רשומות
יום שלישי, 28 ביולי 2026
Review: הרפתקה בחלל - מסעותיו והרפתקאותיו של הקטור סרוואדאק במערכת השמש
הרפתקה בחלל - מסעותיו והרפתקאותיו של הקטור סרוואדאק במערכת השמש by Jules Verne
My rating: 4 of 5 stars
בילדותי התוודעתי לרבות מיצירותיו של ז'ול וורן. לעברית תורגמו, בתקופות שונות, רבים מספריו. חלקם קראתי תחילה – מסביב לעולם, מסע בכדור פורח, מיכאיל סטרוגוב, הירושה הגדולה... שמעם ותקציר עלילתם של אחרים הגיעו לאזני מתוך צפייה בסדרות טלוויזיה וסרטים שהתבססו עליהם או שהיו עיבודים שלהם. במיוחד השאירה עלי רושם סדרת אנימציה אוסטרלית, ששודרה ללא הרף בטלוויזיה החינוכית של שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, שהציגה עיבודים מרשימים (יחסית לסטנדרטים של הימים ההם) ליצירות קלאסיות ובהן גם רבות מיצירותיו של וורן. פרקי הסדרה היו עיבוד של היצירות, זאת בשל הצורך לתרגמם לשפת אנימציה מתומצתת (הפקה של כל דקת אנימציה הייתה אז יקרה מאוד, והיכולות לפני עידן הגרפיקה הממוחשבת היו מוגבלות). אף שהיו באופן כללי נאמנים למקור, הרי שקיצצו והשמיטו בהם ביד רחבה חלקים נרחבים, שינו דיאלוגים והציגו את הסיפור בשפה מתומצתת של משפטים בודדים והומוריסטיים שבטאו התרחשויות שלמות. בכל זאת הם הצליחו לעורר בי עניין לקרוא את הספרים עליהם היו מבוססים. על חלקם הצלחתי לשים את ידי עוד בילדותי – מסע אל בטן האדמה, למשל, שהפך לאחד הספרים האהובים עלי. את הנותרים אני דוגם לעיתים בגיל מבוגר יותר. כך יצא שקראתי את "מן הארץ לירח" בתרגום לאנגלית בלוויית הערות, שנים רבות לאחר שצפיתי בגרסת האנימציה. הבעיה היא שבגיל מבוגר קשה יותר לחוות את הקסם שבספרים ובסדרות. פרקי הסדרה, שניתן לצפות בהם ביוטיוב, פשטניים מידי וכבר אינם מעוררים במבוגר אותה סקרנות, אותו שדה רחב הנפתח מתוך צפייה ראשונה. הקריאה בספרים "המורחבים" גם היא אינה חפה מבעיות. החשיפה לספרות מודרנית ועכשווית, כמו גם המודעות ל"שגיאות" מדעיות ולנורמות חברתיות שאינן מקובלות עוד מצריכות השהייה רבה יותר של אי האמון מצד הקורא הבוגר. גם נטייתו של וורן לחזרות והסברים פדגוגיים עשויה לסרבל את היצירה לעומת עלילת הפעולה התמציתית של הסרטונים, וכמובן שההתרות העלילתיות כבר ידועות וצפויות מראש (אם זוכרים אותן), כך שההפתעה מתאדה מחוויית הקריאה.
גם את הספר הזה, "מסעותיו והרפתקאותיו של הקטור סרוואדאק במערכת השמש" (הכותרת על הכריכה בתרגום העברי - "הרפתקה בחלל" היא כנראה תוספת של ההוצאה כדי לא להרתיע קוראים צעירים), רציתי לקרוא בעקבות צפייה באותה סדרת אנימציה לפני שנים רבות. בילדותי לא יכולתי לעשות זאת משום שהיה קיים רק תרגום חלקי שלו משנות החמישים, בשם "הארץ שנתלשה", שלא היה ידוע לי ואי אפשר היה להשיגו, כנראה גם לא בספריה. עם התרחבות השימוש באינטרנט קראתי כי התרגום שלו לאנגלית ("Off on a Comet") אינו טוב ועבר השמטות ועיבודים רבים. יצאה באופן פרטי מהדורה שבקשה להשלים אותו אבל היא רק הוסיפה על התרגום המשובש ובכל מקרה אזלה מהר. לאחרונה התברר לי כי בשנת 1995 יצא תרגום עברי חדש ומלא ליצירה, מצרפתית, של מיכה פרנקל, כנראה בשנותיה האחרונות של הוצאת מ.מזרחי האגדית. לאחרונה איתרתי עותק משומש שלו באינטרנט ורכשתי אותו.
