יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

חלום בספרדית

Joseph Ruiz Samaniego - La vida es sueño... - Los Musicos de Su Alteza - Luis Antonio Gonzalez -  Alpha - 153 - CD

הוספ רואיס סאמאנייגו - החיים הינם חלום ... - אוסף בייאנסיקוס - לוס מוזיקוס דה סו אלטסה - לואיס אנטוניו גונסאלס



לא הרבה ידוע אודות המלחין הספרדי, בן המאה ה-17, הוספ רואיס סאמאנייגו, אשר מבחר מיצירותיו מבוצעות באלבום זה. שנת לידתו אינה מתועדת, יצירותיו המוקדמות ביותר ששרדו מתוארכות לשנת 1653 וידוע כי מת בדצמבר 1670. הפרטים על חייו המקצועיים מועטים. ב-1654 שימש כ'מאסטרו דה קפלה' של הקתדראלה של העיר הקטנה טאראסונה בממלכת אראגון. משנת 1661 ועד סמוך למותו כיהן כ'מאסטרו דה קפלה' של 'אל פילאר' - 'כנסיית גבירתינו שעל העמוד', בבירת המחוז, סאראגוסה, שם עמדו לרשותו משאבים מוסיקאליים מרובים יותר ובה היה מוקף באווירה של תחרות מוסיקלית עם הקתדראלה הראשית בעיר, 'דל סאלוואדור'. כמו כן ידוע כי עמד בקשרים מקצועיים עם  דון חואן מאוסטריה בנו של המלך פיליפ הרביעי וההרכב המוסיקאלי שתחת חסותו, 'המוסיקאים של הוד מעלתו' (שם שאומץ על-ידי חברי האנסמבל המבצע את היצירות המוקלטות). הוא שימש כמורה למוסיקאים הצעירים בשרותו של דון חואן ויתכן והתוודע באמצעותו ליצירות מוסיקאליות אירופאיות מחוץ לרפרטואר שהיה מקובל בספרד של אותה תקופה. הוא היה מלחין פורה שחיבר כמאתיים יצירות לסוגי הרכבים קוליים וכליים מגוונים ונחשב על-ידי עמיתיו לבעל כישרון מוסיקאלי בלתי מבוטל (גם אם לקה בכישורים ניהוליים ועקב כך פוטר לבסוף ממשרתו - ילדי מקהלת הקפלה שבאחריותו נמצאו סובלים מהזנחה ומתת תזונה).

עד כאן הפרטים על חייו ופועלו של המלחין שדליתי מהחוברת המצורפת לתקליטור.

התוכנית שבחרו חברי אנסמבל 'לוס מוזיקוס דה סו אלטסה' לאלבום מיצירותיו של סאמאנייגו מורכבת רובה ככולה מבייאנסיקוס. מדובר במזמורים פוליפוניים, שבספרד של המאות ה-15 וה-16 התבססו על טקסטים חילוניים ושימשו בעיקר בתיאטראות. החל מן המחצית השנייה של המאה ה-16 הם אומצו בהדרגה לפרקטיקה הדתית-קתולית. היצירות המיוצגות באלבום הנוכחי הן כולן לטקסטים בספרדית בעלי תוכן דתי. לא מדובר בטקסטים הקאנוניים או בפסוקים מתוך הביבליה אלא בחיבורים בעלי עלילה דרמתית הכוללים שיחות ודיאלוגים ובכך שומרים על האופי התיאטראלי שאפיין יצירות מסוג זה במקור. (מעניין לציין כי אחד ממזמורי חג המולד המבוצעים כאן משובץ לכל אורכו בשמות של קומדיות תיאטרליות של מחזאים ספרדים בני התקופה). בנוסף מנוגן גם קטע כלי קצר וחביב שהמוטיב השולט בו הוא תרועות כלי נשיפה.

האם כדאי היה לגאול יצירות אלו, של מלחין שהזמן השכיחו, מתהום הנשייה? מהאזנה לאלבום אני מתרשם שהתשובה חיובית. כל היצירות שבאלבום יפות לטעמי וחלקן אפילו יפיפיות. חברי הקבוצה בחרו בבייאנסיקוס מורכבים בעלי סגנונות מגוונים ובכך הצליחו לשמור על עניין לכל אורך ההאזנה. העיבודים ליצירות הם עשירים ביותר וצבעוניים. בצד הווקאלי תמצאו כאן שתי קבוצות זמרים וזמרות בנות ארבעה חברים כל אחת המשמשות לעיתים כשתי מקהלות. הביצוע עתיר אפקטים ווקאליים, הדים, אנחות וכו.. הכל מתוך התאמה לנושא הבייאנסיקו ולרגשות שהוא מבקש להביע. הליווי הכלי גם הוא רחב למדי. בצדם של כלי הקשת, הצ'מבלו והאורגן נמצא כאן גם גיטרה ספרדית ונבל. הקורנט, השכיח למדי בהרכבים מסוג זה, מחוזק בבסונים וטרומבונים מסוגים שונים דבר המקנה למוסיקה "גוון ספרדי" ייחודי ומנסה לשחזר אולי את צלילה של תזמורת כלי הנשיפה שעמדה בזמנו לרשות המלחין.
איכות ההקלטה מניחה את הדעת. לסיכום, אחד מן הדיסקים המהנים יותר ששמעתי בזמן האחרון. מומלץ.

69:23 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    10
טיב הביצוע:    10
איכות ההקלטה:    9

Read more...

 יום ראשון, 20 ביוני 2010

מוסיקת חתונות ואירועים

Bartholomæus Stockmann & Anonymous - Musica Nuptialis - Capella Hafniensis - Allan Rasmussen -  Dacapo - 8.226024 - CD

ברטולומאוס סטוקמאן - מוסיקה נופטיאליס - מוטטים לאירועים וחתונות מדנמרק של 1590- קאפלה האפניאנסיס, מלחין אנונימי - קטעים לעוגב - אלאן ראסמוסן (עוגב)


מוקלטים כאן תריסר מוטטים פרי עטו של המלחין הדני ברטולומאוס סטוקמאן, מסוף תקופת הרנסנס (סביבות 1590). היצירות התגלו בסוף שנות השמונים ובוצעו לראשונה בשנת 2004 בחתונתו של יורש העצר הדני. תשעה מהמוטטים שבאלבום מהווים את האוסף 'מוסיקה נופטיאליס' (בתרגום מלאטינית: 'מוסיקת חתונה'), וכשמם כן הם - מוטטים שחוברו לחתונות, חלקם לפסוקים משיר השירים וחלקם לטקסטים אחרים ביניהם אולי משל המלחין עצמו. שלושה מוטטים אחרים באלבום (אחד מהם בשפה הגרמנית) חוברו לאירועי השנה החדשה בהזמנת ידידו של המלחין, האנס הארטמן.
המוטטים עצמם יפים וענוגים לטעמי וכך גם הביצוע של אנסמבל 'קאפלה האפניאנסיס', המתמחה במוסיקת רנסנס נורדית. אני בהחלט ממליץ להאזין להם (עד סוף החודש ניתן להוריד את האלבום בחינם מאתר החברה). ההקלטה טובה וברורה.
בנוסף תמצאו באלבום חמישה קטעים לעוגב מאת מלחין אנונימי. אני לא מצאתי בהם עניין ולטעמי ניתן לוותר עליהם (גם הביצוע ואיכות ההקלטה אינם "משהו").

56:50 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    9
טיב הביצוע:    9
איכות ההקלטה:    9

Read more...

 יום חמישי, 3 ביוני 2010

משהו טרי מממלכת דנמרק

חברת דאקפו הדנית מאפשרת בזמן האחרון להוריד בחינם אלבומים מן הקטלוג הנרחב שלהם. כל חודש, במשך כל החודש, מוצע להורדה אלבום אחר. הקבצים המורדים הם באיכות תקליטור. מעבר לעובדה שמדובר במתנה יפה, עבורי, זו הזדמנות להתוודע למוסיקה מאת מלחינים דנים או למוסיקה מבוצעת בידי מבצעים דנים, שאולי באופן רגיל לא הייתי רוכש הקלטות מוסיקה משלהם.
להלן התרשמותי משני האלבומים הראשונים ששמעתי (בעתיד אפרסם מידי פעם סקירות בפוסטים נפרדים).

