רשומות
יום שני, 20 באפריל 2009
כמו צועני
Gipsy Way - Pavel Šporcl - Romano StiloSupraphon - SU 3951-2 131 - CD
באופן צועני - פאוול שפורצל (כינור) ולהקת רומאנו סטילו
71:27 דקות (כולל רעשי קהל כגון: מחיאות כפיים, תשואות וכיו"ב)
ההערכה שלי -
רמת התוכן: 7
טיב הביצוע: 8
איכות ההקלטה: 9
אלבומי Crossover או Fusion המפגישים סגנונות מוסיקליים שונים נפוצים מאוד בימינו גם בתחום המוסיקה הקלאסית. המפגש בין המוסיקה הקלאסית לסגנונות מוסיקאליים אחרים (או של נגנים של מוסיקה קלאסית עם נגנים מתחומים אחרים) יכול להביא לתוצאות נהדרות (שמעו למשל השילוב של מוסיקה ספרדית עתיקה עם בלאדות ארגנטינאיות ב- 'Tonos y Tonadas', אחד הדיסקים הטובים שאני מכיר בתחום) כמו גם לאכזבות (למשל, לטעמי, הדיסק 'מוצארט במצריים').
בדיסק הנסקר כאן חובר הכנר פאוול שפורצל, שביצועיו בתחום הקלאסי זכו לתשבחות, ללהקת מוסיקאים ממוצא רומני המתמחים במוסיקה צוענית למטרת ביצוע מוסיקה בסגנון זה. מדובר כאן במוסיקה בסגנון כלייזמרי-רומנטי-ג'אזי ולא בהמולת קרנבל של תזמורת רחוב צוענית (לא נעשה כאן שימוש בכלי נשיפה). לגבי התוצאה המתקבלת יש לי מספר הסתייגויות.
ראשית יש לציין כי שפורצל מנגן היטב ונגינתו מלוטשת ווירטואוזית. הצליל שהוא מפיק באלגנטיות מן הכינור נהדר. שאר הנגנים מלווים אותו ואינם מקלקלים. ניכר כי הם מנגנים בתיאום אך בכך מתמצא כל שיתוף הפעולה. לי חסרה כאן ההפריה ההדדית, שלדעתי, מאפיינת מפגשים מוזיקליים המתעלים לרמות גבוהות. שפורצל הוא הכוכב של הדיסק וככוכב הוא נותן הטון והדיסק תפור למידותיו.
ההסתייגות השנייה שיש לי היא לגבי היצירות שבחרו שפורצל וחבריו לבצע. באופן כללי ניתן לתאר את הרפרטואר בדיסק כלקוח ממה שמכונה מוסיקה קלסית "קלה" (ולדעתי מוטב לכנות - קליטה, מוכרת או מלודית) או מתחום המוסיקה העממית, למשל פרלוד של באך, מחול הונגרי של ברהמס, יצירות לכינור של גאורג בולנג'ר וכו... שפורצל וחבריו מצליחים לעיתים להעניק גם ליצירות חבוטות אלו גוון רענן (למשל, לטעמי, ב'מחול החרבות' של חצ'טוריאן, בהורה רומנית או בפנטסיה על שירי עם רוסיים), אך לפעמים נמצאים גם על סף גלישה למחוזות הקיטש. מה שמפריע לי במיוחד היא העובדה ששפורצל וחבריו בחרו לבצע יצירות קלאסיות שמעצם אופיין כבר מזמינות ביצוע בסגנון צועני (ובחלקם הולחנו מתוך התבססות על מוסיקה עממית). אין בכך רע כמובן, אך לדעתי ביצוע של יצירות מתבקשות פחות מסוג כזה של מוסיקה, היה יוצר עניין רב יותר אצל המאזין ומעמיד בפני המבצעים אתגרים רבים יותר שאם היו עומדים בהם היו יוצרים משהו שונה, חדש.
בקיצור דיסק המתאים בעיקר לחובבי מוסיקה קלאסית "קלה" או לאוהבי הכינור הווירטואוזי.