מלבד הסקרנות שעוררו בי קטעי העלילה בהם צפיתי בסדרת האנימציה והתחכום שמצאתי בהתרה רציתי לקרוא בו בשל תחושה לא ברורה שהתעוררה בי בילדותי בשעת הצפייה. בגדול ניתן לתאר אותה כתחושה של מסתורין מעורבת במעט אימה. כשבגרתי קצת, הייתי חש בה בעיקר בשעת צפייה בסרטי מדע-בדיוני. היום אני מכנה אותה מוזרות של עולם סוריאליסטי. העלילה לא ציירה סתם מסע אל הלא נודע, או תעלומה ממוקדת כגון "שמועות על מפלצת המטביעה אניות מלחמה". גיבורי הספר חווים טלטלה (טלטלה פיזית ממשית) ולאחריה משתנה באחת עולמם. השינוי הוא שינוי כללי שממדיו הולכים ומתגלים כנרחבים יותר ויותר ככל שהגיבורים, מתרחקים במסעותיהם מן המקום בו שהו בעת המהפך (ובתוך כך מתבררים בהדרגה גם לקורא). חוקי הטבע עדין שרירים אבל הם באים לידי ביטוי בצורה שונה מכפי שהתבטאו לפני "רעידת האדמה". השמש זורחת במערב ושוקעת מהר מידי במזרח. הים הופך רדוד יותר. כוח המשיכה של כדור הארץ נחלש. הגיאולוגיה משתנה. האקלים אינו צפוי. יבשות שלמות נעלמות על אוכלוסיותיהן (מה שמדגיש את הבדידות הסוריאליסטית). חלקה הראשון של היצירה מתמקד בהתעצמותה של התעלומה ובניסיון של הניצולים, הקטור סרוואדאק וחבריו, לתת פשר (מדעי) לשינוי שהתרחש. הם שוהים בעולם מתעתע, דומה ולא דומה לעולמם הישן. לכאורה התרחשה כאן אפוקליפסה, אבל מה טיבה ומה גרם לה?
הערת אגב: כיום חובבים רבים של ספרות פנטזיה ומדע בדיוני מעלים על נס (בעקבות פועלם של טולקין וכותבי אפוסים ארוכים אחרים וסדרות ספרים בלתי נגמרות) את מה שהם מכנים "בניית העולם" של הסופר. כל היבט של העולם בו מתרחש הסיפור צריך לעלות בקנה אחד עם ההיגיון הפנימי של הסיפור וכל פרט בו, גדול כקטן, צריך להיות מוזכר ומבואר לאור עבודת ההכנה המקדימה של הסופר. אני דווקא מבכר סיפורים קצרים, בשל התחושה שהם מפנים רק זרקור על נקודה מוגבלת בעולם שדברים רבים בו ובהיסטוריה שלו יישארו לא מבוארים ומעורפלים ומופקרים לדמיונו של הקורא. (למשל, סיפוריו הקצרים של אסימוב שמצאו חן בעיני בנעורי היו במבט לאחור טובים יותר מהרומנים עבי הכרך שפרסם בשנות חייו המאוחרות שאיחדו תמות נפרדות בסיפוריו לכדי עולם מאוחד בעל היסטוריה שלמה). ז'ול וורן לא ארג את יצירותיו לכדי "עולם מאוחד בנוי לתלפיות ומפורט לפרטי־פרטים". אף כי ישנם אצלו ספרי המשך ופה ושם דמויות מספר אחד עשויות לחזור ולהופיע בספר אחר – למשל, רב החובל נמו של "עשרים אלף ליגות מתחת לפני הים" שב ומופיע ב"אי התעלומות". (הייתה לו חיבה לאיים, ערים וכלי תחבורה ענקיים, המשייטים בימים). מי שעוקב אחר סקירות הספרים שלי יודע כי לפני מספר חודשים קראתי את התרגום החדש לספר "פלישת הים", ספרו האחרון של וורן, (ממנו לא התלהבתי ותוכלו לקרוא על כך בסקירתי). הספר ההוא מספר על הצפה נרחבת של אגמי מלח בתוניסיה (מפעל דמיוני המזכיר