Friedrich Kuhlau & C.F.E.Horneman - String Quartets - Copenhagen String Quartet -  Dacapo - 8.224016 - CD

פרידריך קוהלאו וכריסטיאן פרדריק אמיל הורנמן - רביעיות לכלי קשת - רביעיית קופנהגן






באלבום שיצא לאור בשנת 1994 שתי רביעיות לכלי קשת מהמאה ה-19. האחת רביעייה בלה מינור אופ' 122 מאת פרידריך דניאל רודולף קוהלאו (1786-1832), מלחין גרמני שהשתקע ופעל בדנמרק. קוהלאו כתב את הרביעייה סמוך למותו ב-1832 וזו יצירתו האחרונה. היא הושפעה מהרביעייה אופ' 132 של בטהובן, שזכתה לביצוע בכורה כאשר ביקר אותו קוהלאו ב-1825. ניתן למצוא בה נושאים שקוהלאו שואל מהרביעייה של בטהובן ומפתח אותם לפי דרכו, כמו גם השפעה סגנונית כללית של הרביעייה אופ' 132. לאוזני חסרות ההשכלה המוסיקולוגית היא נשמעה כיצירה יפה בסגנון קלאסי עם נגיעות רומנטיות, ואכן הזכירה לי את בטהובן אך גם את מוצרט.
הרביעייה השניה באלבום היא משל המלחין הדני כריסטיאן פרדריק אמיל הורנמן (1840-1906), מס' 2 ברה מז'ור משנת 1861. יצירתו נחשבת כמגשרת בין התקופה הרומנטית במוסיקה הדנית לתקופה המודרנית. הרביעייה המבוצעת כאן נשמעה באוזני כבעלת סגנון רומנטי. לסיכום היצירות באלבום יפות והביצוע של רביעיית קופנהגן טוב מאוד. היה נחמד להכיר.

51:37 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    9
טיב הביצוע:    10
איכות ההקלטה:    8

Christoph Ernst Friedrich Weyse - Piano Sonatas - Thomas Trondhjem -  Dacapo - 8.224140 - CD

כריסטוף ארנסט ויוסה - סונאטות לפסנתר מס' 5-8 - תומאס טרונדהיים (פסנתר)






תמצאו כאן הקלטה משנת 2001 של ארבע הסונאטות המאוחרות לפסנתר מאת המלחין כריסטוף ארנסט ויוסה (Weyse), יליד גרמניה (1774), שקיבל את חינוכו המוסיקלי בדנמרק, בה נשאר ופעל כל חייו עד למותו בשנת 1842. ויוסה נודע במיוחד בזכות יצירותיו הווקאליות, נגינתו בעוגב ובפסנתר ויכולת האילתור שלו. יצירתו לפסנתר הושפעה בעיקר מקלמנטי וממוצרט, ואכן גם לי נשמעו ארבע הסונאטות, מס' 5-7 (משנת 1799) ומספר 8 (משנת 1818) המבוצעות כאן בידיו המוכשרות של תומאס טרונדהיים כבעלות אופי "מוצרטי". אני מצאתי את הסונאטות מספר 5 ומספר 8 כיצירות חביבות, את הסונאטה מספר 6, על פרק הווריאציות שלה, כיצירה יפה ואת הסונאטה מספר 7 כיצירה יפה מאוד (הכל לפי טעמי האישי).

72:09 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    8
טיב הביצוע:    10
איכות ההקלטה:    8

Read more...

 יום חמישי, 13 במאי 2010

אופרה בגרוש

The English Stage Jig - Musical comedies from the 16th and 17th centuries for the Merriment and Delight of Wise Men and the Ignorant - The City Waites - Lucie Skeaping  - Hyperion - CDA67754 - CD

מחזות קומיים אנגליים - קומדיות מוסיקליות מן המאות ה-17 וה-16 לשמחתם והנאתם של בורים ואנשי דעת כאחד - 'דה סיטי ווייטס' ('זמרי ונגני רחובות הכרך') - בהנהלת לוסי סקיפינג

בעבר רכשתי, בעקבות המלצה של רפיא לביא ז"ל בטורו בעיתון 'העיר', דיסק בשם 'שמחות בגרוש', המכיל מבחר שירי רחוב אנגליים מן המאה ה-16. האלבום, בהוצאת 'נקסוס' הזולה, היה מבדר במיוחד והכיל מגוון של שירי רחוב אליזבטנים - טקסטים חכמים למוסיקה פופולארית של התקופה, בביצוע תיאטרלי נפלא של להקת 'דה סיטי ווייטס', עליו אני ממליץ בחום.
לאחרונה החלטתי לדגום עוד מהקלטות האנסמבל הנהדר הזה, בהנהלתה והשתתפותה הפעילה של לוסי סקיפינג. סקיפינג, מגישת תוכניות מוסיקה עתיקה ברדיו 3 של ה-BBC, החלה את דרכה בתחום המשחק והפנטומימה ובנגינה בכינור, ומשנות השבעים מופיעה עם להקתה 'דה סיטי ווייטס' המתמחה בביצוע של בלאדות אנגליות מן התקופה האליזבטנית (היא אף פרסמה ספר בנושא). את זמנה היא מקדישה גם ללהקה אחרת שהקימה, 'הסנה הבוער', המבצעת מוסיקת כליזמר יהודית - ספרדית ומזרח אירופאית ואף למחקר ועריכה מוסיקלית בעבור סרטי קולנוע (ראו למשל 'הפסנתרן' של רומן פולנסקי).
הדיסק שרכשתי יצא לאור בשנת 2008 בהוצאת 'הייפיריון' הבריטית, והוא מכיל מבחר מערכונים מוסיקליים מן המאות ה-16 וה-17 ששוחזרו, לאחר מחקר, בידי סקיפינג ולהקתה, מן הטקסטים המקוריים המעטים ששרדו, כמו גם מתרגומים לגרמנית והולנדית. מדובר במופעי בימה, בעלי אורך משתנה, החל מבלדות ושירים וכלה בהצגות קצרות. מופעים קומיים אלו, בוצעו בדרך כלל בסיומן של מחזות רציניים יותר, בתיאטראות התקופה השייקספיריאנית ולאחריה וזכו לפופולאריות גדולה. מערכונים מחורזים אלו חוברו לנעימות עממיות ופופולאריות ולוו לכל אורכם במוסיקה ובריקודים. תוכנם היה בוטה ואף חתרני. בין השורות ניתן היה לזהות לעג לרשויות בלונדון כמו גם רמזים מיניים וגסויות, בתקופה מסוימת הם אף נאסרו לביצוע בהוראת השלטונות. נודעה להן השפעה על מחזות מוסיקליים מאוחרים יותר בבריטניה ובאירופה.
ניתן למצוא כאן שלל טיפוסים: הטיפש הכפרי, נוכלים וכייסים עירוניים, זונות, פקידי חוק מושחתים, רעיות בוגדניות, רוכלים נודדים, מוכרות דגים גסות ועוד... העלילות, שאינן בדיוק "פוליטקלי קורקט" במונחים של ימינו, כוללות מעשי נוכלות ורמייה, התעמרות של "אנשי חוק" באזרחים (למשל נסיונות אונס של בנות זוגם), נשים נואפות ורמאיות, זונה הנוטשת את תינוקה,  קרב "חתולות" (בין סקיפינג והזמרת הוותיקה קת'רין בוט) וכיו"ב. כל זה מטובל בגסויות, בדיחות ואף נפיחות.
הן המשחק  (תיאטרלי ומלא חיים), הן השירה והן הביצוע המוסיקלי, (בכלים שהיו נפוצים בלהקות נודדות באותה תקופה: חלליות, כינורות, חמתי-חלילים ולאוטה) מעולים. התוכן מסקרן ומהווה הצצה לחיים של אותה תקופה, ואף מהנה לעיתים, בעיקר משעומדים על הדקויות וההלצות (הטקסט מצורף בחוברת הנלווית לדיסק). באופן אישי אני ממליץ יותר על הדיסק הראשון שהזכרתי, המכיל מוסיקה דומה ושירים מתוחכמים יותר.

78:17 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    8
טיב הביצוע:    10
איכות ההקלטה:    10

Read more...

עֲנָנִים

בְּמוֹרָד כְּחוֹל הַלֵיל נִדְחָקִים טוּרֵי אֵינְסוֹף בַּסָּךְ
בַּהֲמֻלַּת אֵין-קוֹל, נִשְׁבָּרִים וּמִתְפַּתְּלִים וְזוֹרְמִים,
דּוֹרְכִים עַתָּה בִּקְצֵה-דָּרוֹם, אוֹ מַטְּחֵי-שֶׁלֶג מֵרִימִים
מַעְלָה עַד יְפִי לֹבֶן הַסַּהַר הַסָּמוּי מְמֻסָּךְ.
יֵשׁ הָעוֹמְדִים מִשִּׁטּוּטָם חָמוּר הַסֵּבֶר אֵין-אָח,
וּפוֹנִים בְּמֶחֱוָה עֲמֻקָּה אִטִּיִּים וַעֲמוּמִים,
כַּיוֹדְעִים, עֵת טוֹב בַּעֲבוּר הָעוֹלָם לְבַקֵּשׁ הֵם קָמִים,
כִּי רֵיקָה בִּרְכָתָם עוֹד כַּאֲשֶׁר בְּפִיהֶם יְבֹרָךְ.

יֵשׁ הָאוֹמְרִים כִּי לֹא מָוֶת לַמֵּתִים, אַף יִוָּתְרוּ עוֹד
בְּקִרְבַת יוֹרְשֵׁי הוֹן יְגוֹנָם וְשִׂמְחָתָם.
דּוֹמַנִי, בְּרוּם שָׁמַיִם שָׁלֵו, כְּשֶׁל אֵלֶּה, מְקוֹמָם
בְּשַׁיָּרָה מֶלַנְכּוֹלִית נְבוֹנָה נוֹרָאַת הוֹד,
צוֹפִים בַּסַּהַר, וּבַיַּמִּים הַסּוֹעֲרִים-דּוּמָם,
וּבִבְנֵי-אָדָם עַל הָאָרֶץ בְּבוֹאָם וּבְלֶכְתָּם.