ההקלטה היא של מופע חי במועדון 'לה פאבריקה' בפראג וכוללת התפרצויות ספונטניות של הקהל, דבר המגביר את האינטימיות מחד גיסא, ומאידך גיסא עלול גם לייגע (בעיקר כשמדובר בסיומם של קטעי הנגינה). איכות ההקלטה טובה. באופן המשקף את אופי הדיסק, צליל הכינור (הכחול!) של שפורצל זוכה כאן להבלטה מסוימת על פני שאר הכלים.
בדיסק הנסקר כאן חובר הכנר פאוול שפורצל, שביצועיו בתחום הקלאסי זכו לתשבחות, ללהקת מוסיקאים ממוצא רומני המתמחים במוסיקה צוענית למטרת ביצוע מוסיקה בסגנון זה. מדובר כאן במוסיקה בסגנון כלייזמרי-רומנטי-ג'אזי ולא בהמולת קרנבל של תזמורת רחוב צוענית (לא נעשה כאן שימוש בכלי נשיפה). לגבי התוצאה המתקבלת יש לי מספר הסתייגויות.
ראשית יש לציין כי שפורצל מנגן היטב ונגינתו מלוטשת ווירטואוזית. הצליל שהוא מפיק באלגנטיות מן הכינור נהדר. שאר הנגנים מלווים אותו ואינם מקלקלים. ניכר כי הם מנגנים בתיאום אך בכך מתמצא כל שיתוף הפעולה. לי חסרה כאן ההפריה ההדדית, שלדעתי, מאפיינת מפגשים מוזיקליים המתעלים לרמות גבוהות. שפורצל הוא הכוכב של הדיסק וככוכב הוא נותן הטון והדיסק תפור למידותיו.
ההסתייגות השנייה שיש לי היא לגבי היצירות שבחרו שפורצל וחבריו לבצע. באופן כללי ניתן לתאר את הרפרטואר בדיסק כלקוח ממה שמכונה מוסיקה קלסית "קלה" (ולדעתי מוטב לכנות - קליטה, מוכרת או מלודית) או מתחום המוסיקה העממית, למשל פרלוד של באך, מחול הונגרי של ברהמס, יצירות לכינור של גאורג בולנג'ר וכו... שפורצל וחבריו מצליחים לעיתים להעניק גם ליצירות חבוטות אלו גוון רענן (למשל, לטעמי, ב'מחול החרבות' של חצ'טוריאן, בהורה רומנית או בפנטסיה על שירי עם רוסיים), אך לפעמים נמצאים גם על סף גלישה למחוזות הקיטש. מה שמפריע לי במיוחד היא העובדה ששפורצל וחבריו בחרו לבצע יצירות קלאסיות שמעצם אופיין כבר מזמינות ביצוע בסגנון צועני (ובחלקם הולחנו מתוך התבססות על מוסיקה עממית). אין בכך רע כמובן, אך לדעתי ביצוע של יצירות מתבקשות פחות מסוג כזה של מוסיקה, היה יוצר עניין רב יותר אצל המאזין ומעמיד בפני המבצעים אתגרים רבים יותר שאם היו עומדים בהם היו יוצרים משהו שונה, חדש.
בקיצור דיסק המתאים בעיקר לחובבי מוסיקה קלאסית "קלה" או לאוהבי הכינור הווירטואוזי.
ההקלטה היא של מופע חי במועדון 'לה פאבריקה' בפראג וכוללת התפרצויות ספונטניות של הקהל, דבר המגביר את האינטימיות מחד גיסא, ומאידך גיסא עלול גם לייגע (בעיקר כשמדובר בסיומם של קטעי הנגינה). איכות ההקלטה טובה. באופן המשקף את אופי הדיסק, צליל הכינור (הכחול!) של שפורצל זוכה כאן להבלטה מסוימת על פני שאר הכלים.
71:27 דקות (כולל רעשי קהל כגון: מחיאות כפיים, תשואות וכיו"ב)
ההערכה שלי -
רמת התוכן: 7
טיב הביצוע: 8
איכות ההקלטה: 9