את כריית תעלת סואץ). מעניין לציין כי הספר הזה וספרו האחרון של וורן חולקים לכאורה אותה היסטוריה בדיונית. הקצין הצרפתי הזוטר, הקטור סרוואדאק וסגנו בן-זוף, עסוקים בפתיחת הסיפור במיפוי אזור בחוף אלג'יריה. לא רחוק ממקום התרחשות ספרו האחרון של וורן, בתוניסיה. בתחילת הקריאה עבר גם עולמי טלטלונת והתעוררה בי התחושה כי שבתי אל עלילת הספר הקודם של וורן שקראתי. מסתבר כי הגיבורים מודעים למה התרחש בעלילה האחרונה שכתב וורן (עוד טרם נכתבה). בראשיתו של הסיפור במטרה להסביר את השינוי שחל בעולם – רעידת האדמה והעלמות חלקים גדולים מאלג'יריה ותוניסיה, מעלים האינטליגנטים יותר מבין השורדים – קפטן סרוואדאק, הרוזן הרוסי טימאשף ורב החובל פרוקופ, את ההשערה כי הצפת טוניסיה וכריית התעלות, שבוצעה לא מזמן, היא שגרמה לשינויים הטקטוניים שחלו בעולם.
הספר הזה של וורן נכתב כאשר וורן היה בשיא כוחו ופרסומו. (הוא אינו מרושל כמו ספריו האחרונים). הוא לא זכה בקרב הקוראים להצלחה גדולה במיוחד, אך כיום הוא נחשב בהחלט ליצירה משמעותית בסדרת המסעות המופלאים שלו. למרות ההערות שלי למעלה בנוגע להשתנות חוויית הקריאה וכל המגרעות שאפרט בהמשך אציין תחילה שנהניתי לקרוא בו. במיוחד בשליש הראשון שלו בו מוטלים הגיבורים אל מציאות לא מפוענחת. לז'ול וורן אוסף תעלולים קבוע. מצד אחד זה עשוי לייגע לפעמים ומצד שני מי שקרא אותו בילדותו נהנה לפרקים לחזור אל הז'אנר הזה. אבל זה מחייב להתייחס בסלחנות למגרעות כתיבתו ולהבליג על כל אותם דברים שכיום כבר אינם מקובלים. חלק מן ההתלהבות שבדמיון עולם עתידי מתחלף כיום בבחינה ביקורתית היסטורית של הצייטגייסט של המחצית השנייה של המאה ה-19 על הטוב והרע שבה.
כמובן שימצאו כאן שפע של הסברים מדעיים בנושאים שונים ומשונים. זאת הייתה הטקטיקה העיקרית של וורן בכדי ליצור ענן של מכובדות שהפך את העלילות הפנטסטיות למתקבלות יותר על הדעת עבור הקוראים. חלק מן התיאוריות שריר גם כיום (לפעמים אפילו הופתעתי ללמוד דברים חדשים או שהוכרחתי לחפש ברשת מה בעצם המדע יודע כיום על הנושא, או לרענן את ידיעותיי בנושאים שאינני מומחה בהם – כתנועת גרמי השמיים והאסטרונומיה). חלקן הופרך וחלק מן האירועים המתוארים הפכו מספקולציה מדעית לפנטסיה טהורה. ובכל זאת וורן תפר עלילה מוזרה, מורכבת למדי ומרשימה לזמנו בצורה בה היא מתפענחת בהדרגה ומותרת בסופו של דבר. עצם ליווי הגיבורים במסע, שהוא גם מסע החוצה את מערכת השמש וגם מסע תודעתי, מצליח לנתק את הקורא מהתפיסה האגוצנטרית השגרתית שלו ומאפשר לו להציץ אל מקומו ה"אמיתי" בקוסמוס. מצד שני הגיבורים (והקורא) נשארים גם כבולים לעולם מוכר למחצה (למרות השינויים הטקטוניים שהתרחשו בו), הן העולם הפיזי והן העולם החברתי לאומי, מה שמאפשר לוורן להוסיף נגיעות של סאטירה על החברה הלאומנית של זמנו.