מאת רוּפֵּרְט בְּרוּק (1887-1915), נכתב באוקטובר 1913

(תרגום שלי מאנגלית)

הערות
רום השמיים: במקור Mid-heaven - מונח באסטרולוגיה (Medium Coeli) המציין את הנקודה הקבועה הגבוהה ביותר בה נראית קבוצת כוכבים מעל האופק.

המקור:
Clouds

Down the blue night the unending columns press
In noiseless tumult, break and wave and flow,
Now tread the far South, or lift rounds of snow
Up to the white moon's hidden loveliness.
Some pause in their grave wandering comradeless,
And turn with profound gesture vague and slow,
As who would pray good for the world, but know
Their benediction empty as they bless.

They say that the Dead die not, but remain
Near to the rich heirs of their grief and mirth.
I think they ride the calm mid-heaven, as these,
In wise majestic melancholy train,
And watch the moon, and the still-raging seas,
And men, coming and going on the earth.

By Rupert Brooke (1887-1915)

Read more...

 יום ראשון, 18 באפריל 2010

עצמאים בשטח

עולם הקלטות המוסיקה עבר בשני העשורים האחרונים מספר מהפכות, רובן טכנולוגיות הקשורות ברשת האינטרנט. אזכיר כמה מהן: נפחי אכסון גדלים המאפשרים הקלטה רב-ערוצית, פורמטים חדשים, המשתנים חדשות לבקרים, לכיווץ קבצי מוסיקה, אתרי הפצה והורדה של מוסיקה ברשת האינטרנט ושיווק ברשתות חברתיות. לכל אלה הייתה השפעה מטלטלת על האופן בו אנו צורכים מוסיקה, ואפילו על צרכנים שמרנים כמוני שעדין, שומו שמיים, נוהגים לרכוש דיסקים. לא כאן המקום להתייחס לכל השינויים שחלו בשוק התקליטים כמו גם לאתגרים ולבעיות שחולל השינוי, או לתמורות באופן בו יוצרים כיום מוסיקה, הן ה"חובבנית" והן ה"מקצועית" (היכן עובר כיום הגבול בין החובבן למקצוען?).
בפוסט זה אתייחס לשינוי בולט שהתחולל בתחום ההוצאה לאור של הקלטות מוסיקה קלאסית. אם לפני שני עשורים היה מספר לייבלים מצומצם שהקליטו והפיצו מוסיקה כזו הרי שכיום השתנה המצב. החברות הוותיקות נקלעו לקשיים ועברו מיזוגים ורכישות, רובן מוציאות בשנה מספר מצומצם של כותרים חדשים, ומסתפקות בהפצת הקלטות ארכיון בעטיפות חדשות. מנגד התמלא החלל שנוצר בשוק בהוצאות "חדשות" (חלקן חדשות ממש וחלקן וותיקות, שהיו קטנות בעבר, אך הגבירו את כמות וקצב הוצאת הכותרים שברשותן) ו"קטנות" (כיום מספר הכותרים בהוצאות "קטנות" כאלו עובר בהרבה את אלו שמוציאות מי שפעם נחשבו כגדולות). בקיצור השוק התמלא במאות (לא פחות) חברות הקלטה והפצה של מוסיקה קלאסית. השיפורים הטכנולוגיים אפשרו ללייבלים אלו להפיק הקלטות באיכות מצוינת ולהפיצן בהצלחה. רובן פנו לנישות שפעם נחשבו מוזנחות יחסית ומצומצמות וכיום הן פורחות כגון: מוסיקה עתיקה ומוסיקה מודרנית.
אם פעם היו אומנים בתחום חותמים על חוזים בלעדיים עם חברות ההקלטה, הרי שכיום נוהגים אותם אומנים להשתתף בהקלטות עבור מספר לייבלים, בבחינת שיתוף פעולה עם כל המעוניין. לאחרונה נתקלת בתופעה, הגיונית ומתבקשת לדעתי, שניתן אולי לכנותה מיקרו-לייבלים. אומנים שעייפו מלהיות כבולים לחברת הקלטה מסוימת, המגבילה אותם במספר ההקלטות החדשות וברפרטואר אותו הם מבצעים ומקליטים, פרשו והקימו בעצמם לייבלים פרטיים. הם מקליטים ומשווקים את הקלטותיהם בעצמם או בהשתמשם בשרותי חברות גדולות יותר, חופשיים לנסות בהן את כוחם ולהרכיב את תוכנן כראות עיניהם.
לא מזמן נרשמתי באתרי אינטרנט של שני מיקרו-לייבלים כאלו, מייסודם של אומנים יחידים, וכמובטח נשלחו אלי דיסקים המכילים דוגמיות מהקלטותיהם. להלן התרשמותי (שימו לב כי ה"ציונים" מתייחסים לדוגמיות בלבד, ולא לאלבומים השלמים).

Barbara sings the blues - Barbara Hendricks - Magnus Lindgren Quartet - Arte Verum - ARV-005 - CD

שירי בלוז - ברברה הנדריקס - רבעיית מגנוס לינדגרן







ברברה הנדריקס הוותיקה עזבה את EMI והקימה לייבל עצמאי בשם ארטה-וורום. בקטלוג בעיקר הקלטות מוסיקה קלאסית: לידר רומנטיים, שירים ספרדיים, סטאבת מאטר מאת פרגולזי ועוד. דווקא דיסק הדוגמיות שנשלח אלי הוא חלק מצומצם מאלבום המכיל שירי בלוז מוכרים אותם בחרה הגברת הנדריקס לבצע: Mood Indigo הידוע של אלינגטון, Billie's Blues של בילי הולידי והשיר You've Been a Good Old Wagon.
עד כמה שהצלחתי להתרשם הביצועים יפים אך חסרי ייחוד. השירה "אומנותית" מידי, כמו שקורה לעיתים כאשר אומנים מהתחום הקלאסי מבצעים רפרטואר עממי יותר, אך חסרת "נשמה" אמיתית. יש שיאהבו זאת יותר וישנם כאלו שיאהבו זאת פחות (כמוני למשל). הליווי של רבעיית מגנוס לינדגרן השוודית מצוין, ההקלטה טובה ומאוזנת ואם להקיש מן החלק על השלם אזי מדובר כנראה בדיסק חביב למדי.

13:08 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    8
טיב הביצוע:    8
איכות ההקלטה:    8

Pandora's Box - Skip Sempé - Capriccio Stravagante - Paradizo - CD

תיבת פאנדורה - סקיפ סמפה (צ'מבלו) - אנסמבל קאפריצ'יו סטראוואגנטה






הצ'מבליסט האמריקאי סקיפ סמפה, שהקליט במשך השנים תחת מספר רב של לייבלים כחבר במספר הרכבים וכמלווה לרבים מענקי מבצעי מוסיקת הבארוק המודעים היסטורית הקים גם הוא ליבל עצמאי בניהולו בשם פאראדיזו. יצאו בו לאור מספר הקלטות יחיד שלו כמו גם הקלטות של אנסמבל קאפריצ'יו סטראוואגנטה בו הוא חבר ובהשתתפותם של אומנים אורחים. אלבום הדוגמיות שהגיע אלי גדוש בקטעים ממרבית האלבומים שיצאו בהוצאה. הוא מכיל מגוון גדול של מוסיקת בארוק ובארוק מוקדם. יצירות משל באך, טלמן, דוולנד, פרסל, הולבורן, דומניקו סקארלטי, צ'יפריאנו דה-רורה, רמו, מרה, סנט-קולומב, מישל-דה-לה-בר ועוד. האלבום אפילו בתור אוסף דוגמיות יפה מאוד. גם אם לא כל היצירות זוכות כאן לביצוע מושלם, הרי שהרמה בכללותה גבוהה מאוד. אשמח לקנות את האלבומים המלאים בעתיד ואולי גם לדווח עליהם כאן בבלוג.
תשאלו באלו אלבומים כדאי להתחיל? למרות שאינני אוהד גדול של ביצועים בכלי זה, התרשמתי במיוחד מכל קטעי הסולו של סמפה בצ'מבלו. נגינתו ווירטואוזית והצ'מבלו שלו מפיק צליל פעמונים. תמצאו כאן ביצועים נהדרים לסונטות של דומניקו סקארלטי, ליצירות של רמו ושל מלחינים צרפתיים אחרים. הביצוע שלו ליצירה 'מארש הסיקיתים' (La Marche des Scythes) של המלחין הצרפתי Joseph-Nicolas-Pancrace Royer הוא לא פחות מעוצר נשימה. כמו כן התרשמתי מאוד משני הקטעים מדיסק המכיל מיצירות טלמן.

ההקלטה קרובה מאוד וחזקה בעוצמתה (אולי חזקה מידי).

73:11 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    10
טיב הביצוע:    9
איכות ההקלטה:    10

לסיום הנה קטע יוטיוב ובו סמפה מבצע את המארש המדובר לעיל:

Read more...

