאנג'בית אין כאן תיאור מעמיק של המייחד את הדת הזאת. איננו לומדים כמעט שום דבר המייחד את החיים בחברה הפאג'בית-סיקית השמרנית על פני חיים בחברה שמרנית אחרת. ואולי זה מה שהספר בא ללמד – שכמעט ואין הבדל. בתור ישראלים היינו יכולים לשנות את שמה של סאות'הול לתחנה המרכזית, לבני-ברק או אולי לאום-אל-פחם ולשלב שם ללא בעיה את אותם הסיפורים ואותן הבעיות.



View all my reviews