יום שלישי, 23 במרץ 2010

נֹכַח עֲרִיסָתִי

הֲזוֹ וּבְכֵן, הֲזוֹהִי הַתֵּבָה הַצָּרָה,
שָׁם שָׁכַבְתִּי, יַלְדָּה, בְּחִתּוּלַי צְרוּרָה?
שָׁם שָׁכַבְתִּי רָפָה, חַסְרַת-יֶשַׁע וְאִלֶּמֶת,
וְרַק כְּדֵי לִבְכֹּת בִּשְׂפָתַי מְעַקֶמֶת.

יָדַי רַכּוֹת, דָּבָר לֹא הָיִיתִי אוֹחֶזֶת,
אַךְ כְּבַלוּנִי מַמָּשׁ כְּאוֹתָהּ הַפּוֹחֶזֶת,
רַגְלַי קְטַנּוֹת, אַךְ שָׁכַבְתִּי כְּנָכָה,
עַד אֲשֶׁר אִמָּא אֶל חָזָהּ אוֹתִי לָקְחָה.

אָז צָחַקְתִּי יוֹנֶקֶת נוֹשֵׂאת אֵלֶיהָ עֵינַי,
עַל מַלְאָכוֹנִים וּוְרָדִים זִמְּרָה הִיא בְּאָזְנַי,
לִמְנוּחָה עִרְסְלוּנִי שִׁירֶיהָ שֶׁזֻמְּרוּ,
נָשְׁקָה בְּאַהֲבָה לְעֵינַי שֶׁנֶּעֶצְמוּ.

פָּרְשָׂה מֵשִׁי יָרֹק אַפְלוּלִי מְכַסֶּה,
אֹהֶל קָרִיר, מֵעָלַי הִתְנַשֵּׂא.
מָתַי קִיטוֹן כֹּה שָׁלֵו יְהֵא שׁוּב מֻשָּׂג?
אוּלַי, כְּשֶׁהַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק לִי גַּג!

אִמָּא, הוֹ אִמָּא! הִשָׁאֲרִי כָּאן עוֹד, אֲהוּבָה;
עַל מַלְאָכִים, מְנַחֶמֶת, מִי לִי תָּשִיר כְּאוּבָה?
מִי תְּנַשֵּׁק בְּאַהֲבָה אֶת עֵינַי שֶׁנֶּעֶצְמוּ,
לִמְנוּחַת-עוֹלָם, מִמֶּנָּה מְנוּחוֹת לֹא יֶעֶמְקוּ?

מאת קארל גוטפריד פון לייטנר (1800-1890)

(תרגום שלי מגרמנית)

Vor meiner Wiege

Das also, das ist der enge Schrein,
Da lag ich in Windeln als Kind darein?
Da lag ich gebrechlich, hilflos und stumm
Und zog nur zum Weinen die Lippen krumm.

Ich konnte nichts fassen mit Händchen zart,
Und war doch gebunden nach Schelmenart;
Ich hatte Füßchen und lag doch wie lahm,
Bis Mutter an ihre Brust mich nahm.

Dann lachte ich saugend zu ihr empor
Sie sang mir von Rosen und Engelein vor,
Sie sang und sie wiegte mich singend in Ruh,
Und küßte mir liebend die Augen zu.

Sie spannte aus Seide, gar dämmerig grün,
Ein kühliges Zelt hoch über mich hin.
Wann find ich nur wieder solch friedlich Gemach?
Vielleicht, wenn das grüne Gras mein Dach!

O Mutter! lieb Mutter bleib' lange noch hier;
Wer sänge dann tröstlich von Engeln mir?
Wer küßte mir liebend die Augen zu
Zur langen, zur letzen und tiefesten Ruh'?

By Karl Gottfried von Leitner (1800-1890)

בשיר משתלבים התחלה וסוף. בחרתי לתרגמו כך שיתאים לדוברת (למרות שבמקור הוא מתאים לשני המינים).
התרגום מוקדש באהבה לבתי אלה, שנולדה זה לא מכבר.

(שוברט הלחין את השיר בשינויים מינוריים באופן נפלא לטעמי)