 יום שני, 29 במרץ 2010

אדם וכלבו

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ? (עמוס פרק ג' 3)

בצהרי יום אביב יפה, בתום סעודת שבת החתן, לאחר שסיימנו לברך את בעלי השמחה, חזרנו לביתנו. אני עליתי על יצועי ואת, שאם תשני בצהריים לא תירדמי בלילה ותהי עייפה במשך כל השבוע כולו, נשארת בסלון וניסית לפתור תשבץ. השינה בוששה לבוא. בטני הייתה מלאה מדי והמיטה מלאה את כרסי. חבקתי אותה כחבוק סלע ולא הפסקתי להתהפך כאותה נסיכה שעל האפונה. מזג האוויר הנעים עינה אותי. עירום רעדתי מחמת צינה, וכשהתעטפתי בשמיכת החורף חשתי כאילו אני מזיע לתוכה את נשמתי. ללא הרף הייתי מתכסה ומסיר מעלי את הפוך - גוזל חסר החלטה החוכך בדעתו אם ברצונו לעטות פלומה ולעוף מן הקן או לגווע בתוכו, נפל ציפורים מצומק. גם כשמצאתי לבסוף תנוחה קבועה היה עולה באזני ממעמקי מזרן הקפיצים הד הלמות לב מלווה גוון מתכתי צורם, כשל מיתר חלוד, וטורד את מנוחתי.
איני יודע כיצד ולאחר כמה זמן נרדמתי לבסוף, אך הקצתי מהשינה הקלה פזור דעת וגוף. עייפות הייתה שורה בכל. ובעודי מוטל כך - נים ולא נים, החלו מחשבות, מהסוג המוכר כל כך, מתחפרות להן אל תוך ראשי. מנסה לברוח ולהתאושש, גמלה בליבי החלטה. מנער את ראשי עקרתי עצמי מן המיטה, לבשתי את המכנסיים הקצרים ונעלתי את נעלי ההתעמלות. כשחלפתי על פנייך בישרתי כי אני יוצא אל הצעידה היומית. את, שקועה בבעיות מילוי התשבץ, הפטרת אחרי, מבלי שהרמת את ראשך - 'לך לשלום'.
מחוץ לבית היה הכול, דהוי ודליל – שעת בין ערביים חיוורת. ההרהורים פרחו אל תכלת מלבינה, אך שבו במהרה והתעבו כעננה מעל ראשי. פניתי במסלול הרגיל ברחוב העיר מחיש את צעדי, המחשבות דולקות בעקבותיי, מנהמות, קוראות זו לזו, משתלבות במרוץ הלהקה, מזנבות בי, מנשכות בעקבי.

***

מה היה תוכנן של אותן מחשבות?
בתחילה נזכרתי בליל אמש. התחלנו לצפות אז בסרט - סרט אמריקאי על חתונה. כיצד אתאר אותו? היה זה סרט שנדמה לי שמכנים בשם 'אינדי', כלומר, אני מניח, סרט 'עצמאי'. עצמאות ממה תקשו? אולי מוטב היה להניח את ההסבר למי שמבין משהו בעסקי סרטים או בענייני הסברים. איך לומר? מדובר בסרט שהופק כנראה שלא במסגרת תעשיית הסרטים ההוליוודית. סרט המנסה ללכת בנתיב השונה מאלו של הסרטים ההולכים בתלם. סרט המנסה שלא לדבר בשפת קלישאות, לדבר בלשון השונה מלשון מליצות נבובות של דמויות צפויות מראש. נו, בקיצור, סרט המנסה לא להיות סרט. סרט המנסה לברוח מעצמו. הוא היה עשוי היטב. כן בהחלט! כלומר נראה כאילו לא עשוי. הצילום לא היה שגרתי, מה שכבר הפך אותו לגאוני בעיניי. מתנדנד כזה, מנסה, כאילו לא מצליח, להדחק, לתפוס את החתן והכלה מבעד לקרובי המשפחה המקיפים אותם. נדמה כחובבני, לא ממוקד. והמשחק, כל כך טבעי! שלא מרגישים שאיזשהו תסריט בכלל נכתב כאן. כאילו המצלמה מצלמת וכותבת את התסריט בכוחות עצמה. השחקנים משחקים טוב כל כך עד שנדמה כי הם כלל אינם שחקנים אלא אנשים סתם. הכול מלוטש כל כך, עד שהופך לשקוף, עד שלא מרגישים בדבר ולא יודעים בכלל שמישהו כאן ליטש משהו. בקיצור – שונה, מקצועי, פשוט למראית עין וטבעי. אין מה לומר – מופתי.
- רק, שלך, לאחר שבוע עבודה מעייף ולפני שבת שלא ניתן לישון בה עד מאוחר, עם ההזמנה לבית הכנסת והסעודה החגיגית שלאחריו וכל זה, כבר לא היו לא את הכוח ולא את הסבלנות הדרושים לצפייה בסרטים משעממים ותובעניים שכאלו. קמת ודידת לחדר השינה, ליטפת בדרך את רגלי ואמרת שאת מצטערת אבל את פשוט לא עומדת בזה והולכת לישון. ואני, למרות שידעתי שהקרב אבוד מראש, עוד ניסיתי למשוך ולשכנע אותך להישאר ושאלתי במן פליאה: 'מה? את לא נשארת לצפות?'. אבל את, שדווקא יש לך עין טובה לסרטים (הרבה יותר משיש לי, דרך אגב, שתמיד אני מחמיץ איזו התרחשות ובקושי מסוגל גם לצפות וגם להבין מה מסתתר מתחת לפני השטח בעת ובעונה אחת), רק הנעת בראשך לשלילה והמשכת אל המסדרון. אני נשארתי שרוע על הספה רבע שעה נוספת וראיתי עוד את כל הנאומים (כל כך אמיתיים, כאילו חיברו אותם השחקנים עצמם בלילה שקדם לגמגומם בפני המצלמה) והרמות הכוסית בסעודה בערב שלפני החתונה. וחשבתי אז – 'הפרוטסטנטים האמריקנים האלה... ובעצם לא כל כך שונה ממה שמחכה לי עצמי מחר...' ואז נשברתי והלכתי לישון גם אני –
לאחר ההיזכרות הזאת בסרט של ליל אמש, החל ליבי שוקע בקרבי, וקצב צעידתי הואט, והמחשבות ההן ששכחתי לרגע, הדביקו את הפער בינינו והשתחלו חזרה בקפיצה לתוך מחילות ראשי, וחשבתי... חשבתי עד כמה מקוריים ומקצועיים התסריטאים הצעירים הללו. ועד כמה הם מוכשרים! ושכל תסריט שלהם היה יכול בעבר להיחשב ובצדק לרומאן של ממש, לספר מוצלח. אבל הם, הם כבר נמצאים הרבה מעבר לכתיבת רומאנים. עומד לרשותם צוות שלם של בימאים ושחקנים ואנשי תפאורה וצלמים ובעלי מקצועות אחרים, והם בוראים כולם יחדיו (מתוך תענוג העבודה המשותפת), בדכי ביטוי מקוריות ורעננות - עולמות חדשים.
ואני... אני בקושי מצליח לכתוב סיפור קצר (שלא לדבר על רומאן, שמן הסתם לעולם לא יעלה בידי לכתוב). וכשאני כבר מוצא זמן ושלוות רוח לשבת ולנסות, הולך הכול לאט כל כך. וכאשר אני קורא את מה שכתבתי (גם אם חזרתי וקראתי את אותן השורות אלף פעמים ועוד פעם במהלך הכתיבה, חוזר ועורך אותן ללא הרף), הכול נשמע לי, מרגיש, כל כך מלאכותי ויומרני עד שאני כבר מאבד את התקווה שעוד אכתוב אי פעם דבר מה ראוי לפרסום. וכבר אינני צעיר (שלא כמו אותם תסריטאים שמעבר לים, המנהלים ביד קלה פעילות שלמה של יצירת סרטים), ובקושי יש לי אומץ לכתוב משהו, לבדי, בסוף היום בחדר העבודה. ולבסוף, גם אם נחה דעתי ממה שכתבתי, אז לאחר שעה או יום או שבוע, אני מבין פתאום שלא חידשתי דבר, ושספר קודם או סרט קודם כבר סיפרו לפני את אותם הדברים בדיוק ובאופן מוצלח הרבה יותר (והסיפור הזה מן הסתם אינו יוצא מן הכלל). ועוד לא הזכרתי את שגיאות הכתיב שפשוט, אבל פשוט איני מצליח ולא אצליח להיפתר מהם לעולם גם אם איעזר בתוכנות מיוחדות או אם אבקש ממך לקרוא את הסיפור. ובל נשכח את...