סאטירה שהיום כבר לא הייתה עוברת. כרגיל כל הדמויות הן שטוחות וסטראוטיפיות בצורה מוקצנת. שטחיות והקצנה כזאת אינם בעיה בפני עצמה ויכולות להיות אמצעי נהדר להדגשה של רעיונות. אבל הנורמות החברתיות שהשתנו מאז זמנו של וורן גורמות לשטחיות הזאת של הדמויות להדגיש, כיום, בעיקר את כל מה שהיה בעייתי בשעת הכתיבה. הקטור סרוואדאק הוא קצין צרפתי ממוצע. עיקר מעלתו בתעוזתו והגיונו הבריא. תבונתו הממוצעת מבדילה אותו מפשוטי העם. היא מאפשרת את דמותו הקומית של עוזרו בן-זוף, המגלם את צרות המוחין האגוצנטרית, הנשארת מרוכזת בעולמה הקטן גם תוך כדי כל המסע הנרחב והמופלא, כמו גם את מורו הגאון (האקסצנטרי, איך לא) פרופסור פלמירין רוזט, המוכן להקריב את עצמו ואת כל האחרים בעבור החקירה המדעית. שם משפחתו של הקטור, שהוא היפוך של המילה "גוויות" בצרפתית, מסמל את היותו נציג לניצולים מן הפורענות כמו גם את האופטימיות שבו, פעלתנותו ואומץ ליבו. לשם הדיאלוג התבוני יש לו גם דמויות מראה – הרוסים, הרוזן טימאשף ורב החובל פרוקופ. אבל שאר דמויות המשנה הן כבר נלעגות ופרולטריות לחלוטין. המלחים הרוסים נאמנים וחרוצים אך מבטלים את עצמם לחלוטין בפני הסמכות. הספרדים עצלים ונהנתנים, בורים גמורים. האנגלים נאמנים וממולחים אך גם עקשנים להחריד, שבויים ביוהרתם המביאה לסופם המר ומחוסר ההיגיון (יש כאן גם מידה של הומור עצמי של וורן. גם סרוואדאק אינו מצליח להשתחרר לחלוטין מן הלאומנות הצרפתית). וכמובן – עולם הדמויות שבספר הוא כולו עולם של גברים. ישנה רק ניצולה אחת מן הפורענות וגם היא ילדה תמימה. אף ששמור לה מקום של כבוד בהישרדות הכלל, הרי שדמותה אינה מצליחה להשתחרר מכבלי הרומנטיקה האידילית.
ואיני יכול שלא להתייחס כאן לגיבור הבעייתי ביותר בספר זה, במיוחד לעיניו של קורא ישראלי, זה הראוי ביותר לתואר "נבל", יצחק הקהאבוט היהודי (האשכנזי!). בן דמותם זה של שיילוק ופייגין הוא תמצית הסטריאוטיפ האנטישמי של היהודי במאה ה-19. הוא מכוער, זקן, קמצן, זייפן, אוהב ממון בצורה חולנית, רמאי, חושב על רווחיו בלבד, מלווה בריבית ואינו מוכן לתרום דבר לטובת הכלל והחברה. ניתן להשפיע עליו רק בתחבולות ועימותים והלעג לו הוא כמעט מצווה. כבר מזמן לא נתקלתי באנטישמיות מובהקת וקיצונית שכזו. קראתי ראיון עם המתרגם, מיכה פרנקל, בו הוא מודה כי השמיט מן הספר את ההתבטאויות האנטישמיות החמורות ביותר. הספר עורר תרעומת על האנטישמיות שבו כבר כשיצא לאור. בעקבות מכתב נזעם של רבה הראשי של פריז למול הצל, שינה וורן את התואר "היהודי" והחליף אותו בשם פרטי ואף טען כי לא היו לו שום כוונות לפגוע. אבל הדבר אינו מפחית כהוא זה מן האנטישמיות הברורה והבוטה. חבל. אכן, גם האנטישמיות הייתה חלק מהותי מוורן והחברה בה חי (ראה פרשת דרייפוס). על הקורא היהודי ללמוד מכך, אך גם להתעלם מכך באלגנטיות, כמו מן החולשות האחרות של הסיפור, אם ברצונו ליהנות מן הספר, שבעיני לפחות, הוא מעניין ומוצלח למדי.
נ.ב. מי שרוצה לצפות בסדרה המצוירת ימצא חלק מן הפרק המוקדש לספר זה כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=wuMCE...
View all my reviews
