קול מן העבר

J. S. Bach - 6 Suites a Violoncello Solo Senza Basso Vol. 1 (BWV 1007-1009) - Martin Zeller - MA Recordings - M073A - CD

י.ס. באך - מתוך שש סוויטות לצלו סולו (רי"ב 1009-1007) - מרטין זלר

הכלי עליו מנגן מרטין זלר (או שמא צלר?) את הסוויטות מאת באך המיועדות (כנראה) לצ'לו סולו, בהקלטה שלהלן, הוא אחד היחידים ששרדו מתוצרתו של יאקובוס שטיינר (Jacobus Stainer), יצרן וויולים אוסטרי בן המאה ה-17. באתר האינטרנט של MA Recordings מנסים לרגש אותנו באמצעות העלאת הספקולציה כי יתכן ויוהאן סבסטיאן באך עצמו ניגן או שמע יצירות אלו על גבי צ'לו מסוג זה. עם כל חיבתי, בדרך כלל, למה שמכונה 'ביצועים מודעים היסטורית', הרי שניסיון לפתות אותנו לרכוש הקלטה בטוענה שמשוחזרים כאן הצלילים כפי ששמע אותם באך עצמו, נראה לי כקריקטורה של הגישה האותנטית בביצוע מוסיקה עתיקה. הפילוסופיה ההרמנויטית כבר לימדה אותנו כי ניסיונות לשחזור היסטורי מוחלט הם לפעמים נואלים אף יותר ממאמצים לשמור על ניכור היסטורי. בכל מקרה יש להיות מודעים כי פרשנותינו את העבר מושפעת כמעט תמיד גם מבעיות בנות זמננו (ואולי אף השקפות אישיות). לעצם העניין, באופן אישי, אעדיף פרשנות מקורית בנגינה מאשר "אותנטיות של צליל". לדעתי, תרומתה של תנועת הביצוע האותנטי במוסיקה התבטאה, מן הסתם, בהעמדת פרקטיקת הנגינה, שהייתה מקובלת עד אמצע המאה ה-20 לביקורת. דבר שהוביל לגיוון בצורות הביצוע והצליל המופק (אולי תוך ספיגת השפעות של מוסיקה עממית, ג'אז ורוק) ובעקבות התגברות הפופולאריות של ביצועים מסוג זה, לגאולתן של יצירות מוסיקליות נשכחות מן הארכיונים וחידוש העניין במחקר ההיסטורי.

לכן כשלעצמי, לא הייתי טורח להזכיר את ייחוסו של הצ'לו אלמלא צלילו המיוחד המתאפיין לפי מייטב הבנתי והבחנתי בעמימות יחסית של הצליל ברגיסטרים הנמוכים ובאופן כללי בגוון קול נעים. ישנן הקלטות בהן נדמה לעיתים, בנגינת תווים נמוכים, כי הצ'לן ממש מנסר את הצ'לו או את השרפרף עליו הוא יושב. מי שנמנע מלהאזין לביצועים על כלים היסטוריים מאימת חריקות וצרצורים, טוב יעשה אם יעניק הזדמנות נוספת להקלטה זו.

מרטין זלר השוויצרי שיתף כבר פעולה עם הרכבים שונים בהקלטות מצוינות וזו לו הקלטה ראשונה כסולן עבור MA Recordings. נגינתו יפה לטעמי וככל שאני מוסיף ומאזין לדיסק כן אני אוהב אותה יותר. הביצוע מוקפד, מאופק ומדוד. אולם, יש שיאמרו מדוד מידי. לפעמים הוא נדמה כמי שמנגן "כבדרך אגב", מה שעובד יפה חלקים מסוימים ופחות מוצלח באחרים. המשחק בהבדלים בעוצמות הצליל אינו מוגזם. הנגינה, מהירה, אך לא מהירה יחסית לביצועים אותנטיים אחרים שאני מכיר.

ההקלטה טובה מאוד. היא נקייה וכמעט חסרת כל רעשי אולפן או סולן. החיסרון הקטן היחיד (ויש כאלו שלאוזנם יהיה זה דווקא יתרון) שאני מוצא בה הוא בהשתקפותו המועטה של החלל בהקלטה. הצלו מוצג קרוב למאזין וההד הנשמע דל ביותר. לטעמי, דווקא ביצירות אלו של באך, מעט הדהוד מעניק מעין "עומק" או "ליווי" לביצוע. הוא כאילו מאפשר למוסיקה לנשום, מדגיש את השהות למוח לעקל את הקטעים שחלפו זה עתה עם בוא ההפוגות בנגינה.

הצליל הנמוך העמום, הנגינה המדודה וההקלטה חסרת ההד - איזה אופי הן מעניקות לביצוע זה? לטעמי הן מנקות אותו מן הדרמה, הפאתוס ומריקודיות עודפת המודגשים בהקלטות של ביצועים אחרים של היצירות הנ"ל. הוא מצריך שימת לב לפרטים ומצב רוח רגוע בכדי ליהנות ממנו באמת.

בדיסק מקובצות שלוש הסוויטות הראשונות מבין השש שכתב באך. דיסק משלים ובו שלוש הסוויטות הנותרות אמור להיות מוקלט בימים אלו ואני מסתקרן לדגום אותו כאשר ייצא לאור.

60:02 דקות

ההערכה שלי -
רמת התוכן: 10
טיב הביצוע: 9
איכות ההקלטה: 9

העטיפה, דרך אגב, מצאה מאוד חן בעיני, הצ'לן מוצב בבדידות סוריאליסטית משהו בגן בארוקי מהונדס וסימטרי, תחת שמיים קודרים. יש ביצירות אלו ובתמונת העטיפה משהו שהזכיר לי סידרת טלוויזיה מילדותי בשם "האיש משומקום" (The Up and Down, In and Out, Roundabout Man), בה כיכב הפנטומימאי בן בניסון על רקע אתרים שוממים וצלילים דומים.