***

אלו מכם קוראים נאמנים שהתמידו בקריאה עד לנקודה זו, תוהים בוודאי אם המאמץ היה כדאי, ואם בכלל מסתתר לו בכל זה איזה סיפור ראוי לשמו, מלבד אותם הגיגים בנאליים ומדכאים שקובצו כאן עד כה, כמותם ניתן למצוא על גבי כל דף של עיתון ובכל יומן רשת, כיום כשנפשם של אנשים רבים ואפילו מפורסמים פרוצה לעין-כל. ובכן סיפור אכן מסתתר, למרות שלא לי להעיד על טיבו.
שקוע במחשבות הללו, כבר זמן מה שלא הייתי מהלך ברחוב הראשי, אלא פניתי כהרגלי אל הרחובות הריקים של שכונת בתים פרטיים. כשהקצתי מהן לרגע, משהשתפרה מעט הרגשתי בעקבות הצעידה הנמרצת, כבר הגעתי אל קצה השכונה מקום שפעם היה גם גבולה של העיר, וממנו והלאה היו משתרעים בעבר רק פרדסים ודרכי עפר.
ניצבתי לרגע על גבי גבעה קטנה משקיף מערבה על בתי הדירות החדשים ההולכים וממלאים את ריבועי השטח ממנו נעקרו זה מכבר כל עצי הפרי. השמש נעלמה מעבר לגבעה הבאה ולבניינים הנבנים בראשה ואור זהוב נפל מן השמים החיוורים, נטולי העננים, ונח על פני כל. קצהו של הרחוב בו צעדתי השתפל וירד אל צומת דרכים, ממנו יצאה בקו ישר, שלוחה בכיוון האור ההולך ונעלם טיילת חדשה. התחלתי יורד אל הצומת, מימיני חלקת בור שייבשה בגלל הבצורת הנמשכת (ותנו דעתכם כי האביב אך היה עומד בפתח) ומשמאלי טראסה, שהעירייה הפסיקה להשקות מזה ימים רבים. בראש הטראסה עמדה צללית של כלב, נוברת במרץ בדשא הצהוב, מעלה אבק זהב, מפזרת לכל רוח אניצים יבשים.
שם למטה נועד לו פרלמנט של נשים והולכי על ארבע, אנושיים מי יותר ומי פחות. בגובה נחו ידיים על החזה, הגבות נטויים מעט לאחור. הפטירו מילים זו כלעומת זו. נמוך יותר, מעט לפניהן, עגלותיהם מופקרות לרגע, מתחו זאטוטים את גופם מתוך הרתמות, מושיטים ידיים מתוחות, לא נוגעות, שולחים חיוך לעבר חבריהם. למטה מזה, התנחשלו הכלבים בין הרגליים והעגלות, מרחרחים, מתחככים, מכשכשים בזנבותיהם, מחפשים זה את אחוריו של זה, מסבכים את הרצועות.
ההתוועדות לא נתארכה. רק עברתי את מחצית המרחק אל צומת הרחובות וכבר התחילה מתפזרת. אישה אישה פנתה לה לדרכה, אוספת איתה, מי את טפה ומי את כלבה. גם אותו מתבדל על הטראסה, שמן הסתם כך שיערתי, הותר מרצועתו ושולח לחופשי בזמן העצירה למפגש, החל עושה את דרכו בחזרה במורד הרחוב. מן הסתם היה זאב בודד וניצל את זמן ההפוגה בטיול היומי בכדי לגלות פסגות ופינות חדשות. העדיף את הרחרוח במרחבי הדשא היבש על פני זרבוביות חבריו הלחות. עוד הייתי חושב אותו לכלב רחוב אלמלא הבחנתי בשתי תגיות פח מרשרשות שהיו תלויות לו על קולר נסתר תחת פרוותו. גם עכשיו לא הזדרז לחזור אל הגבוהה הבודדה ההיא שמשום מה דימיתי כי היא אדוניתו. אולי שיערתי זאת מכיוון שהבחנתי בידה בדבר מה הדומה לרצועה (אבל יכול היה להיות גם סתם חלק מתיק יד). הוא חצה את המדרכה והכביש באלכסון מאחורי גבי והחל משוטט בשדה הקוצים, נובר בערימות פסולת הבניין. פתאום הגיח משם וחצה את הרחוב לפני, מרחרח את רגלי הספסלים שלאורך קיר הטראסה.
כאשר עבר לפני הייתה לי שהות לבחון אותו ביתר עיון. בתחילה לא תפס את עיני ולא עורר את סקרנותי. גדול היה, גדל גוף ושמנמן – ואני מעדיף בדרך כלל כלבים בעלי גוף בינוני, אתלטי וגמיש. חרטומו היה רחב כשל דוב – ואילו אני מבכר כלבים בעלי חרטומים מחודדים יותר. בכלל היה בעל מראה דובי, למעט הזנב, ששערו מתנפנף, ואוזניו הארוכות השמוטות. גם צבע פרוותו הדקה והארוכה לא היה לגמרי לרוחי – חום אדמדם כולו, כצבעה של אדמת החמרה שנשדדה מכאן זה מכבר לאחר עקירת הפרדסים. עיניו היו חומות גם הן וגדולות ואמרו כולן שמחת-חיים שאננה וטוב-לב. כן, טוב-לב היה ללא ספק – זאת סיפרו בוודאות עיניו. הספיק לי מעבר אחד שלו לפני בכדי שאתחיל לחבב אותו לפתע, כמעט בניגוד לטבעי.
אולם יותר מכל היו אלו דרך תנועתו וצורת התנהלותו שסייעו בידו לכבוש את ליבי. למרות גודלו היה נע בקלילות מפתיעה. מהדס במין טיפוף קל וחרישי, מלווה ברשרוש הלוחיות לצווארו. נדמה היה כמרחף, כפותיו כמעט ואינן נוגעות בקרקע. בעודו נע בקו אלכסוני היה ראשו הסקרן נטוי בכיוון אחר, ואילו שיער גופו הדק והקל היה מקפץ ומתנפנף לכן ולשם כנגד כיוון התנועה כבעל חיים נפרדים משלו. נדמה היה כאילו ניתן לחוש במספר נפשות הרוחשות תחת למעטה עורו ופרוותו, כל אחת ורצונה היא. דומה היה לאותן תחפושות דרקון סיניות, המופעלות לאורכן בידי מספר אנשים, ומתפתלות עקב כך בצורה שובבה ותיאטרלית. אכן נראה כנווד נונשלאנטי, חסר דאגות ושמח בחלקו. גופו הגדול מהווה לו מגן בפני איימת העולם והוא אינו יודע פחד מהו אלא אך סקרנות אין קץ.
הצומת כבר היה דומם כשהגענו שנינו אליו. כל הנוכחים נעלמו מן העין, נבלעו מן הסתם בבתי שכונת הווילות הוותיקה. נעלמו גם אלה שלא היו ברשותן כלבים ובהן גם הגבוהה ההיא. אני פניתי מערבה אל הטיילת החדשה, ראשי זקוף, צועד באון. "הדובון" ('איזה בונבון!') פסע לימיני בצעד קל. בוודאי התקדם כבר בעליו הלאה (אולי עסק בריצה), יודע כי כלבו הנאמן ימהר בעקבותיו לכשיסיים להתבשם מכל ריחות השדה. זה האחרון נראה אומנם כמי שמכיר את דרכו אך לא נחפז. מתאים היה את קצב טיפופו המשוחרר מדאגה אל קצב הליכתי, מידי פעם מפנה אלי את ראשו ומביט בי בעיניו הטובות.
אופיו הטוב והרגוע כמו דבק בי. מן הסתם היו אלו זיכרונות הילדות – הנה אני חוזר לשכונה הישנה ונטולת המדרכות, שורק, וכלבי מגיח בדהרה משיטוטיו (כל כלבי השכונה ההיא היו משוטטים חופשי בימים ההם וכן גם אני), מקבל את פני בצהלה. תחושות וחוויות שכבר שכחתי (כבר שנים שאין ברשותי כלב) צפו ועלו בי שנית. אולי הייתה זו ההפתעה שבדבר – כלב שמאמץ אותך כברת דרך על דעת עצמו, אומנם אינו דבר נדיר, אך גם אינו שכיח במיוחד. קרוב לוודאי שהייתה זו ההרגשה המשוחררת, בזכותה התנתקתי לרגע משרשרת המחשבות העגומות, הרודפות. אותה תחושת התענגות על דבר שאינך חש אחריות או מחויבות לגביו (תחושה, שככל המותרות האחרים, אינה יכולה להאריך ולהתקיים והיא ממהרת להסתיים ברגע בו אוזל אמצעי התשלום שלנו ויהא זה כסף, זמן מיותר או כל דבר אחר מסוג זה).
תהא הסיבה אשר תהא. למספר רגעים לא היינו שני עוברי אורח בודדים, כי אם אדם וכלבו.
או כלב ואדמו (אינני מתעקש על הניסוח).
צעדתי והוא לצידי. שמחתי בו והוא שמח בי. לעיתים היה עוצר לרחרח את אילנות הסרק השדופים שלא מכבר נטעו, או חותך אל רצועת הדשא שמשמאלי. אבל לא היה משתהה הרבה וחוזר ומלווה אותי. עוברים ושבים בטיילת הצעירה הביטו בנו בקנאה וחשבו לעצמם: 'הנה הולכים אדם וכלבו'. אומנם לא היה קשור אלי ברצועה אך דווקא היה בכך בכדי לחזק את רושמו של הקשר המדומה שבינינו. לרגע קט לא היה מאושר ממני (ואולי גם ממנו) בכל השדרה כולה.

