תמונת מצב

העננים היו יפים כמו שרק עננים מסוגלים להיות. יפים כמו שרק זה אשר עוצב בידה של הרוח ונצבע באצבעות החמה השוקעת על פני מרחבי הרקיע, יכול להיות. הפגם היחיד בתמונה היה אולי אותו אד כהה שעמד תלוי במרכז השמים, מעין כתם שחרחר ,קטן ומרגיז על גבי שכבות הפסטל.

מה שהציל, אולי, את - נכנה זאת האסטטיקה של המצב, הייתה אותה להקת תוכונים משוגעת, שהתפרצה לפתע מצד שמאל; דהויים על רקע שמי המזרח הססגוניים, צווחניים עד כדי לעורר צמרמורת ומסתחררים סביב עצמם במין תנועה מורכבת, ספק מוסדרת, ספק אקראית, כאילו היו אצבעות ילדים מיומנות, אזוקות זו לזו בלולאות משחק 'סבתא סורגת' שחילופי הידיים בו מהירים להחריד. (דרך אגב, שמעתי פעם כי השובבים האלה מקורם חזק ונשיכתם מסוגלת לבתק אצבעות רכות). הם חגו מספר פעמים סביב לכתם השחור במין חדוות משחק משולחת רסן והמשיכו ישר, נעלמים בצמרות העצים מימין. נדמה היה כי התפרצות זאת של תנועה הוסיפה מעין שרבוט גס על פני הרקיע, כזה שעיגל את גבולות הכתם ואיזן את התמונה, כאילו כפה סימטריה על כל העניין.

והם - האם ידעו את שעוללו? האם ראו גם הם את התמונה שנגלתה לעיני? האם מסוגל מי שחי לו כך, מסוחרר באוויר, להבחין בשמים? 

צומת האלוף שדה, רמת-גן, 20.11.2011

Read more...