סוס במוזיאון

Max Reger - Serenaden Op.141a & 77a, Klarinettenquintett Op.146 - Oxalys - Fuga Libra - FUG 553 - CD 

מקס רגר - סרנאדות לחליל וכלי קשת אופ' 77a, 141a וחמישיית קלרנית אופ' 146 - אנסמבל אוקסאליס

בחוברת המצורפת לדיסק (עמוד 19) מצוין בנוגע למקס רגר כי 'הצרוף של מחוות בארוקיות ומרכיבים רומנטיים המאפיינים את יצירתו, מעניקים לה, לעיתים קרובות, אופי מפוזר, לפחות בשמיעה ראשונה. אך המוסיקה שלו היא מן הסוג הדורש התעמקות, לא רק מצדם של מבצעיה, אלא גם מן המאזינים לה. חושפת היא אז - ורק אז - את סודותיה ואוצרותיה. הגמול על מאמצים אלו ועל תהליך האזנה פעילה שכזה הוא רב.' לאחר האזנה ממושכת לאלבום, נראה לי כי הצדק עם כותב המאמר.

יש להקדים ולומר כי שלוש היצירות המנוגנות באלבום מייצגות צד קליל יותר במכלול יצירתו של רגר, בניגוד אולי ליצירותיו לעוגב. יצירה אחת, סרנאדה אופ' 77a לחליל כינור וויולה, היא אפילו קומוניקטיבית בהחלט. מצאתי אותה יפה, קלאסית ביותר, בעלת פרק ווריאציות נהדר שהזכיר לי את רביעיות החליל של מוצרט. אולי לא אופיינית למלחין המתואר כיורשו של באך מבחינת השימוש בקונטרפונקט וכממשיכו של ברהמס מבחינה מבנית. שתי היצירות האחרות (שתקופת חיבורן מאוחרת יותר - שנת 1915), סרנאדה אופ' 141a לחליל כינור וויולה, וחמישיית קלרנית, תובעניות יותר, אך אכן, כאשר מתרגלים לאופי הקוטבי של פרקיהן מתגלה גם הסדר הלוגי והמלודי שבהן. מדובר ביצירות נאות ומהנות. חמישיית הקלרנית הזכירה לי במשהו את זו של ברהמס למרות שהיא אכן "מפוזרת" יותר לכאורה. יותר מדויק אולי יהיה לומר כי ביצירות אלו משמשים במשולב בכל אחד מפרקיהן, נושאים בעלי אופי נוסטלגי-רומנטי מחד גיסא, ונושאים קפריזיים-תיאטרליים מאידך גיסא, ולכן מציגים קו מלודי מפתיע ובלתי צפוי. כל היצירות מתחברות ליצירת אווירה אחידה, שיש בה, אם להתפייט, משהו מאווירת עונות המעבר - מלנכוליה של הלך העובר בשדרות בהן מרקדים בין רגליו עלי הסתיו, או דילוגיו של אוהב אפוף קדחת אביבית.

בתור חוות דעת כללית אומר כי היצירות שבאלבום, מלבד זאת שמצאו חן בעיני, אף הצליחו לעורר בי עניין בהאזנות חוזרות ונשנות. שמחתי להכירן. אין לי מקור אחר להשוואה אך גם הביצוע וגם איכות ההקלטה נשמעו לי בסדר גמור.

68:30 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן:    9
טיב הביצוע:    9
איכות ההקלטה:    9

נ.ב. הציור על עטיפת הדיסק כמו גם על עטיפות חלק מהדיסקים האחרים של חברת פוגה-ליבֵּרה הוא משל האומן הבלגי אנטוּן ורביק  (Antoon Verbeeck). המוטיב המאפיין את עטיפת הדיסקים של אנסמבל אוקסאליס הוא של בעלי-חיים המשוטטים במוזיאון לצד יצירות אומנות ידועות. באלבום בו עסקינן נראה הציור 'פיגמליון וגלטאה' של ז'אן-לאון ז'רום כאשר ברקע מטייל לו סוס. אולי הוא מייצג היטב את השילוב הנוסטלגי-קפריזי של היצירות המוקלטות. אשאיר לכם קוראי את הפרשנות ורק אציין שהציור מצא חן בעיני. מי שרוצה להתרשם מציוריו של ורביק יכול לצפות בעטיפות הדיסקים האחרים של אנסמבל אוקסאליס באתר של Outhere, חברה המאגדת תחת כנפיה מספר הוצאות דיסקים איכותיות (ביניהן פוגה-ליברה), או באתר האומן עצמו.