***

כך צעדנו בטיילת עד שהגענו אל מרגלות הגבעה שלכיוונה השקפתי קודם לכן. על גבי ספסל, בגבול הדשא שמשמאל לטיילת, ישב אב צעיר. אוחז היה בזרועות ילדה קטנה שניצבה בין ברכיו, מצמיד אותן לצידי גופה. הילדה פניה מורמים מעט הביטה לכיווני במבט תוהה, אגרופיה אוחזים חזק חזק ברצועה דקה ומתוחה, בקצהה היה קשור כלבלב, קצר פרווה, בעל עיניים שחורות זערוריות ונובח; כל כולו ממוקד בי ובכלבי. האב זקף את גבו בנוקשות, עוטה ארשת תקיפה, ונעץ בי מבט מאיים. מראה פניו היה כשל אדם המבקש להגן על בתו וכשל גבר המבקש להפגין את כוחו. במוחו כבר היה מגובש, כך יכולתי לחוש, נאום תוכחה שלם ונזעם – מן הסתם משהו על החוצפה שבטיול עם כלבים גדולים שאינם אחוזים ברצועה ושאין מחסום לפיהם. את הפרולוג כבר הטיח בכיווני.
'הכלב שלך?', שאל קצרות, מוכן כבר לשחרר את חרצובות לשונו.
והנה, כהרף עין, נעלמה לה תחושת ההנאה שאפפה אותי. לכאורה יכולתי להכריז בעלות על אותו כלב מאמץ נדיב, לקשור את גורלי בגורלו. אך אודה על האמת, עוז רוחי לא עמד לי. תירוצים יכולתי לספק לרוב: לא הייתה לי רצועה לרסן אותו בה, לא ידעתי אם ישעה לפקודה מפי, וכיצד זה אוכל להתערב אם תפרוץ קטטה בינו ובין הכלב הגמדי? אך האמת היא כי לא הייתי מוכן לשאת באחריות, אותה אחריות שהשחרור ממנה היה תמצית ההנאה האנוכית מהעמדת הפנים חסרת המחויבות האמיתית לקשר.
'לא', הפטרתי קלות, בלי להפנות אפילו את ראשי בכיוון אותו אדם. המשכתי לצעוד קדימה, קוטע באחת את נאומו המתוכנן ואיתו את האפשרות לצקת תוכן אמיתי בקשר המדומה עם "כלבי". זה האחרון, לא נראה כמתרגש הרבה מן המצב הטעון. הוא שש לקראת החבורה שליד הספסל ובחדוות משחק החל חג סביבם בריצה.
אני המשכתי בצעידתי חולף על פניהם. כיצד הסתיימה האפיזודה? כיצד נפתר המצב? זאת לא ידעתי. כבר לא היה זה כלבי – אתם מבינים? לא יכולתי להפנות את מבטי לאחור, פוחד שביטוי התעניינות מעין זה יהיה בבחינת אות שיסגיר את הקשר שבינינו.
הרחקתי לצעוד עוד מעט. בכל זאת האמנתי, או אולי קיוויתי, כי, משהבחין שהתרחקתי, נטש מי שהיה כלבי את הספסל העוין והיה משוטט בעצלתיים כדרכו, בעקבותיי, מעט מאחור. התחלתי מטפס במעלה הגבעה. למולי היו יורדות בשביל שתי נערות צעירות. כאשר התקרבו קפאו לפתע על עומדן והביטו בי באימה. האחת פלטה צווחה חדה ולפתה את זרוע חברתה. זו השנייה התעשתה ומשכה בצחוק של פחד את הראשונה שמאלה אל תוך הדשא, מאגפות אותי, או שמא דבר מה אחר שהיה פוסע מאחורי גבי.
כאשר הגעתי אל ראש הגבעה והתחלתי יורד מעברה השני כבר שקעה השמש. העירייה או חברת החשמל, עדין היו שקועות כמדומה בשנת החורף ולא עדכנו את זמני הדלקת תאורת הרחוב. חשיכה נפלה סביבי ואני פסעתי בתוכה.
כך המשכתי בודד בדרכי. האם עדין היה הולך בעקבותיי אי שם מאחור? לפעמים הייתי מדמה כי עלה באזני קול צלצולן החרישי של לוחיות המתכת התלויות בקולר שלצווארו.
'הנה שם מעט לימיני, השמעתם?'
כנראה הייתה זו רק חריקת שרשרת נדנדה בגן השעשועים הנטוש.
'הרגע חלף מרשרש לשמאלי. כן, יכול אני להישבע בכך!'
אך לא! בוודאי היה זה רק רשרוש צרור מפתחות בכיסו של האצן שחלף על פני וחזר ונבלע בתוך החושך?
'ממזר שכמותו, הרי כבר עקף אותי בחסות החשיכה והריהו ממתין לי שם הלאה באפלה!'
ואולי היה זה רק צלצול מטבעות בתוך כף יד...

Read more...

 יום חמישי, 25 במרץ 2010

חיקויים

Carlo Farina - Capriccio stravagante & Sonate - Ensemble Clematis - Stéphanie de Failly - Leonardo García-Alarcón - Ricercar - RIC-285 - CD

קארלו פארינה - סונאטות וקאפריצ'יו סטרווגנטה - אנסמבל קלמאטיס - סטפני דה פלי (כינור) - לאונרדו גרסייה אלארקון (עוגב), אנדראה דה קארלו (ויולה דה גאמבה)


לפעמים נדמה כי הסצנה של מבצעי מוסיקה מודעים היסטורית, למרות הפופולאריות ההולכת וגדלה שלהם, היא בעצם מועדון מצומצם. אותם מבצעים צצים שוב ושוב בהרכבים מגוונים בהקלטות עבור חברות תקליטים שונות. לא מזמן סקרתי הקלטה נהדרת מיצירות באך של אנסמבל 'מרה נוסטרום' בהנהלתו של נגן הויולה דה גאמבה אנדראה דה קארלו ובהשתתפות נגן העוגב לאונרדו גרסייה אלארקון והנה צצו שוב שני המבצעים המוכשרים הללו בדיסק אחר שרכשתי כחברי אנסמבל 'קלמאטיס' בהובלת נגנית הכינור סטפני דה פלי. האמת היא שאת הדיסק רכשתי בעיקר בגלל עטיפתו. בזמן האחרון הפכתי חובב חתולים והציור על עטיפת האלבום מצא חן בעיני (חלק מ'קונצרט החתולים' של הצייר הפלמי דויד טנייר השני). לאלו מכם המעוניינים גם בהצצה במה שיש בו בקנקן מוגשת בזאת סקירה קצרה.

הדיסק מכיל ביצועי יצירות משל הכנר והמלחין קארלו פארינה (1600-1639 לערך), יליד מנטובה שכנראה גם החל את חינוכו המוסיקלי תחת כנרים בולטים בחצר המקומית (כסלומונה רוסי וג'ובאני בטיסטה בונמנטה). מאוחר יותר בחייו פעל בגרמניה, בין השאר בחצר בדרזדן תחת ניהולו של היינריך שיץ. עיקר פרסומו בא לו ככנר. מכלול יצירתו מבוסס בעיקר על צורות ריקוד, וחלקו הקטן על צורות איטלקיות כקנצונות וסונאטות, אשר דווקא להן מוקדש חלקו הארי של האלבום שלפנינו.

כרבע מהאלבום תופס ביצוע יצירתו המוכרת ביותר כיום של פארינה, הקפריציו סטרווגנטה, שכבר זכתה להקלטות קודמות בעבר, ולה גם ייחוד סגנוני ביחס לשאר היצירות בדיסק. מדובר באוסף של קטעים קצרים, ריקודיים, עתירי אפקטים, המחקים קולות של כלי נגינה שונים ומשונים וכמו כן קולות של בעלי-חיים, כדוגמת יללת חתולים בזמן מריבה. זו יצירה חביבה ומסקרנת המאפשרת לנגני האנסמבל להפגין את יכולתם הווירטואוזית. לי היא הזכירה יצירות דומות מאוחרות יותר, המחקות בעלי חיים וקרבות משל שמלצר וביבר. מבין הסונאטות מצאה חן בעיני הסונאטה האחרונה שכתב פארינה - 'סונאטה דטה לה דספרטה' - יצירה אקספרסיבית, המביעה, אולי, כפי שמעידה כותרתה, על  תחושת ייאוש. הריקודים הקצרים, הם יצירות זניחות, שלא הרשימו אותי במיוחד.

נגינת האנסמבל יפה מאוד, העיבודים טובים ואיכות ההקלטה מצוינת. נראה לי כי הדיסק מומלץ במיוחד כתוספת למי שאוהב במיוחד את ז'אנר הסונאטות מן הבארוק המוקדם. מתחילים ימצאו, לדעתי, עניין בהקלטות מגווונות יותר של יצירות מלחינים ידועים מאותה תקופה, ואולי כדאי להם להתחיל דווקא עם יצירות ביבר או שמלצר המאוחרים יותר, אך המזכירים את פארינה מבחינת הסגנון. בכל מקרה הקפריציו משעשע ושאר הסונאטות יפות, גם אם האזנה רציפה עשויה לעיתים להיות מייגעת.

65:12 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    8
טיב הביצוע:    10
איכות ההקלטה:    10

Read more...

 יום שלישי, 23 במרץ 2010

נֹכַח עֲרִיסָתִי

הֲזוֹ וּבְכֵן, הֲזוֹהִי הַתֵּבָה הַצָּרָה,
שָׁם שָׁכַבְתִּי, יַלְדָּה, בְּחִתּוּלַי צְרוּרָה?
שָׁם שָׁכַבְתִּי רָפָה, חַסְרַת-יֶשַׁע וְאִלֶּמֶת,
וְרַק כְּדֵי לִבְכֹּת בִּשְׂפָתַי מְעַקֶמֶת.

יָדַי רַכּוֹת, דָּבָר לֹא הָיִיתִי אוֹחֶזֶת,
אַךְ כְּבַלוּנִי מַמָּשׁ כְּאוֹתָהּ הַפּוֹחֶזֶת,
רַגְלַי קְטַנּוֹת, אַךְ שָׁכַבְתִּי כְּנָכָה,
עַד אֲשֶׁר אִמָּא אֶל חָזָהּ אוֹתִי לָקְחָה.

אָז צָחַקְתִּי יוֹנֶקֶת נוֹשֵׂאת אֵלֶיהָ עֵינַי,
עַל מַלְאָכוֹנִים וּוְרָדִים זִמְּרָה הִיא בְּאָזְנַי,
לִמְנוּחָה עִרְסְלוּנִי שִׁירֶיהָ שֶׁזֻמְּרוּ,
נָשְׁקָה בְּאַהֲבָה לְעֵינַי שֶׁנֶּעֶצְמוּ.

פָּרְשָׂה מֵשִׁי יָרֹק אַפְלוּלִי מְכַסֶּה,
אֹהֶל קָרִיר, מֵעָלַי הִתְנַשֵּׂא.
מָתַי קִיטוֹן כֹּה שָׁלֵו יְהֵא שׁוּב מֻשָּׂג?
אוּלַי, כְּשֶׁהַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק לִי גַּג!

אִמָּא, הוֹ אִמָּא! הִשָׁאֲרִי כָּאן עוֹד, אֲהוּבָה;
עַל מַלְאָכִים, מְנַחֶמֶת, מִי לִי תָּשִיר כְּאוּבָה?
מִי תְּנַשֵּׁק בְּאַהֲבָה אֶת עֵינַי שֶׁנֶּעֶצְמוּ,
לִמְנוּחַת-עוֹלָם, מִמֶּנָּה מְנוּחוֹת לֹא יֶעֶמְקוּ?

מאת קארל גוטפריד פון לייטנר (1800-1890)

(תרגום שלי מגרמנית)

Vor meiner Wiege

Das also, das ist der enge Schrein,
Da lag ich in Windeln als Kind darein?
Da lag ich gebrechlich, hilflos und stumm
Und zog nur zum Weinen die Lippen krumm.

Ich konnte nichts fassen mit Händchen zart,
Und war doch gebunden nach Schelmenart;
Ich hatte Füßchen und lag doch wie lahm,
Bis Mutter an ihre Brust mich nahm.

Dann lachte ich saugend zu ihr empor
Sie sang mir von Rosen und Engelein vor,
Sie sang und sie wiegte mich singend in Ruh,
Und küßte mir liebend die Augen zu.

Sie spannte aus Seide, gar dämmerig grün,
Ein kühliges Zelt hoch über mich hin.
Wann find ich nur wieder solch friedlich Gemach?
Vielleicht, wenn das grüne Gras mein Dach!

O Mutter! lieb Mutter bleib' lange noch hier;
Wer sänge dann tröstlich von Engeln mir?
Wer küßte mir liebend die Augen zu
Zur langen, zur letzen und tiefesten Ruh'?

By Karl Gottfried von Leitner (1800-1890)

בשיר משתלבים התחלה וסוף. בחרתי לתרגמו כך שיתאים לדוברת (למרות שבמקור הוא מתאים לשני המינים).
התרגום מוקדש באהבה לבתי אלה, שנולדה זה לא מכבר.

(שוברט הלחין את השיר בשינויים מינוריים באופן נפלא לטעמי)

Read more...

 יום שני, 15 במרץ 2010

צֵא וּתְפֹס כּוֹכָב נוֹפֵל

צֵא וּתְפֹס כּוֹכָב נוֹפֵל, 
בֶּן שֹׁרֶשׁ הַדּוּדָא הוֹלֵד,
אַיֵּה כֹּל שְׂנוֹת עָבָר, גּוֹלֵל,
אוֹ מִי שִׁסַּע פַּרְסַת הַשֵׁד,
לַמְּדֵנִי זֶמֶר בְּנוֹת-יָּם לִשְׁמֹעַ,
אוֹ עֲקִיצַת קִנְאָה לִמְנֹעַ,
וְחַשֵּב
אֵי מְּנַשֵּב
רוּחַ, בַּרָת-לְבָב יוּכָל קַרֵב.

אִם לַחֲזוֹת נוֹלַדְתָּ בִּפְלָאוֹת,
מִכֹּל אֲשֶׁר מְעַיִן הוּא נִסְתָּר,
עֲשֵׂה דֶּרֶךְ, רִבּוֹא יָמִים וְלֵילוֹת,
עַד שֵׂיבַת שֶׁלֶג עָלֶיךָ תֻּמְטַר,
אַתָּה, עֵת תָּשׂוּב בְּפָנַי תְּגוֹלֵל,
כֹּל פֶּלֶא מוּזָר שְׂלְךָ הִתְחוֹלֵל,
וַחֲתֹּם
אֵין מָקוֹם
דַּרָה בּוֹ אִשָּׁה שְיֹפִי לָה גַּם תֹּם.

הוֹדִיעֵנִי, אִם תִּמָּצֵא,
עֲלוֹת רֶגֶל עָדֶיהָ וַדַּאי כִּדְבַשׁ;
אַךְ אָל לְךָ, לֹא אֶצֵא,
גַּם אִם בָּדֶּלֶת מִמּוּל יְהֵא הַמִפְגָּשׁ;
גַּם אִם לִבָּה אֱמֶת עֵת בָּה פָּגַשְׁתָּ,
וְכָךְ נוֹתְרָה עַד מִכְתָּבְךָ כָּתַבְתָּ,
אַף הִיא,
כָּזָב תְּהִי,
טֶרֶם לִשְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ הַגִּיעִי.

מאת ג'ון דאן (1572-1631)

(תרגום שלי מאנגלית)

Goe and catche a falling starre

Goe and catche a falling starre,
Get with child a mandrake roote,
Tell me, where all past years are,
Or who cleft the Divel foot,
Teach me to hear mermaides singing,
Or to keep off envies stinging,
And finde
What winde
Serves to advance an honest minde.

If thou beest borne to strange sights,
Things invisible to see,
Ride ten thousand daies and nights,
Till age snow white haires on thee,
Thou, when thou retorn'st, wilt tell me,
All strange wonders that befell thee,
And sweare
No where
Lives a woman true, and faire.

If thou findst one, let mee know,
Such a Pilgrimage were sweet;
Yet doe not, I would not goe,
Though at next doore wee might meet;
Though shee were true, when you met her,
And last, till you write your letter,
Yet shee
Will bee
False, ere I come, to two, or three.

By John Donne (1572-1631)

קיימים מספר תרגומים בשפה העברית לשירו הידוע של דאן (חלקם ניתן למצוא ברשת). זהו הניסיון הצנוע שלי.
לחן יפה לשיר, מאת בוב צ'ילקוט ניתן למצוא באלבום שכבר כתבתי עליו.

Read more...

 יום שלישי, 26 בינואר 2010

מתנות חג המולד

בהיותי יהודי אינני חוגג את חג המולד אבל אנשים טובים מן העולם הנוצרי שם בחוץ בחרו להעניק לי בחג האחרון שתי מתנות מוסיקליות. למרות שלא נהוג לבדוק את שיניו של סוס שניתן במתנה, הנה בכל זאת סקירה קצרה:


Christmas Choral Highlights 3 - The Oxford Choir, Christopher Robinson - OUP - LC14383 - CD


מבחר מוסיקה מקהלתית לחג המולד מס' 3 - מקהלת אוקספורד בניצוח כריסטופר רובינסון




מדובר בדיסק חינמי שהוציאה ההוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה. הוא נועד למטרה שיווקית - קידום אלבומים וספרי תווים למקהלות שייצאו בהוצאה - ודומה לשני דיסקים שהגיעו אלי בעבר וכבר דיווחתי עליהם. בדיסק הנוכחי מקובצים מבחר מזמורי חג מולד מתוך מספר אלבומים של ההוצאה בשירת מקהלת האוניברסיטה. קשה להתייחס לדיסק העמוס לעייפה במבחר שכזה, או להסיק ממנו על טיבם של האלבומים השלמים ביותר מרמיזה. בכל זאת הנה התרשמותי הכללית.
רוב מזמורי החג שבאוסף הם לחנים מקוריים לטקסטים אנגליים או עיבודים לשירים אנגליים מסורתיים (יוצאים מן הכלל הם שיר ערש קטאלוני ושני שירים ג'מייקאנים). תמצאו כאן ערב-רב של סגנונות. אאפיין את התרשמותי הכללית בתואר 'פופולאריים'. לא הרגשתי כאן בחדשנות של ממש בהלחנה. הלחנים המקוריים, לכל רוחב הסקאלה למן הסגנון הקלאסי ועד לעממי ולמוסיקת הפופ, הם במקרה הטוב, בעלי אופי פופולארי, מוסיקה נעימה לאוזן אך חסרת משקל, ובמקרה הרע קיטש מחזות זמר עכשווי. גם מן העיבודים ללחנים עממיים לא ממש התלהבתי, באופן אישי אעדיף לשמוע אותם בסגנונות עיבוד המקובלים בתחום ביצועי המוסיקה העתיקה המודעים היסטורית. נראה לי כי עיבודים כאלו ייטיבו להדגיש את יופיים העממי מבלי להיגרר לבנאליות. בעיקרון נראה לי כי רוב האלבומים המיוצגים באסופה מכוונים לטעמו של הקהל הרחב הנוצרי בעולם המערבי דובר האנגלית.
יוצאים מן הכלל, לפחות לטעמי, הם שני השירים האחרונים באלבום - שתי הדוגמאות מתוך אלבום של מוסיקה מג'מייקה. למרות שלא מדובר כאן בביצועים אותנטיים אלא בעיבודים לפסנתר ומקהלה, הם מצאו חן בעיני בגלל פשטותם, יופיים ואהבת החיים שבהם. אולי ארכוש את האלבום בעתיד ואציג סקירה מקיפה יותר שלו. כרגע, בהתחשב בדוגמאות שהובאו באוסף הנוכחי, האלבום הג'אמייקאני הוא היחיד שנראה לי שווה דגימה.

78:43 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    6
טיב הביצוע:    9
איכות ההקלטה:    8

Europäische Weihnachtschöre - Chormusik a Cappella - EuropaChorAkademie - Joshard Daus, Wieslaw Delimat, Povilas Gylys - Glor - GC09261 - CD

מוסיקת מקהלות אירופאית, לחג המולד, מבוצעת א קפלה - האקדמיה האירופאית למקהלות, בניצוח יושרד דאוס, וויסלב דלימט, פוווילאס גיליס


המתנה השנייה הגיעה מגרמניה, בעקבות השתתפות בחידון נושא פרסים.

עיקר עיסוקה, כך נראה לי, של חברת גלור הגרמנית, הוא הוצאת אלבומים של הקלטות מוסיקה קלאסית בביצועה של מקהלת האקדמיה האירופאית למקהלות. באלבום שהגיע אלי אוסף של יצירות מאת מלחינים ממוצא אירופאי הקשורות בחג המולד. רובן מבוצעות א קפלה (למעט קטע אחד בליווי עוגב, וצלצול פעמון מיותר בסיומו של קטע אחר). כשליש מהיצירות באלבום הולחנו או עובדו בידי מלחינים מליטא, לא מדובר דווקא בלחנים עממיים או מסורתיים (שמעו למשל עיבוד חדש לשירו הידוע של בינג קרוסבי 'חג-מולד לבן'). שליש אחר מונה יצירות ועיבודים, חלקם לשירים עממיים, של מלחינים פולניים. השליש האחרון הוא של מוסיקה קלאסית, המתקשרת למולד ישוע, משל מלחינים גרמניים. בין השמות הידועים יותר תמצאו את מנדלסון ובלוך. בנוסף ישנה גיחה קצרה אל מעבר לתעלה - 'המנון לבתולה' פרי עטו של בריטן.
גם באלבום זה לא תמצאו יצירות "גדולות" אך המוסיקה בו יפה יותר לטעמי מאשר זו שבאלבום הקודם שנסקר למעלה. למרות שהלחנים קליטים יש כאן פחות קיטש. בעיקר מצאה חן בעיני המוסיקה של המלחינים ממזרחה של אירופה.
הביצוע הוא טוב אך "חיוור" במקצת. אולי האשמה לא במבצעים אלא בעיבודים. למרות שיתרונם ויופיים בפשטותם יתכן שעיבוד צבעוני יותר - יותר משחק בגוון הקולות, היה מוסיף לחלק מן היצירות. אולי האשמה בהקלטה, שלמרות צלילותה, היא מרוחקת מעט מידי לטעמי (כנראה בניסיון לקלוט את מלוא היקפה של המקהלה הגדולה).
לסיכום דיסק יפה, שאולי לא הייתי קונה מיוזמתי, אך שמחתי לקבל במתנה, ובו לחנים נעימים. הוא הסב לי הנאה ושמחתי להכירו.

62:20 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    8
טיב הביצוע:    8
איכות ההקלטה:    8

Read more...

 יום חמישי, 21 בינואר 2010

סוס במוזיאון

Max Reger - Serenaden Op.141a & 77a, Klarinettenquintett Op.146 - Oxalys - Fuga Libra - FUG 553 - CD 

מקס רגר - סרנאדות לחליל וכלי קשת אופ' 77a, 141a וחמישיית קלרנית אופ' 146 - אנסמבל אוקסאליס




בחוברת המצורפת לדיסק (עמוד 19) מצוין בנוגע למקס רגר כי 'הצרוף של מחוות בארוקיות ומרכיבים רומנטיים המאפיינים את יצירתו, מעניקים לה, לעיתים קרובות, אופי מפוזר, לפחות בשמיעה ראשונה. אך המוסיקה שלו היא מן הסוג הדורש התעמקות, לא רק מצדם של מבצעיה, אלא גם מן המאזינים לה. חושפת היא אז - ורק אז - את סודותיה ואוצרותיה. הגמול על מאמצים אלו ועל תהליך האזנה פעילה שכזה הוא רב.' לאחר האזנה ממושכת לאלבום, נראה לי כי הצדק עם כותב המאמר.
יש להקדים ולומר כי שלוש היצירות המנוגנות באלבום מייצגות צד קליל יותר במכלול יצירתו של רגר, בניגוד אולי ליצירותיו לעוגב. יצירה אחת, סרנאדה אופ' 77a לחליל כינור וויולה, היא אפילו קומוניקטיבית בהחלט. מצאתי אותה יפה, קלאסית ביותר, בעלת פרק ווריאציות נהדר שהזכיר לי את רביעיות החליל של מוצרט. אולי לא אופיינית למלחין המתואר כיורשו של באך מבחינת השימוש בקונטרפונקט וכממשיכו של ברהמס מבחינה מבנית. שתי היצירות האחרות (שתקופת חיבורן מאוחרת יותר - שנת 1915), סרנאדה אופ' 141a לחליל כינור וויולה, וחמישיית קלרנית, תובעניות יותר, אך אכן, כאשר מתרגלים לאופי הקוטבי של פרקיהן מתגלה גם הסדר הלוגי והמלודי שבהן. מדובר ביצירות נאות ומהנות. חמישיית הקלרנית הזכירה לי במשהו את זו של ברהמס למרות שהיא אכן "מפוזרת" יותר לכאורה. יותר מדויק אולי יהיה לומר כי ביצירות אלו משמשים במשולב בכל אחד מפרקיהן, נושאים בעלי אופי נוסטלגי-רומנטי מחד גיסא, ונושאים קפריזיים-תיאטרליים מאידך גיסא, ולכן מציגים קו מלודי מפתיע ובלתי צפוי. כל היצירות מתחברות ליצירת אווירה אחידה, שיש בה, אם להתפייט, משהו מאווירת עונות המעבר - מלנכוליה של הלך העובר בשדרות בהן מרקדים בין רגליו עלי הסתיו, או דילוגיו של אוהב אפוף קדחת אביבית.
בתור חוות דעת כללית אומר כי היצירות שבאלבום, מלבד זאת שמצאו חן בעיני, אף הצליחו לעורר בי עניין בהאזנות חוזרות ונשנות. שמחתי להכירן. אין לי מקור אחר להשוואה אך גם הביצוע וגם איכות ההקלטה נשמעו לי בסדר גמור.

68:30 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    9
טיב הביצוע:    9
איכות ההקלטה:    9

נ.ב. הציור על עטיפת הדיסק כמו גם על עטיפות חלק מהדיסקים האחרים של חברת פוגה-ליבֵּרה הוא משל האומן הבלגי אנטוּן ורביק  (Antoon Verbeeck). המוטיב המאפיין את עטיפת הדיסקים של אנסמבל אוקסאליס הוא של בעלי-חיים המשוטטים במוזיאון לצד יצירות אומנות ידועות. באלבום בו עסקינן נראה הציור 'פיגמליון וגלטאה' של ז'אן-לאון ז'רום כאשר ברקע מטייל לו סוס. אולי הוא מייצג היטב את השילוב הנוסטלגי-קפריזי של היצירות המוקלטות. אשאיר לכם קוראי את הפרשנות ורק אציין שהציור מצא חן בעיני. מי שרוצה להתרשם מציוריו של ורביק יכול לצפות בעטיפות הדיסקים האחרים של אנסמבל אוקסאליס באתר של Outhere, חברה המאגדת תחת כנפיה מספר הוצאות דיסקים איכותיות (ביניהן פוגה-ליברה), או באתר האומן עצמו.

Read more...